תגובה

מאת: שיר

אל: האתר

קוד: 1239

נשלח על-ידי שיר (202.161.113.43) ב16:55:54  10.12.2002, בתגובה ל: לָכֵן שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן שנשלח על-ידי יהודה, בני דל''פ, נתן, אבישי פלדמן, אראל בכפית תשרי ס''א:


יהודה טוען שהכתוב העיד בצורה מפורשת שחנה שתתה, ומבסס זאת על הפסוק: "וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה", ומוצא בכך סתירה לכך שחנה אומרת לעלי "וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי". לאור זאת הוא שואל: איך מרהיבה היא בנפשה עוז לטעון אחרת?!

ברצוני להאיר את הממד הדקדוקי של הנושא. נראה שיהודה סבר שפירוש המילה "אָכְלָה" הוא "האוכל שלה" או "האכילה שלה", וכן לגבי "שָׁתֹה". קושי מרכזי בהצעה זו הוא בכך שהיא מתעלמת מן הניקוד. כשמשייכים שם עצם לנקבה, כפי שנראה שיהודה עשה, אמור להיות מפיק באות ה"א שבסופה (מוסיפים למילה "ָהּ"). ואילו בנוסח הניקוד של בעלי המסורה איננו מוצאים את אותו מפיק שיהודה אולי ניסה להוסיף למילים "אָכְלָה" ו"שָׁתֹה". דווקא פירושים כמו זה של ר"י קרא (ורלב"ג ועוד), מתבססים על קריאת המילים יחד עם ניקודן. הוא מזהה בצורת המילה "אָכְלָה", צורה דקדוקית הנקראת "צורת מקור". הדוגמא שמביא ר"י קיל לצורת מקור שכזו, היא מהפסוק בפרק א' בבראשית: "לכם יהיה לאכלה". בלשונו של ר"י קרא: "אלא על כורחך ' אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה' (פסוק 9) פתרונו: אחרי עת האוכל שבשילה, ' וְאַחֲרֵי שָׁתֹה ' (פסוק 9) – ואחרי עת המשתה". כלומר, לא מדובר על אכילתה שלה ועל שתייתה שלה, אלא על אכילה ושתיה סתמיים/כלליים, של יתר הסובבים.
לכבוד י' בטבת הקרב, אוסיף שגם חלק מהתרגומים התקשו לזהות צורה דקדוקית זו, ו"תיקנו" את הפסוק בהוספת אות אחת, ל"אחרי אכלם".




תגובות