עונשו של מי שאינו מקשיב

מקורות ופירושים נוספים

העיקרון של מידה כנגד מידה מקובל מאד בתנ"ך ובדברי חז"ל, למשל:

• "אין הגשמים נעצרין אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין" (רבי יוחנן, בבלי תענית ח:, יבמות עח:), שנאמר (משלי כה14): "נשיאים ורוח וגשם אין - איש מתהלל במתת שקר": כשאנשים מבטיחים לתת ואינם נותנים, הדבר גורם צער ואכזבה לנזקקים המחכים למתנותיהם, והעונש הוא שיש ענני גשם אך הם חולפים עם הרוח ואינם מורידים גשמים, דבר הגורם צער ואכזבה באותה מידה (פירוט).
• "במדה שאדם מודד, בה מודדין לו. היא (אישה נואפת) קשטה את עצמה לעברה, המקום ניוולה (בטקס השקיית מי סוטה). היא גלתה את עצמה לעברה, המקום גילה עליה. בַּיָרֵך התחילה בעברה תחלה ואחר כך הבטן, לפיכך תלקה הירך תחלה ואחר כך הבטן... שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו... אבשלום נתגאה בשערו, לפיכך נתלה בשערו. ולפי שבא על עשר פילגשי אביו, לפיכך נתנו בו עשר לונביות (עשרה אנשים היכו אותו למוות). ולפי שגנב שלשה לבבות, לב אביו, ולב בית דין, ולב ישראל... לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים... וכן לענין הטובה, מרים המתינה למשה שעה אחת... לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר... יוסף זכה לקבור את אביו... מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה... משה זכה בעצמות יוסף... מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום..." (משנה סוטה א ז-ט, וכן תלמוד בבלי סוטה ח:-ט.).

יש אומרים, שמי שנפגע באחד מאיבריו, צריך לבדוק אם חטא באותו איבר. אולם, הפסוקים שלנו אינם אומרים כך - הם אינם אומרים ש"מסיר אוזנו משמוע תורה - תהיה לו דלקת אוזניים" או "אוטם אוזנו מזעקת דל - תיאטם אוזנו בשעווה". העיקרון של "מידה כנגד מידה" בפסוקנו מתייחס לאופן ההתנהגות ולא לאיבר שבו בוצעה העבירה.

רעיון דומה נמצא ב משלי ו15: "עַל כֵּן, פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ, פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא" (פירוט).