פרשת כי תישא-האות הגנוזה בשבת ובעור פני משה?/אהובה קליין

מאת: אהובה קליין

פרשת כי תישא - האות הגנוזה בשבת ובעור פני משה?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו גדושת נושאים וציוויים ובתוכם , אחד מעשרת הדיברות: שמירת שבת: המופיע בפרשה סמוך לתיאור כלי המשכן ואומני המשכן - וכך נאמר: "אַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ: כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם--לָדַעַת, כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת--כִּי כָּל- הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ. שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ, לַיהוָה; כָּל- הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת. וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם: כִּי-שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ. וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת--לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים". [שמות ל"א, י"ג- -י"ח]
בהמשך נאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת; בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר, תִּשְׁבֹּת". [שמות ל"ד, כ"א]
מעניין כי בסוף הפרשה - התורה מתארת לנו: כיצד קרנו פני משה כאשר ירד עם הלוחות השניים: "וַיְהִי, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד-מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן-הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא-יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו--בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ. וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן, עוֹר פָּנָיו; וַיִּירְאוּ, מִגֶּשֶׁת אֵלָיו". [שמות ל"ד, כ"ט]
וכן נאמר: "וְרָאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה; וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת-הַמַּסְווֶה עַל-פָּנָיו, עַד-בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ"
השאלות הן:
א] במה חשיבותה של השבת?
ב] מדוע קרנו פניו של משה?
תשובות.
חשיבותה של השבת.
ראשית, חשוב לדעת ולזכור כי - שמירת השבת - מופיעה בעשרת הדיברות :
"שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת—וַיְקַדְּשֵׁהוּ".
נאמר בספר החינוך: "משורשי מצווה זו שנהיה פנויים מעסקינו לכבוד היום, כדי לקבוע בנפשותינו אמונת חידוש העולם, שהיא חבל המושכת כל יסודי הדת ונזכור ביום אחד בכל שבוע ושבוע, שהעולם נברא בשישה ימים.. כי כשישבתו בני אדם כולם ביום אחד בשבוע, וישאל כל שואל: "על מה ולמה מנוחה זאת?" ויהיה המענה: "כי ששת ימים עשה ה'..."יתחזק כל אחד באמונה האמתית.
לאור הנאמר- מסיקים: כי כל יהודי אשר שומר את השבת מעיד על עצמו שהוא מאמין בה' ובוראו ומכיר בו כאחד ויחיד השולט על העולם ואין עוד מלבדו!
ניתן למצוא הסברים נוספים לחשיבותה של שמירת השבת- כפי שנאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ. וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת. כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ, כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ, וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". [עשרת הדיברות, דברים ה, י"ב- ט"ו]
מכאן נלמד שני יסודות בעלי ערך רב:
א] יום השבת - הוא יום המשמש מנוחה כללי לאדם בן חורין - ובכללם עבדים ואף בעלי חיים.
יש בדברים קל חומר: אם הקב"ה בעצמו נח ביום הקדוש הזה - בוודאי כך גם ברואיו ינוחו ביום השביעי.
ב] יש גם בשמירת השבת - זכירת היותנו - עבדים במצרים – ה' גאל אותנו משם והדבר מסמל את האמונה בהשגחת ה' עלינו.
חז"ל מבארים את המשמעות של: "אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ": - כי אזהרה זו על שמירת השבת בלשון רבים - משמעותה- לפנות לכל אדם - כי לא די בכך שהוא בעצמו שומר את השבת ,אלא על האדם – לפעול ולהשפיע גם על הסביבה.
אם מחללים את השבת בסביבתך הקרובה הדבר פוגם בקדושת השבת – ביתך ומשפחתך.
עוד אומרים חז"ל: מומלץ מאד להאריך את השבת , דהיינו , בערב שבת להקדים את כניסת השבת ואילו בצאת השבת - לאחר את הפרידה מהיום השביעי – הקדוש בשבוע.
ה"חפץ חיים" היה מתנגד לקלי הדעת – שהיו - מקבלים את השבת באיחור וממהרים להוציא את השבת- טרם זמנה. בטענה: כי ששת ימי המעשה יונקים מן הקללה שנתקלל אדם הראשון: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב". [בראשית ג', י"ט] ומנגד- השבת התקדשה והתברכה בברכת ה' [שם ב'. ג] לכן אנשים חכמים ממהרים להקדים את השבת ולהוציאה מאוחר יותר וקטני אמונה פועלים הפוך .
