ראשי>דמויות תנכיות>דוד המלך>דוד מיכל בת שאול ופלטי בן ליש>

מיכל - שבע סונטות

קוד: מיכל - שבע סונטות בתנ"ך

סוג: שיר

מאת: דודי בן עמי (dodiba @ netvision.net.il)

אל:

מִיכַל

מאת: דודי בן עמי (dodiba @ netvision.net.il)
פְּרֶלוּד

מִיכַל,
בֵּין שְׁנֵי כְּתָרִים עִנְבָּל,
בִּצְלִיל נִכְאָב,
לִלְבֹּשׁ בְּאַרְגָּמָן
מַלְכוּת בַּגִּבּוֹרִים, אָהוּב
וְאָב.
בֵּין הַבְּתָרִים, לָשׁוּב
לִלְקֹט כָּזָב.

מַחְזוֹר סוֹנֶטוֹת

בְּצֵל וִילוֹן חַדְרִי, בַּכֹּל אֶרְאֶה פָּנָיו,
צְלִיל לְכִנּוֹר דָּוִד, נִגּוּן עַל עַפְעַפַּיִם.
רֶגַע אַסְתִּיר פָּנִים, רֶגַע אֶמְחָא כַּפַּיִם
אוֹ אֶתְנַפֵּל בּוֹכָה חֵיק אֲחוֹתִי מֵרָב.

דָּוִד לִי בֵּין שָׁדַי, דּוֹדִי לִי צְרוֹר הַמֹּר,
דְּרוּכַת חֲלוֹם שְׁנָתִי, כֵּיצַד יִדְרֹךְ הַקֶּשֶׁת,
רִגְשַׁת חַלְצֵי עֵירֹם לַחֵץ רַכָּה, נִכְבֶּשֶׁת.
יַבִּיט - כֻּלִּי אַסְמִיק. אֶבְרַח - קוֹלוֹ מִזְמוֹר.

בְּרִבְבוֹת מֵיתָר בַּקְּשֵׁנִי מֵאֲבִי,
בִּרְבִיבֵי הַשִּׁיר, לָאֲהָבִים אַיֶּלֶת,
כִּנּוֹר אֶל קֶשֶׁת קַח, אַלְפֵי נִימַי בִּשְׁבִי.

קָחֵנִי מִשָּׁאוּל, מֹהַר כַּלָּה תָּבִיא
וְלֹא תִּשְׁאַל נָבִיא לְהָבִיאֵנִי דֶּלֶת,
לְאַלּוּפִי בְּאֵר, יִדְלֶה בִּי אֲהוּבִי.

אֲבִי וּמַלְכִּי סָר מִנְּעִים הַשִּׁירָה;
נֶאֱחַז בַּחֲנִית, יָדוֹ - אֶרֶס קוֹלֵחַ,
קוֹלוֹ מַר, כַּפּוֹ עוֹד תּוּרַם לְפַלֵּחַ.
קִנְאַת שְׁאוֹל שָׁאוּל חֹד נִשְׁקוֹ מְאֵרָה.

מַה מִּיכַל? פִּתָּיוֹן בְּמֵאָה וּמֵאָה
עָרְלוֹת מֹהַר בְּנֶּפֶשׁ דָּוִד, לָהּ מֻגֶּשֶׁת
בְּדָם מִסַּכִּין זַכְרוּתָם מְרֻטֶּשֶׁת.
אוֹהֵב לִי, חוֹתֵךְ חֲלָלִים בְּטֻמְאָה.

יָבוֹא אֶל גַּנִּי, בִּכְלוּלוֹת אֶל כַּלָּה,
אָז יִקְרַב וַאֲנִי בְּתוּלָה בִּדְמֵי מֹּהַר,
אֶרְעַד בְּפַשְּׂקוֹ בִּירֵכַי וְעָלָה;

יַעֲמֹד מוּל עֵינַי הַקָּמוֹת, הָעוּלוֹת,
דָּם שַׂקַּיִם נוֹטֵף, מִלּוֹתָיו חֵלֶף טֹהַר,
אֶחְרַד לְבוֹאוֹ, בִּי - מְחִיר הָעָרְלוֹת.

