רעך ורע אביך אל תעזוב

קוד: ביאור:משלי כז10 בתנ"ך

סוג: תוכן1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי כז10: "רֵעֲךָ ורעה[וְרֵעַ] אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב, וּבֵית אָחִיךָ אַל תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ, טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק"

אל תעזוב, אל תנתק קשר עם אדם שהיה רֵע (מכר קרוב) שלך ושל אביך;   כך לא תצטרך לבוא אל בית אחיך ולבקש את עזרתו ביום אידך (צרתך).

שכן קרוב יוכל לעזור לך טוב יותר מאח רחוק;   טוב יותר להיעזר בשכנך הקרוב אליך מלהטריח את אחיך הגר רחוק ממך.

עצות

"כמה מוזר הוא האדם הלבן. הוא מדבר עם אנשים הנמצאים מעבר לים, אך אינו מכיר את שכניו" (אִמְרָה אינדיאנית שאיני זוכר את מקורה).

בעידן האינטרנט אנחנו יכולים להכיר הרבה יותר אנשים מבעבר, אך ההיכרות היא שטחית למדי, וקשה לנו לדעת האם באמת אפשר לתת אמון בכל האנשים שאנחנו פוגשים. ספר משלי מלמד, שההיכרות לאורך שנים היא הנכס החשוב ביותר שיש לנו:

רעך = מכרך, אדם שיש לך היכרות ממושכת עמו (פירוט);    רעך ורעה אביך אל תעזוב = אדם שאתה מכיר ושגם אביך הכיר, כלומר הוא נמצא בקשר עם משפחתך במשך שני דורות לפחות. היכרות ממושכת כזאת מאפשרת לך לתת אמון באותו אדם. אמון הוא נכס חשוב ביותר, ולכן ראוי לשמור על קשר עם אותו אדם ולא לעזוב אותו.

ובית אחיך אל תבוא ביום אידך = כאשר האדם שומר על קשר עם שכניו ומכריו הקרובים, הוא יכול לסמוך עליהם שיעזרו לו בעת צרה, ולא יצטרך ליסוע רחוק כדי לבקש עזרה מקרובי משפחתו. ולכן:

טוב שכן קרוב מאח רחוק = טוב יותר לשמור על קשרים עם השכנים הקרובים מאשר לסמוך על עזרתם של קרובי משפחה רחוקים.

דקויות

רעך ורעה אביך אל תעזוב

1. בלשון ימינו, רֵע הוא חבר; לפי זה, קשה להבין מה הקשר בין "רעך ורעה אביך אל תעזב" לבין "‏טוב שכן קרוב מאח רחוק", והרי השכן הוא לא תמיד חבר - יש גם שכן שהוא אויב!

2. יש שפירשו ש"שכן קרוב" הוא חבר הקרוב אליך בנפשו, ושוכן בקרבתך מרוב אהבתו אליך; לפי זה, המסר של הפסוק הוא, שקשר של אהבה וידידות חשוב יותר מאשר קשר של משפחה (רש"י, מצודת דוד)

  • אולם, פירוש זה אינו מתאים למשמעות המקובלת של המילה "שכן".
3. אולם, המילה רֵע בלשון המקרא משמעה מכר - לא דווקא חבר; כלומר אדם שיש לנו היכרות ממושכת עמו, לא דווקא יחסי ידידות. בפרט, שכֵן הוא רֵע, גם אם אנחנו איננו אוהבים אותו כלל (יש פסוקים שבהם רֵע הוא דווקא אויב). גם בתרגומים האנגליים על חלק מהפסוקים (לא כולל הפסוק שלנו), המילה רֵע מתורגמת כ-neighbour (שָכֵן).

לפי זה, המסר של הפסוק הוא, שצריך לטפח את היחסים עם האנשים שנמצאים בסביבתנו הקרובה - השכנים והמכרים, ולא להסתמך רק על קשרי המשפחה. פירוש זה מתאים גם לפסוקים הקודמים.

ובית אחיך אל תבוא ביום אידך

1. פירשנו שזו הבטחה - אם תשמור על יחסים טובים עם שכניך, לא תצטרך לבקש עזרה מקרוביך.

2. וייתכן שזו גם המלצה - שלא להכביד על קרובי המשפחה בעת צרה, אלא לפנות קודם לשכנים ולמכרים הקרובים (יעל).

טוב שכן קרוב מאח רחוק

החשיבות של יחסי שכנות טובים נזכרת גם בדברי חכמי המשנה: "אמר להם [רבן יוחנן בן זכאי]: צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם... רבי יוסי אומר: שכן טוב" (משנה אבות ב ט).

חכמי התלמוד הסיקו מפסוק זה מסקנה הלכתית: מעשה באדם אחד, שכתב בצוואתו "נכסיי - לטוביה". אחרי מותו, באו שני אנשים בשם טוביה: אחד שכן ואחד בן-משפחה. חכמי התלמוד פסקו, על-פי הפסוק שלנו, שהיורש יהיה טוביה השכן ולא טוביה בן-המשפחה.

כשהייתי ילד, לפני כ-20 שנה, היתה בטלביזיה החינוכית (שאז נקראה "לימודית") תכנית ללימוד ערבית בשם " ג'ארכ - קריבכ" (בערבית - "שכנך הוא קרובך"), והמנחה, שייקה אופיר, הסביר שזוהי המקבילה הערבית לפתגם " טוב שכן קרוב מאח רחוק ".

יוצרי הסדרה, כנראה, למדו מהפסוק שלנו, שהעם היהודי צריך לשמור על יחסים טובים עם שכניו הערבים, שכן "טוב שכן קרוב מאח רחוק" - אם נהיה ביחסים טובים עם השכנים שלנו, הם יעזרו לנו יותר מאשר קרובי-משפחתנו היהודים שנמצאים בגולה.   אירועי השנים שחלפו מאז ועד היום לא הצדיקו מחשבה זו. 

"הפירוש העיקרי הוא, שלא יעזוב האדם את דבקותו יתברך, שנקרא רעהו ורע אביו, כי גם הוא לא יעזבנו בעת צרתו. ולא יאמר בליבו: אלך אצל אחי בעת צרתי והוא יעזרני, שהרי אם יעזוב את דבקותו ית', אפילו האחים יהפכו לו לאויבים... והשכינה שרויה תמיד אצל האדם הכשר הבלתי עוזב את דבקותה, והיא תעזרנו יותר מן האח שהוא רחוק ממנו ית' מפני מעשיו הרעים, ואין לו עזר לעצמו, וכל שכן שלא יוכל להיות עזר לאחיו, וזהו שאמר: טוב שכן קרוב מאח רחוק" (רמ"ד וואלי).

הקבלות

"ותראה שכתוב רֵעה בתוספת ה, לרמוז אל השכינה, שהיא סוד ה של השם הקדוש כידוע, והיא גילתה את מקור השפעותיה ותוקף עזרתה ליוסף הצדיק, כי נתחברה עמו וגידלתו ורוממתו והמליכתו על ארץ מצרים, כעניין שנאמר", תהלים פא6: "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ, בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (פירוט), "כי תוספת ה לרמוז את הנזכר, כידוע. והוא לא נתגאה בכך ח"ו, ואדרבא הודיע אל המצרים שהכל מצדה, כדכתיב", בראשית מז23: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם... הֵא לָכֶם זֶרַע" (פירוט). "והיא ממש ה נוספת ב"רעה אביך", כי כשם שנתקשרה עם אביו כך נתקשרה עמו, לפי ששמר אות בריתו כראוי, וגוף וברית חשבינן חד" (רמ"ד וואלי).

תגובות