רש"י –מסביר את חשיבות השבת: כי למרות שציווה ה' להקים את המשכן,יש להיזהר לא לדחות את השבת מפני המשכן - כפי שמציין הכתוב: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם"
השבת היא: אות גדולה בינינו ובין אלוקים - לפי שבחר בנו כעם נבחר והעניק לנו את השבת ליום מנוחה - כדי שידעו אומות העולם כי ה' הוא המקדש אותנו באמצעות השבת!
אדם שחילל שבת –אם יש עדים והתראה לפני שחילל את השבת, מות יומת.
אך אם לא התרו בו לפני שחילל שבת- " כָּל- הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ".
רש"י מסביר את המילה: "מְחַלְלֶיהָ"-הנוהג בה כמו ביום חול בתוך קדושתה!
משמעות המילים: "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן": מנוחת מרגוע ולא מנוחת ארעי- כלומר- לא מנוחה מקרית.
"קֹדֶשׁ, לַיהוָה"; שמירת קדושתה לשמי- ובמצוותי.
"שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ".- מלשון מנוחה שהאדם בשבת משיב נפשו ונשימתו ונמצא במצב רגוע מן המלאכה. כפי שאומר ישעיהו הנביא: "לֹא יִיעַף, וְלֹא יִיגָע":
המדרש מספר: "אמר לו הקב"ה למשה: משה, מתנה טובה יש לי בבית גנזיי [באוצרותיי] ושבת שמה, ואני מבקש ליתן לישראל, לך והודיעם ! אם תזכו לשמור שבת, מעלה אני עליכם כאילו שמרתם את כל המצוות שבתורה ואם חיללתם אותה [את השבת] מעלה אני עליכם כאילו חיללתם כל המצוות כמו שאומר הנביא ישעיהו:
"אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה-זֹּאת, וּבֶן-אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ--שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ, וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל-רָע" .[ נ"ו. ב]
פני משה קרנו ברדתו עם הלוחות השניים.
האגדה מספרת: "ויהי משה עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, והיה בראותו את השמש שבה אל ה' ומשתחווה אליו וידע כי לילה על הארץ, ובבוא הירח והכוכבים להשתחוות אל ה' וידע משה כי האיר היום, ויצו ה' למשה לכתוב את כל הדברים אשר דיבר אליו ויטבול משה את העט באש שחורה ויכתוב ככול אשר ציווהו ה', וככלותו לכתוב ויתבונן אל העט, וירא והנה נשארה בה טיפת אש אחת, וייקח משה את העט ויעבירהו על שערות ראשו - ויקרן אור פניו"
רבינו בחיי מבאר על ידי כמה פירושים את עניין קרני האור על פני משה
הנה כמה מהם:
א] יש כמה סוגי אור: יש אור החכמה ויש אור שיצא מן החושך.
אור החכמה הוא האור שבו נברא הכול - והוא אותו אור שדרשו בו רבותינו שקדם עוד לפני דברי ה' :"יהי אור" והוא נקרא: "ראשית" ואת האור הזה השיג משה בליבו ובזה הוא נבדל משאר הנביאים , לכן נתעלה על כולם.
ואילו האור שיצא מן החושך- הוא האש היסודי- ונקרא: "אור מרוגש" זה האור שקרן על פני משה ומעלה זו שקרנו פניו ,דווקא כשירד עם הלוחות השניים - מה שלא זכה בלוחות הראשונים!
אבל בלוחות הראשונים, לא קרנו עור פניו. לפי שבלוחות ראשונים –כל ישראל היו לרגלי ההר בחג מתן תורה. וכולם היו עדים במה שהם ראו, אבל כעת בלוחות שניים שבו הוזהר משה שאיש לא יעלה איתו- העניק לו ה' את מעלת קרני האור בפניו – וזאת במטרה: שיהיה אות לישראל על מתן תורה.
ב] ניתן להסביר : כי משה ראוי היה שיקרנו פניו מן הלוחות הראשונים וגם היה מחוזק לכל עם ישראל כנביא לה' שלא יצטרך לאות עמהם. אבל היות וידע מראש - כי הלוחות הראשונים ישתברו - לכן מעלה זו של קרני האור בפניו הופיעו - רק כשקיבל את הלוחות השניים.
ג] הנה משה זכה לקרני האור מן המערה ממה שכתוב: "וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר" [שמות ל"ג, כ"ב] מכאן שמשה שאב את האור הזה מנקרת הצור ועל כך אומר גם חבקוק הנביא :
"וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה, קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ; וְשָׁם, חֶבְיוֹן עֻזֹּה" [חבקוק ג, ד]
ישנה הוכחה: כי בהשפעת הלוחות שמשה אחז בידו- קרנו פניו.
"חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו", [קהלת ח', א]
ד] מעלת אור זה שקרנו פני משה—מיום שקנה אותה בהר סיני- לא נטשה אותו והייתה אתו כל ימי חייו , אפילו ביום מותו - כמו שנאמר:
"וּמֹשֶׁה, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה". [דברים ל"ד, ז]
לסיכום, לאור הנאמר לעיל: ניתן להגיע למסקנה: כי מצוות שמירת השבת –היא בְּרִית עוֹלָם. בין ה' , וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם"
ויש בזה קשר מדהים למשה שפניו קרנו בקרני אור כאשר ירד עם הלוחות השניים מההר - כדברי רבינו בחיי: "מעלת קרני האור בפניו – וזאת במטרה: שיהיה אות לישראל על מתן תורה". כמה יפה התפילה בשבת- מתוך הכתוב בפרשתנו : "וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אוֹת הִוא, לְעֹלָם"



תגובות