קוד: ביאור:משלי כה18 בתנ"ך
סוג: משל
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי כה18: "מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן, אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר
"
כמו פטיש מפוצץ סלעים, העלול לפגוע גם במי שמפעיל אותו; כמו חרב, הפוגעת בקרובים לה; וכמו חץ שנון, הפוגע ברחוקים - כך הוא איש אשר עונה (מעיד) ברעהו עדות שקר: הוא מזיק גם לעצמו, גם לשומעים, וגם לרעהו שהעדות נאמרה עליו.
רעיון דומה נמצא בתלמוד לגבי לשון הרע: "לשון תליתאי קטיל תליתאי - הורג למספרו, ולמקבלו, ולאומרו
"
(בבלי ערכין טו:); "לישנא תליתאי - זה לשון הרכיל שהיא שלישית בין אדם לחבירו לגלות לו סוד
"
(רש"י); "לישנא תליתאי שהקיפה הקב"ה אחת של עצם ואחת של בשר והוא שלישי בתוכם
"
(תוספות). פסוק זה נכלל בדברי האזהרה שמזהירים את העדים
(סנהדרין כט.).
2.
מפיץ וחרב וחץ שנון מתארים גם את עונשו של המעיד עדות שקר: "מפיץ - על שם "
והפיצך ה' בכל העמים ";
וחרב - על שם "
והריקותי אחריכם חרב ";
וחץ שנון - על שם "
בשלחי את חצי הרעב ". הכל למי?
לאיש עונה ברעהו עד שקר, אלו ישראל, שהשיבו ואמרו [לעגל הזהב] "
אלה אלהיך ישראל "
"
(ר' חנינא בר פפא, איכה רבתי, פתיחה יג).
שני הפירושים משלימים זה את זה: "המעיד שקר על רעהו יש בו כל השלושה... ולכן כאשר מעיד שקר ברעהו, עונשו על השלושה הנזכרים לעיל
"
(הגאון מווילנה, וכן רמ"ד וואלי).
1. מפיץ מלשון פצצה, שעלולה להתפוצץ בפניו של מי שמפעיל אותה - משל לנזק הנגרם למי שאומר לשון הרע;
2. מפיץ גם מלשון הפצה ופיזור - כשאדם אומר לשון הרע, הוא מפזר את כוחות הנפש שלו: במקום להשקיע בתיקון עצמי, הוא משקיע בהאשמת הזולת, וכך נמנעת ממנו היכולת לרכז את כוחותיו ולהתקדם.שֵׁן רֹעָה, וְרֶגֶל מוּעָדֶת - מִבְטָח בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה" (פירוט).