פינחס קנא לא-ל קנא

קוד: פינחס קנא לא-ל קנא בתנ"ך

סוג: מבנה2

מאת: מטמוניות למשפחות סופרים

אל:

בס"ד

"אֲשֶׁר קִנֵּא לֵא-לֹהָיו"

פינחס קנא לא-ל קנא

עפ"י ה"סיפור" שמאחורי שני מיקבצים של שלושה פסוקים במשלי פרק כ'

חלק א'

מיקבץ ראשון

ז) מִ תְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּי ק      אַ שְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו

ח) מֶ לֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִי ן   מְ זָרֶה בְעֵינָיו כָּל רָע

ט) מִ י יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּ י     טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי

 

מיקבץ שני

כד) מֵ י-הוה מִצְעֲדֵי גָבֶר      וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ

כה) מ וֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ    וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר

כו) מְ זָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם       וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן

 

הקשר בין שני המיקבצים בולט לעין:

1. שלושת הפסוקים בכל מיקבץ פותחים באות מי"ם

2. הפסוקים ח' כ"ו משני המיקבצים "דומים", ומשותפים במילים: מזרה, מלך, י.ש.ב.

 

מילת המפתח היא "מזרה" – רמז לזמרי.

במיקבץ 1 מדובר בקב"ה שמשגיח ומצווה על שופטים בארץ לזרות רוע.

במיקבץ 2 מדובר בקב"ה שמזרה רשעים ע"י מלאכיו (מגיפה ופינחס).

(במיקבץ הראשון, ר"ת של הפסוקיות השניות בונות את המילה "טמא" למפרע, מילה שמשתלבת עם המילה "טהרתי". פעולת הקנאי היא לטהר (לסלק) את הטומאה. ס"ת של הפסוקיות הראשונות מרכיבות את המילה "קני" שרומז לקנא).

 

    הקב"ה "א-ל קנא",   ופינחס קינא לאלוקיו.

  תוכן.

פסוק ז : פינחס צדיק כאהרן

פסוק ח : הקב"ה ציוה לזרות את הרוע של פעור בשיטים, פינחס לקח זאת כאמת-מידה לשקול את מעשיו

פסוק ט : פינחס זך וטהור, זמרי לא

 

"דרש".

(ז) מתהלך בְּתֻמּוֹ צדיק אשרי בניו אחריו: בפרשת זמרי (במד' כה) מייחסת התורה את פינחס לאביו אלעזר ולזקנו אהרן, בשני הקשרים – ובשתי מטבעות לשון של פרשת המרי אחרי קורח (במד' יז), ללמד על משוואה כפולה בין אהרן לפינחס נכדו [1].

1. הקשר ראשון: "מתהלך התומו צדיק"

הולכת הקטורת אל העם ע"י אהרן, כמו המתת זמרי וכזבי ע"י פינחס, הביאו ל "ותעצר המגיפה" ו"ויכפר על בני ישראל / ויכפר על העם".

2. הקשר שני: "אשרי בניו אחריו"

מרד קורח חיזק את הבטחת הכהונה של הקב"ה לבני אהרן [2], וקנאותו של פינחס זיכתה אותו בהבטחה מה' שהכהונה הגדולה תהיה לבניו.

פרשת זמרי

1. (ז-ח) וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ:   וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

2. (י-יג) וַיְדַבֵּר י-הוה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (יא) פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי:   לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵא-לֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

פרשת קורח

(ה) זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי י-הוה וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר י-הוה בְּיַד משֶׁה לוֹ:

(יב-יג) וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם:   וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה:

"רמז".

מתהלך אהרן הוליך את הקטורת

(במד' יז יא) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי י-הוה הֵחֵל הַנָּגֶף:

צדיק זה צדוק הכהן הגדול בימי דוד ושלמה. הוא היה מצאצאי אלעזר-פינחס, ומזרעו היו כהנים בבית ראשון ועתידים להיות לימות המשיח [3].

בניו אחריו הבטחת הכהונה הגדולה לפינחס

(במד' כה יג) וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵא-לֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

 

"דרש".

(ח) מלך יושב על כסא דין   מְזָרֶה בעיניו כל רע: ישראל ישבו בשטים וחטאו בפעור – והקב"ה ישב עליהם בדין וציוה על משה לשפוט אותם ולהוקיע את החוטאים נגד השמש.

"רמז".

דין – פינחס נשכר עפ"י "דין".

(במד"ר כא א) פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום.

מזרה – רומז לזמרי, ר' בפסוק כו.

 

"דרש".

(ט) מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי: פינחס הקנאי היה נקי זך וטהור, והקב"ה העיד עליו שכך.

