קוד: ביאור:משלי לא8 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי לא8: "פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם, אֶל דִּין כָּל בְּנֵי חֲלוֹף
"
אתה, השופט, פתח פיך כדי לעזור לאילם לדבר במשפט; פתח פיך בכל פעם שאתה עושה דין עם אנשים החולפים ועוברים בבית המשפט, אינם נמצאים בו באופן קבוע ומשום כך מתקשים להתבטא;
פתח פיך כדי שתשפוט ותדון בצדק גם אדם עני ואביון שאין לו כסף לייצוג משפטי.
במשפט העברי, התפקיד הראשי שייך לשופט. השופט אחראי לחקור את בעלי הדין ואת העדים כדי שהצדק יצא לאור. עורכי-הדין (אם הם בכלל נוכחים) רק עוזרים לו בכך שהם מנסחים בצורה ברורה יותר את טענותיהם של בעלי הדין (זאת בניגוד, למשל, למשפט האמריקאי, שבו התפקיד הראשי שייך לעורכי הדין: הם מתמודדים זה מול זה כדי לנצח במשפט, והשופט משמש רק כסדרן השומר על 'משחק הוגן').
תפקידו של השופט מתבטא, בין השאר, בכך שהוא צריך לעזור לאנשים לדבר.
הפסוק שלנו פונה למלך המשמש כשופט (ראו פסוקים 1-9).
אילם = אדם שאינו יכול לדבר, למשל בגלל פגם גופני או בגלל חרדה ובהלה מהנוכחות בבית המשפט;
בני חלוף = אנשים שאינם נמצאים באופן קבוע בבית המשפט, אלא חולפים ועוברים בו באופן חד-פעמי, ולכן ההתרגשות שלהם גדולה יותר, ויש יותר סיכוי שיהיו "אילמים" בזמן המשפט.
פתח פיך לאילם, אל דין כל בני חלוף = כשאתה, השופט, רואה שאחד מבעלי הדין נעשה
אילם מרוב התרגשות ואינו יכול לדבר, פתח את פיך ועזור לו להתחיל: "ראה הדיין זכות לאחד מהן, ובעל דין מבקש לאומרה ואינו יודע לחבר הדברים,
או שראה אותו מצטער להציל עצמו בטענת אמת, ומפני החמה והכעס נסתלקה ממנו,
או נשתבש מפני הסכלות - הרי זה מותר לסעדו מעט, ולהבינו תחילת הדבר משום
פתח פיך לאילם
"
(רמב"ם, סנהדרין כא יא; שולחן ערוך, חושן משפט יז ט; ראו דוגמאות בתלמוד בבלי, גטין לז:, כתובות לו., כתובות פז., בבא בתרא מא.);
"פתח פיך - בענין שתשפוט צדק אל דין עני ואביון, ולא יפקד מהם משפטם מפני חלשתם וחוזק אשר כנגדם
"
(רלב"ג).
בהנחיה זו ישנה סכנה מסויימת - השופט עלול לעזור לאחד מהצדדים יותר מאשר לצד השני, וכך ליצור עוול ועיוות הדין; ולכן יש להשתמש בהנחיה זו בזהירות רבה, ולהיזהר שהשופט לא יתנהג כמו עורך-דין: "ולא ילמד אחד מבעלי דינין טענה כלל: אפילו הביא בעל דין עד אחד - לא יאמר לו, אין מקבלין עד אחד; אלא יאמר
לנטען, הרי זה העיד עליך, ולוואי שיודה ויאמר אמת, עד שיטעון הוא ויאמר,
עד אחד הוא ואינו נאמן עליי. וכן כל כיוצא בזה... וצריך להתיישב בדבר זה הרבה, שלא יהיה כעורכי הדיינין
"
(רמב"ם, סנהדרין כא י).
בדברי חכמי ישראל הראשונים והאחרונים ישנם דיונים לגבי היישום של דין "פתח פיך לאילם" בבית הדין במקרים שונים. להרחבה ראו ביאור דין טענינן / הרב שלמה פישר, אתר ישיבת בית אל.
