קוד: ביאור:משלי כ14 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי כ14: "'רַע! רַע!' יֹאמַר הַקּוֹנֶה, וְאֹזֵל לוֹ אָז יִתְהַלָּל
"
' רע לי ! רע לי ! קשה לי! קשה לי!' כך אומר כל אדם הנמצא בתהליך של קניית השכלה (לימודים); אולם, לאחר שהוא מסיים את לימודיו ואוזל (הולך) לו מבית הספר, אז יזכה לכבוד ותהילה על החכמה שרכש.
הפסוק מכוון לתלמידים שמתקשים בלימודים:
קנה = למד, רכש השכלה;
בכל ספר משלי, הפועל קנה מתאר קניין רוחני.
'רע! רע!' יאמר הקונה = כשאדם עוסק ברכישת השכלה, הוא לפעמים מרגיש רע וקשה;
אזל = הלך (כמו בארמית); יתהלל = יזכה לתהילה (= כבוד על כך שהוא הטוב ביותר בתחומו); ואוזל לו אז יתהלל = אחרי שהאדם מסיים את לימודיו והולך לדרכו בחיים, החכמה שרכש בקושי ובצער עוזרת לו לזכות בכבוד ותהילה.
גם הפסוק הבא עוסק ברעיון דומה - חשיבות הדעת,
משלי כ15: "יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים, וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת
" (פירוט)
ויש שהביאו ראיה לעיקרון זה מתורת המשחקים: "אפקט הבעלות - זוהי
הנטייה לייחס לפריטים שנמצאים ברשותנו ערך גבוה יותר מאשר לפריטים שאינם
שלנו
"
(חיים שפירא, "שיחות על תורת המשחקים", עמ' 213 והלאה; הציטוט ע"פ חגי הופר).
הקונה תורה ע"י הדחק ויסורי רעבון אומר 'אוי לי על רעה זאת והצרה הזאת', וכשהולך לו מלא חכמה - אז יתהלל על הצער שנצטער" (רש"י).
חכמי התלמוד (בבלי בבא בתרא פד.)למדו מכאן הלכה בדיני הונאה. סוחר אחד מכר לרעהו חיטה ב-6, אך לאחר זמן, הקונה גילה שהחיטה היא מאיכות רעה, ושווה פחות מ-5. ע"פ ההלכה, במצב זה מותר לקונה להחזיר את הסחורה ולבטל את העיסקה. הקונה חזר לשוק, אך אז גילה שמחיר החיטה עלה, וכעת החיטה הרעה שקנה שווה 8 - יותר ממה ששילם עבורה. עכשיו המוכר רוצה לבטל את העיסקה ולקבל את החיטה בחזרה, כי הוא טוען שהמחיר שקיבל עבורה נמוך מדי. מדובר בקהילה של סוחרים, שנוהגים לקנות ולמכור זה מזה, ולכן במקרים מסויימים מותר למוכר לדרוש את ביטול העיסקה. השאלה היא האם במקרה זה יש לו זכות לעשות זאת?
ההלכה היא, שבמקרה זה למוכר אין זכות לבטל את העיסקה. אחד הנימוקים הוא "רע רע יאמר הקונה
" - הקונה יכול להגיד למוכר "אני אמנם קניתי חיטה ביוקר, אבל ידעתי שזו חיטה
רעה ומחלתי על ההפסד, מבחינתי זו לא היתה הונאה, ולכן העיסקה בתוקף". הקונה לא צריך להגיד זאת בפירוש - עצם העובדה שהוא
יכול להגיד כך מאפשרת לו לדרוש שהעיסקה תישאר בתוקף.
אך ניתן גם לפרש שהן מתארות את התחושה הסובייקטיבית של הלומד, המהלל ומכבד את החכמה שלמד. לפי זה, הפסוק בא ללמד, שככל שהלומד סובל יותר בשעת קניית החכמה, כך הוא יעריך אותה יותר.
הדבר נכון לא רק בלימוד פורמלי אלא גם בלימוד מהחיים: ככל שהאדם סובל יותר מטעות שעשה, כך הלקח שלמד מכך יהיה חשוב לו יותר. התבוננות כזאת נותנת משמעות חדשה לצרות ולייסורים שאנחנו עוברים.