קוד: ביאור:משלי כו1 בתנ"ך
סוג: משל
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי כו1: "כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר - כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד
"
השלג והגשם מועילים מאד בחורף, כשהזרעים נמצאים בתוך האדמה. אולם בעונת
הקציר, כשהתבואה שנקצרה מונחת בשדה, ובעונת
הקיץ, כשהפרות שנקטפו מונחים במטעים, הם מזיקים - הם עלולים לגרום לתבואה
להירקב.
כך גם הכבוד:
מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן" (פירוט), משלי ח15: "
בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק" (פירוט).
הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם; אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר, וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה', לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ". בני ישראל באותה תקופה רצו מלך בכל מחיר. הם לא רצו לחכות שיהיה אדם חכם הראוי למלוכה - הם רצו למנות את "הרע במיעוטו", את הטוב ביותר שיש עכשיו. שמואל רמז להם, שנתינת כבוד המלכות לאדם שאינו ראוי לכך עלולה לגרום נזק, כמו שלג בקיץ ומטר בקציר.
ואכן, כבוד המלכות של שאול גרם נזק רב לעם ישראל, כאשר מתוך קנאות לכבודו הוא הרג את כל כוהני נוב (שמואל א כב).
כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן" - הכבוד הוא נחלתם של חכמים; הכסילים צריכים דווקא את הקלון כדי להתרומם ולהתעלות (פירוט).
פירשנו לא נאוה במשמעות אובייקטיבית - לא טוב לחברה שהכסיל יקבל כבוד.
ויש שפירשו לא נאוה במשמעות סובייקטיבית - "לא נאה לו" לקבל כבוד; הוא לא מאמין בבני אדם, לא מאמין שבני אדם אחרים באמת מכבדים אותו. כשמישהו מתייחס אליו בצורה מכובדת, הוא מתייחס לזה כמו לדבר בלתי אפשרי, כמו שלג בקיץ ומטר בקציר, ואומר "אתה לא באמת מכבד אותי, אתה רק רוצה לנצל ולהשפיל אותי כמו כולם" (ע"פ גליה). פירוש זה מתאים לאנשים שנעשו כסילים לאחר שסבלו מהתעללות קשה.
בפרק יט ישנו פסוק דומה שניתן לפרש בשתי הדרכים (מְשֹׁלי יט10): "לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג, אַף כִּי לְעֶבֶד מְשֹׁל בְּשָׂרִים
" (פירוט)
הפסוק שלנו מדבר על הנזק שגורם הכבוד לנפשו של הכסיל; בהמשך הפרק ישנו פסוק המדבר על הנזק שגורם הכבוד לאנשים שנמצאים בסביבתו של הכסיל (משלי כו8): "כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה, כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד
" (פירוט)