לשמח אנשים עצובים - לא בכל מצב

קוד: ביאור:משלי כה20 בתנ"ך

סוג: משל

מאת: אראל

אל:

יש אנשים, שכאשר הם רואים אדם עצוב, הם מנסים לשמח אותו בכל מחיר - לספר לו בדיחות, להשמיע לו שירים, וכו'. על-פי ספר משלי, דרך זו לא תמיד נכונה:

בפסוק ישנם שני משלים ונמשל אחד. שני המשלים הם:

1. מעדה = קישוט, כמו "עדי". מעדה בגד ביום קרה = ללבוש בגד יפה ומקושט ביום קר, זה לא מועיל - כי ביום קר לא צריך להיות יפה אלא לשמור על חום הגוף.
2. נתר = חומר ששימש לכיבוס בגדים (ראו ירמיהו ב22); כנראה הכוונה לחומר שנקרא בימינו "סודה לשתיה" (גם היסוד "נתרן" נקרא בלטינית "סודיום"). זהו חומר בסיסי. חֹמץ על נתר = כששמים חומר חומצי על חומר בסיסי, הוא סותר אותו ומבטל את פעולתו.

אין קשר בין המשלים, אך שניהם מסבירים צדדים שונים של הנמשל: 

לב רע = לב עצוב. ושר בשירים על לב רע = לשיר שירים יפים לאדם שליבו רע ועצוב זה לא טוב משתי סיבות:

1. זה לא מועיל - כי מי שליבו עצוב צריך לשפוך את ליבו, צריך שיקשיבו לו, ושיעזרו לו לפתור את הבעיות. השירים היפים אמנם משכיחים את הצער באופן זמני, אך אינם פותרים את הבעיה; כמו מעדה בגד, בגד מקושט, שאינו עוזר לאדם להתחמם ביום קרה.
2. זה מבטל את התועלת של הצער - כי לב עצוב יכול להביא את האדם להתפלל אל ה' בדבקות רבה יותר מאשר בדרך-כלל, והשירים היפים מסיחים את דעתו מהתפילה, ומונעים ממנו את ההזדמנות להתקרב אל ה'; כמו חֹמץ, המבטל את התועלת הכימית כאשר שמים אותו על נתר.

• כעס - כמו שניתן ללמוד מאלישע הנביא, שכאשר כעס על יהורם מלך ישראל, לא יכל להתנבא, ולכן ביקש (מלכים ב ג15): "'ועתה קחו לי מנגן!'; והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד ה'"; המוסיקה אפשרה לו להשתחרר מהכעס ולהיפתח לנבואה.
• מחלת נפש - כמו שניתן ללמוד משאול המלך, שכאשר היתה עליו רוח רעה, אמרו לו עבדיו שמואל א טז16: "יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ, עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ, יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר, וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְטוֹב לָךְ...  וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אל שאול, ולקח דוד את הכנור, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, ורוּחַ לשאול, וְטוֹב לו, וסרה מעליו רוּחַ הרָעָה".