(ט) מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי: זמרי טען שכזבי המדיינית, טהורה כמו צפורה המדיינית אשת משה רבנו, וכמו בת פוטיאל המדיינית אֵם פינחס הכהן, ולכן לבו זך כלבו של משה ופינחס, והוא טהור מחטא.

"רמז".

מי פינחס היה "בן מי", בן לשבט לוי שהתייצבו לקריאת "מי לה' אלי" של משה רבנו בחטא העגל,

(רעיא מהימנא, פנחס רלח/א): "(איוב ד ז) מי הוא נקי אבד, דא פינחס",

זכיתי – פינחס זך

(מחזור נוסח ספרד) י-הוה עֲשֵׂה לְמַעַן פִּינְחָס זַךְ קִנֵּא לִשְׁמֶךָ ועי"ע:

מ י   י אמר זכית י   לב י   טהרת י   מחטאת י – חמש מתוך שש מילות הפסוק מסתימות באות יו"ד, והשניה מתחילה באות יו"ד. לרמוז על האות יו"ד בשם פינחס ועל האות יו"ד בברית שהובטחה לו מהקב"ה: בריתי שלום-שלים.

(קידושין סו/ב) אמר רב יהודה אמר שמואל דאמר קרא לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר והא שלום כתיב אמר רב נחמן וי"ו דשלום קטיעה היא.   (ר' מנחת שי כאן, במד' כה יב).

טהרתי – הוא הלשון האמור בחטא פעור:

(יהו' כב יז) הַמְעַט לָנוּ אֶת עֲוֹן פְּעוֹר אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי הַנֶּגֶף בַּעֲדַת י-הוה:

מי י א מר ז כיתי   אותיות זמרי בשלוש המילים הראשונות .

מ י   י אמר זכית י   לב י   טהרת י   מחטאת י – חמש מתוך שש מילות הפסוק מסתימות באות יו"ד, והשניה מתחילה באות יו"ד. לרמוז על האות יו"ד בשמות זמרי וכזבי

 

  הקב"ה "א-ל קנא" והוא השתמש בפינחס כשליחו לקנא.

תוכן.

פסוק כד : פינחס בשיאו העליון.  

פסוק כה : פינחס בשיאו התחתון.

פסוק כה : הקב"ה זירה את זמרי ע"י פינחס "יד אריכתא"

 

"דרש".

(כד) מה' מצעדי גָבֶר: הקב"ה כונן את צעדו של פינחס, שיצא יחידי נגד כל שבט שמעון, ע"י שרשרת ניסים [4].

ואדם מה יבין דרכו : משה רבנו היה שפל כ"אדם-מה" נוכח חוצפתו של זמרי, ולא הבין דרכו.

"רמז".

גבר – כינוי לפינחס שהיה "גבור" להשתמש ברומח, להרוג את זמרי, ואת מלכי מדיין ובלעם.

ואדם מה – זה משה רבנו,

(מדרש תהי' כב)   כך הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לצדיקים והם ממעטים עצמם. אברהם אמר (בראשית יח, כז) ואנכי עפר ואפר. משה ואהרן אמרו (שמות טז, ז) ונחנו מה...

מה יבין – "מה יבין" נאמר על משה רבנו, "הוא יבין" נאמר על פינחס :

(משלי כא כט) הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו וְיָשָׁר הוּא יָכִין { יָבִין } דַּרְכֹּיו {דַּרְכּוֹ}:

(כד יב) כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ:

(שמ"ר לג ה)   העז איש רשע בפניו זה זמרי וישר הוא יבין דרכו זה פנחס... וירא פינחס בן אלעזר התחיל אומר בינו לבין עצמו ומה אעשה איני יכול שנים יכולין לאחד שמא אחד יכול לשנים עד שהוא נוטל עצה בינו לבין עצמו הנגף נוגף והקב"ה אומר (שם כד) התרפית ביום צרה הצל לקוחים למות כי תאמר הן לא ידענו זה אני מעיד עליך שנאמר (שם) הלא תוכן לבות הוא יבין נכנס פנחס ומצא אותם שקבעם הקב"ה זה עם זה והיו כרוכין זה בזה ולא היו יכולין להפרש עצמן ודקר שניהם דרך דביקתן שנא' (במדבר כה) וידקור את שניהם כיון שיצא נכנסו שבטו של זמרי מה עשה הקב"ה נגף את כולן...

 

"דרש".

(כה) מוקש אדם יָלַע קֹדֶשׁ: יפתח מיקש את עצמו, כשהקדיש את היוצא מביתו, קרבן לה'

וְאַחַר נדרים לְבַקֵּר : פינחס היה כהן גדול באותה עת, והיה עליו לבקר ולחפש היתר לנדרו של יפתח, הוא לא עשה כן, ומאז ה' לא היה עמו [5].

"רמז".