קוּם בְּרַח דּוֹדִי וָרֵד, מֵחַלּוֹנִי תִּנְהַר,
רַגְלֶיךָ אַיָּלוֹת, וָלֹא - יוֹמְךָ אֶל מָוֶת,
יָאִיר מָחָר גַּם לִי, לְבֵית אֲבִי אוֹיֶבֶת;
אֶשְׁנָב וַחֲבָלִים, בַּל תִּסָּפֶה מָחָר.

מַהֵר וָרֵד דּוֹדִי, לַבֹּקֶר סַכָּנָה,
לֵילוֹת שֶׁלָּנוּ כָּאן זְכֹר וְלֵךְ בְּסֵּתֶר
חַגְוֵי הַסֶלַע לֵךְ, לֹא יַשִּׂיגְךָ עַל בֶּתֶר,
שְׁמֹר נַפְשְׁךָ וְלוּ אֶשְׁכַּב כַּעֲגוּנָה.

אִם כַּת רֵיקִים לְךָ, לִבִּי מָלֵא עִמָּם,
אִם פּוֹחֲזִים בְּלִי אֵל, פַּחַז יָמַי אֵלֶיךָ,
בְּשֵׁם אֱלֹהַּ לֵךְ וְלֹא תָּמוּת יוֹמָם.

חָרוּךְ יָגוֹן שָׁאוּל וְדַרְכְּךָ צָלֵחָה,
עַל חֲנִיתוֹ יִמּוֹט, כַּנֵּר שַׁמְנוֹ יִתַּם.
דָּוִד נַפְשִׁי מַהֵר, עַד יוֹם אֶשַּׁק פָּנֶיךָ.

הַאִם רְדוּף עָקֵב הוּא כְּהִצּוֹד יָעֵל?
רָחוֹק דְּבָרְךָ, אָהוּב, יָרֵאתִי עֵת חָלַמְתִּי.
אֲבִי שַׁכּוּל מִבַּת בְּטֶרֶם הִתְיַתַּמְתִּי,
תִּקְוַת יָמַי בְּצַו הִגְלָה - לְהִבָּעֵל.

יְדֵי פַּלְטִי רַכּוֹת וְלִי הֵבִיא רָבִיד
אֶצְבְּעוֹתָיו חוֹמְדוֹת לֵילִי, וְטוֹב הָאִישׁ.
אָרוּר אַתָּה בֶּן לַיִשׁ - יַחַד עִם בֶּן קִישׁ
שֶׁאֵין אַתָּה דָּוִד, לֹא, אֵין אַתָּה דָּוִד.

אֵלִי, עָשֵׂנִי נַעַר וְאָרוּץ מִדְבָּר,
צוֹנֶנֶת מִטָּתִי, סְגוֹר יְרֵכַי צָמִיד,
לֵיל אֵין בְּרִיחִים דַּלְתִּי, עַד רְצוֹנִי נִשְׁבַּר.

יָּמַי לְאִישׁ נִשְׂרַךְ - דּוֹדִי כִּצְבִי יִדְהַר.
צוֹפָה בֵּין יָּם לְהָר, הוֹוֶה לְאֵין עָתִיד;
אַל תִּתְחַנֵּן, פַּלְטִי, גַּם אִם עָלַי תִּגְהַר.

מַהֵר, רַכָּב, טוּס, בַּסּוּסִים נָרוּצָה,
מַלְכִּי דָּוִד לָשׁוּב קוֹרֵא, קוֹרֵא בִּשְׁמִי;
נִמְשַׁח מִצְחוֹ בַּשֶּׁמֶן, לֹא פָּנָה יוֹמִי,
צְאִי, מֶרְכָּבָה, אֶל יוֹם חָדָשׁ, הַחוּצָה.