רעיון דומה ל"פתח פיך לאילם" נמצא בכללי האתיקה של השופטים, כלל 12(ג): "מבלי לגרוע מחובתו לנהוג שוויון בבעלי הדין, יעשה שופט כמיטבו להסביר לבעל דין שאינו מיוצג בידי עורך דין את מהות ההליכים ודרכי ניהולם, והכל על פי הניתן בנסיבות העניין ובגבולות הדין והתפקיד"; ראו גם כללי אתיקה לדיינים ושופטים / אביעד הכהן, עלון מכללת שערי משפט 258, שוויון בנגישות לשירותים משפטיים / השופט יעקב טירקל, חדשות מחלקה ראשונה.
2. ואפשר לפרש שהפסוק מכוון דווקא למלך, וגם כאשר איננו עוסק במשפט: המלך צריך "לפתוח פיו לאילם" גם כאשר המלך איננו השופט; כלומר, לדאוג שלכל אדם יהיה ייצוג משפטי הולם שיעזור לו להתבטא בבית המשפט. חובה זו מתקיימת בימינו באופן חלקי ע"י לשכות הסיוע המשפטי של משרד המשפטים. ראו גם החובה לתת סיוע משפטי לעניים.
3. ועל-פי הסוד, גם הקב"ה בעצמו נוהג לפי עצה זו: "כי
כאשר מביאים איזו נשמה לפני בית דין העליון לפשפש בדינה ולגזור מה יהא
עליה, מיד רצים אחריה כמה מקטרגים ללמד קטגוריא על כל מעשיה, כדי שתימסר
בידם ויורידוה לגיהנם. ואותה הנשמה מתמלאת פחד ורעדה מפניהם, וכרחל לפני
גוזזיה נאלמה ולא תפתח פיה. אלא שבעל הרחמים קופץ מיד בסבר פנים יפות
להחזיק את חולשתה עד שתחזור לאיתנה ותוכל להשיב אל הקטרוגים וללמד זכות על
עצמה כל מה שאפשר לה כפי מעשיה. וכן יעשה הדיין הכשר, שהוא דוגמתו למטה,
שיסביר פנים אל בעל דין הפחדן, עד שיתחזק ויהיה לו פתחון פה להציע את
טענותיו
"
(רמ"ד ואלי).
2.
בני חלוף = אנשים חלשים ובודדים, כגון "יתומים,
שחלפה עזרתם והלכה לה
"
(רש"י), או "האנשים
שהתחלף מזלם וירדו מנכסיהם, ויש להם דין ודברים עם העושקים אותם
"
(מלבי"ם), או "הפחדנים, שהלב שלהם
חלף הלך לו מפני מוראם
"
(רמ"ד ואלי).
3.
בני חלוף = "הסכלים,
המחליפים דבריהם ממה שבלבם בעבור סכלותם
"
(מצודת דוד), לפי זה, החצי הראשון של הפסוק מתייחס לאדם
אילם שאינו מצליח לדבר כלל, והחצי השני מתייחס לאדם שמצליח לדבר אך מתבלבל ומחליף את דבריו.
4.
בני חלוף = בשר, החולף מן העולם לשוב להיות עפר, כי בא הוא (הבשר) מן העפר. "נכון
וכדאי לזכור, כי יש כאלה בני חלוף, והם (מעטים) הזוכים בחייהם לדעת משב של
"רוח חליפות" = "רוח אלהים", אשר חולף על גוום ו/או על-פניהם. ואמנם,
מרביתם של "בני-חלוף" חולפים מן העולם מבלי לדעת בחייהם לא רוח ולא מוסר
ולא תורה ולא מצוות. לכאלה גם לא ניתן לעזור, אפילו אם "אילמים" הם מסיבה
זו או אחרת
" (רמי ניר, 1.12.2008).