נדרים – נדרו של יפתח

(שופ' יא ל) וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַי-הוה וַיֹּאמַר אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי: (לט) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב אֶל אָבִיהָ וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר וְהִיא לֹא יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי חֹק בְּיִשְׂרָאֵל:

 

"דרש".

(כו) מְזָרֶה רשעים מלך חכם: הקב"ה זירה במגיפה את הרשעים שחטאו בפעור, ומתו עשרים וארבע אלף איש, רובם ככולם מנישואי נשי שבט שמעון עם הערב-רב.

וַיָּשֶׁב עליהם אופן : אבל "עליהם" – על זמרי וכזבי, הקב"ה "הושיב" את פינחס ה'אופן'.

"רמז".

מזרה רומז לזמרי , וישראל נענשו על חטא פעור בזירוי.

(תהי' קו כו) וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם בַּמִּדְבָּר: (כז) וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת: (כח) וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר וַיֹּאכְלוּ זִבְחֵי מֵתִים:

(ילק"ש תהי' קו - רמז תתסה) אמר רב הונא בש"ר שמואל בר נחמני במעשה של פעור נתחייבו ישראל שיהיו המלכיות שולטין בהם שנאמר וישא ידו להם, כל כך למה ויצמדו לבעל פעור.

אופן – פינחס מכונה "אופן" (מלאך), ובשניהם אותיות "פן".

(יחז' א טו) וָאֵרֶא הַחַיּוֹת וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיּוֹת לְאַרְבַּעַת פָּנָיו:

*(יערות דבש, ח"א דרוש טז)...ולכך בראותו אלישע צועק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, דאליהו זהו פנחס הוא בגדר רכב כדדרשינן, ואופן אחד בארץ הוא פנחס שהוא בעולם אופנים והוא רכב, אבל נדב ואביהוא הם פרשיו חשובים מרכב, וכן בא לאליהו רכב וסוסי אש, שהם כנגד פנחס ונשמות נדב ואביהוא וק"ל.

*(מגלה עמוקות פנחס) סודם אפ"ן אחד בארץ שהוא סוד א"ביהוא פ"נחס נ"דב כי תרין אורזילין הוא אצלו

*(ויק"ר א א)   (שופטים ב) ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים וכי מלאך היה והלא פנחס היה ולמה קורא אותו מלאך אלא א"ר סימון פנחס בשעה שהיתה רוה"ק שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים

 

  השלמה מפסוק נוסף.

כ ח) מֶ לֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִי ן    מְ זָרֶה בְעֵינָיו כָּל רָע

כ כו) מְ זָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן

ל לא) זַרְזִיר מָתְנַיִם אוֹ תָיִשׁ    וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ:

 

יש בספר משלי פסוק נוסף שמקביל לשני פסוקי "מזרה" בפרק כ', ויש מן העניין להשוות ביניהם.

"מזרה" הוא "זרזיר" הוא זמרי

"מלך" הוא הקב"ה

"יושב" "וישב" הוא "אל-קום", כלומר לא-קם ועומד אלא יושב.

(סנה' פב/ב) אמר רב נחמן אמר רב מאי דכתיב זרזיר מתנים או תיש ומלך אלקום עמו ארבע מאות ועשרים וארבע בעילות בעל אותו רשע אותו היום והמתין לו פנחס עד שתשש כחו והוא אינו יודע שמלך אלקום עמו.

 

(רש"י) ארבע מאות וכו' - זרזיר בגימטריא הכי הוו.

מתנים - לשון המתנה.

או תיש - עד שתשש כחו.

אלקום עמו - שכל הקומות שלו.

ופנחס לא היה יודע - שהקדוש ברוך הוא, ששמו מלך אלקום, עמו, שלא היה צריך להמתין שיתשש כחו, ונראה בעיני שהתיבה הזאת לשון ערבי שכל פתיחת תיבותיהן אל.

 

 

[1]

(ויק"ר לג ד) הה"ד (במדבר ב) ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן חנו לדגליהם ואהרן היכן היה רבי יהושע בר נחמיה ור' לוי בר חייתא ור' אבא בשם ר' חייא בר אבא כיון שבא ליחסן הונו אותו ואמרו לו את מיחסנו עד שאתה בא ליחסנו לך ויחס את בניך אלעזר בנך למי הוא נשוי לא לבתו של פוטיאל הה"ד (שמות ו) ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל כיון שראה הקב"ה שהן מזלזלין בו התחיל מייחסו הה"ד (במדבר כה) פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן כהן בר כהן קנאי בר קנאי משיב חמה בן משיב חמה שנאמר השיב את חמתי לכן אמור הנני נותן לו וגו'

[2]

(תנדא"ר כא)   כן אהרן אמר אלולי קרח לא עמדה עלי אותה הברית שנאמר (במדבר יז) זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני ה' וגו' ואמר אהרן לטובתי נשברה רגל פרתי