דָּוִד צִוָּה כָּבוֹד לְבַת מַלְכוּת,
מָחָר שׁוּב אַרְגָּמָן אֶהִי לוֹבֶשֶׁת.
צֹר זְרוֹעֲךָ יַצִּית לַפִּיד מֵאֵשֶׁת,
אֵשׁ חֲדָשָׁה - אִישׁ אֲהָבַי בִּזְכוּת.

אֵלִי אַל אֵבֶל, חֶרֶב אָב ואָח,
בַּל יִרְדְּפֵנִי צֵל מֵתֵי גִּלְבּוֹעַ
אֶל בְּרִית מִנְּעוּרִים וְלֹא אֶדְעַךְ.

מַהֵר, רַכָּב, חוֹתָם מַלְכוּת לִטְבֹּעַ,
כָּלָה הַחֹרֶף, גֶּזַע פְּרִי אֶפְרַח,
עָסִיס כַּרְמִי אֶטֹּר, תִּירוֹשׁ לִנְבֹּעַ,

* *

6
מְפַזֵּז בַּשְּׁוָקִים, מְכַרְכֵּר מוּל אָרוֹן,
אַחֲרָיו צַעַד צַעַד לֵוִי וְכֹהֵן.
פִּילַגְשִׁים וּשְׁפָחוֹת, מוֹשִׁיטוֹת אֶת בְּנֵיהֶן,
זִבְחֵי עֵדֶר פָּרִים בְּמוֹרַד הַקִּדְרוֹן.

בֶּן-יִשַׁי מִתְהוֹלֵל מוּל הָמוֹן בַּאֲבֹד
גְּבוּרָתוֹ. בֶּן-רוֹעִים, רַק אֵפוֹד דַּק עֲדַיִן,
צוֹהֵל מְיֻזָּע, כְּשִׁכּוֹר בֵּית הַיַּיִן,
הֵיכָן הוֹד מַלְכוּת, אֵי נשְׁחָת בּוֹ כָּבוֹד?

לִי יִלְעַג: "מֵאָבִיךְ אֵל בָּחַר בִּי, רַק בִּי."
נֶחָמָה לֹא אֶמְצָא בִּתְהִלֵּי הַמַּצְבִּיא.
לֵילוֹתַי שׁוֹמֵמִים, רֵיק חֵיקִי מִשֶּׁכְּבָר,

אֵין יוֹדֵעַ שַׁחֲרַי, לֹא צֵאתִי לֹא שׁוּבִי,
לְעֵירֹם עֲגָבִים, אִם נִכְסַף מִשְׁכָּבִי
רֵיק הַכַּד מִשַּׁמְנוֹ וְהַחֶרֶס נִשְׁבַּר.

זִכְרוֹן יָמַי בֵּין בּוֹר לְחֵיק מוּטָל,
כִּבְכוֹר מַלְכוּת, רֹאשׁוֹ נִמְשַׁח, אֲבִי.
מִצְחִי הֻכָּה בְּקֶלַע אֲהוּבִי
אוֹ כְּעִנְבָּל בְּפַעֲמוֹן: "מִיכַל."

קִינַת דָּוִד: "שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן
הַנְּעִימִים - אַל טַל וְאַל מָטָר."
צָמַק חָזִי, פֶּרַח רַחֲמִי עָקָר,
כִּבְשַׂת הָרָשׁ טְבוּחָה כִּדְבַר נָתָן.

הֲגַם שָׁאוּל נָבִיא? אוֹ אַשְׁלָיָה
לִלְחֹם צַו אֱלֹהָיו לְאֵין עָתִיד
עַד עֵת יִכּוֹן לָבֶטַח בֵּית דָּוִד.

עֶדְנַת דּוֹדֵי עַלְמָה לִי הֲזָיָה,
בָּאִים יָמִים וְאַף מַלְכִּי שֵׂיבָה.
דָּוִד. עַזָּה כַּמָּוֶת אַהֲבָה.

* *
* *

דודי בן עמי, קצרין, תשס"ו

זכויות הפרסום שמורות למחבר

מיכל - שבע סונטות

תגובות