  [3]

(דה"א ו לה) וְאֵלֶּה בְּנֵי אַהֲרֹן אֶלְעָזָר בְּנוֹ פִּינְחָס בְּנוֹ אֲבִישׁוּעַ בְּנוֹ: (לו) בֻּקִּי בְנוֹ עֻזִּי בְנוֹ זְרַחְיָה בְנוֹ: (לז) מְרָיוֹת בְּנוֹ אֲמַרְיָה בְנוֹ אֲחִיטוּב בְּנוֹ: (לח) צָדוֹק בְּנוֹ אֲחִימַעַץ בְּנוֹ:

(תנדא"ר יא) והקימותי לי כהן נאמן וגו' והתהלך לפני משיחי כל הימים זהו צדוק הכהן לפני דוד המלך.

(קה"ר א ח)   אמר ר' סימאי כתיב (שם ו') ואהרן ובניו מקטירים על מזבח העולה וגו' וכי אהרן ובניו קיימים והלא צדוק ובניו היו אלא ללמדך שאילו היה אהרן ובניו קיימים צדוק היה גדול מהם בשעתו

[4]

(יוב"ע, במד' כה ח) תריסרי ניסין אתעבידו לפינחס בזמן דעל בתר גברא בר ישראל לות מדיניתא. נס קדמאי דהוה ליה למפרש יתהון ולא פירש. נס תנין דאסתתם פומהון ולא צווחין דאילו הוון צווחין הוון משתזבין. נס תליתאי דכוון ברומחא וברזינון כחדא ית גברא בר ישראל בבית גובריה וית מדיניתא בבית בהתת תורפה. נס רביעאי דקם רומחא באתר ברווזא ולא אשתמיט. נס חמישאי כד סובר יתהון אזדקף שיקפא נטל מיניה עד דנפק. נס שתיתאי סובר יתהון בכל משרייתא דישראל דהוה שיתא פרסי ולא אשתלהי. נס שביעאי זקיפנון בדרע ימיניה למחמי כולהון קרבוי ולא יכילו להנזקותיה. נס תמינאי דאתעשן אע רומחא ולא אתבר מן מטולא. נס תשיעאי דאתנגיד פרזלא כשיעור תרויהון ולא אשתליפו מניה. נס עשיראי אתא מלאכא והפך אתתא מלרע וגברא מלעיל דיחמון כל בית ישראל ית חיסודיהון. נס חדסראי דאתנטרו כד חיין עד זמן דהליך יתהון בכל משרייתא מן בגלל דלא יסתאב כהנא באהלי דמיתא. נס תריסראי דאתקריש אדמיהון ולא נפיל עילויה כיון דאוביל יתהון במשריתא חבט שדנהי ומיתו עני ואמר קדם רבון עלמא אפשר דמטול אליין ימותון עשרין וארבע אלפין מישראל ומן יד אתגוללו רחמי שמיא ואתכליית מותנא מעלוי בני ישראל

[5]

(דה"א ט כ) וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר נָגִיד הָיָה עֲלֵיהֶם לְפָנִים י-הוה עִמּוֹ:

(רש"י) ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו - שנתנבא לפנים ורבותינו אמרו הוא פנחס הכהן ועל שלא התיר ליפתח נדרו נסתלקה השכינה ממנו:

(תנחומא בחוקותי פרק ה) כן את מוצא ביפתח הגלעדי מפני שלא היה בן תורה אבד את בתו אימתי בשעה שנלחם עם בני עמון ונדר באותה שעה שנא' (שופטים יא) וידר יפתח נדר וגו' והיה היוצא וגו' והיה לה' והעליתיהו עולה באותה שעה היה עליו כעס מן הקב"ה אמר אילו יצא מביתו כלב או חזיר או גמל היה מקריב אותו לפני לכך זימן לו בתו כ"כ למה כדי שילמדו כל הנודרים הלכות נדרים וקונמות שלא לנהוג טעות בנדרים והנה בתו יוצאת לקראתו ויהי כראותו אותה ויקרע את בגדיו ויאמר אהה בתי וגו' ואנכי פציתי פי אל ה' ולא אוכל לשוב (שם) והלא פנחס היה שם והוא אומר לא אוכל לשוב אלא פנחס אמר אני כהן גדול בן כ"ג ואיך אלך אצל עם הארץ יפתח אמר אני ראש שופטי ישראל ראש הקצינים אשפיל עצמי ואלך אצל הדיוט מבין תרויהון אבדת ההיא עלובתא מן עלמא ושניהם נתחייבו בדמיה פנחס נסתלקה ממנו רוח הקדש יפתח נתפזרו עצמותיו שכן כתיב (שם יב) ויקבר בערי גלעד

תגובות