סיפורים מבראשית - חיי שרה

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

סיפורים מבראשית – חיי שרה

הסיפור המרכזי בפרשה להערכתי הוא סיפור השידוך בין רבקה ועבד אברהם (כנראה אליעזר). כזכור, הוא הלך בשליחות אברהם למצוא ליצחק אישה ממולדתו וממשפחתו, והוא ביקש מעין אות מאלוהים שיראה לו מי המיועדת. כלומר, יש פה שני נושאים: האחד, נישואין דרך שידוך – היכן זה עוד מופיע בספרות או בקולנוע. והשני, בקשת אות מהאל, ניחוש, או סימנים מטפיזיים – האם לכך יש מקבילה?

(אוסיף, כי רבקה נופלת מעל הגמל כשהיא רואה את יצחק ויש כאלה הרוצים לפרש שזה מתוך התרגשות, אף כי רוב הפרשנים, הראשונים והאחרונים, דוחים זאת. ובכל מקרה, אהבה במבט ראשון יהיה הנושא שלנו תכף, בפגישת יעקב ורחל, אז נתאפק קצת...).

לי זכורה בהקשר זה ההצגה "הדיבוק", שאת גרסת תיאטרון גשר שלה ראיתי לפני זמן לא רב: "העלילה מספרת על בחור ישיבה אביון ששמו חנן, המאוהב בלאה בת הגביר. כשמתברר לו שתינשא לאחר, הוא מת, אך נשמתו נאחזת כדיבוק בגופה. אביה מביאה אל צדיק כדי שירפאה, ובעת גירוש הרוח מתברר סוד אפל מן העבר" (ויקיפדיה). אני חושב שמדובר שם בשידוך. השידוך נפוץ היום לא רק בחברה היהודית החרדית, אלא גם בחברה ההודית, הסינית ועוד. ראיתי כמה סרטים שעוסקים בכך, אך איני זוכר את שמותיהם.

עוד בפרשה – אברהם קונה חלקת קבר לשרה אשתו וקצת מרמים אותו במחיר. הוא לוקח אישה שנייה, את קטורה, ונולדים לו ילדים נוספים. תולדות ישמעאל.

 

קרולין: בעניין השידוכים ישנו הספר "השידוך" מאת איב האריס העוסק בשידוכים בחברה הדתית. כמו כן גם בספריה של ג'יין אוסטן (למשל "גאוה ודיעה קדומה", "אמה") ישנו העיסוק בעניין זה.

תודה על הפינה

 

גדי: גמלים גורמים לי מיד להיזכר בספר והיום איננו כלה. גם סיפורי חתונה ומשא ומתן וקבורה יש שם. מתאים מאד לפרשה

 

חגי: על הספר: בלבה של ערבת המדבר הגדולה של קזחסטן, על-יד מסילת הברזל, שוכן יישוב קטן - שמונה בתים בסך הכל - של פועלי מסילה ומעתקי פסים, שתפקידם להשגיח על תנועת הרכבות ההולכות ממזרח למערב וממערב למזרח, שתהיה סדירה ושוטפת תמיד. מן היישוב הנידח הזה יוצאת יום אחד שיירה מוזרה קטנה. ידיגיי ז'אנגלדין, פועל מסילה קשיש, מוותיקי מלחמת העולם השנייה, לוקח את גופת ידידו, פועל המסילה הזקן קזנגפ אסנבייב, לאחר ששים שנות שלטון סובייטי, לקבורה דתית דווקא, בבית קברות עתיק, מהלך שלושים קילומטרים באזור ריק מיושב.

 

יום תמים יידרש להם לכך, והיום הזה נמצא חובק הוויה ועולמות, פשוטו כמשמעו, עידן בזמן ובהיסטוריה, פרק של תהפוכות וחליפות בשלטון ובסדרי החיים, צומת של קדמוניות העבר מזה ואחרית עתידנית מזה, שנות חיי אדם בשגרתם ובזעזועי הצער והצרה, ובפרקי הנחת והשמחה, ובתוך כל אלה שזור סיפור אהבה גדול. http://nuritha.co.il/node/5055/critic#internal-34276

 

גאולה: ספרו של ויקראם סת "שידוך הולם" כל כולו מוקדש לענייני שידוכים. במרכזו צעירה הודית שצריכה לבחור בין שלושה מחזרים. הסיפור הוא משל להודו המתלבטת בין שלוש דרכים ובוחרת, בסופו של דבר, בחירה פחות רומנטית, אך מאוד שקולה ופרגמטית. גם אני, כמו קרולין, מיד חשבתי על ג'יין אוסטן ותודה גם ממני על הפינה הנהדרת!

 

 

ליהי: גאווה ודעה קדומה. ציפורים מתות בסתר-לא לגמרי שידוך אבל כמעט.

ואיך שכחתי 'השידוך'.

 

סיוון: בספר "עשרה חוקים פשוטים", השידוך מוזכר באחד הפרקים.

 

חגי: תודה סיוון. גם בספר שאני קורא עכשיו - "תליון הזהב של דונה גרציה" - יש מעין שידוך עם איש מבוגר.

 

רבקה: הוזכר כאן "שידוך הולם" של ויקראם סת. במתכונתו הממוסדת הוא קיים בחברה החרדית, על כך כתבה נעמי רגן בספריה, וכן הסופר יהושע בר יוסף כתב על זיוגים על ידי שידוכים כמו "בשלוש דרכים" או "אפיקורוס בעל כרחו".

מה שמסופר בפרשה "חיי שרה" אינו שידוך במובן זה שמחפשים אישה ליצחק, אלא אליעזר נשלח כדי לקחת ליצחק אישה ממקום הולדתו של אברהם, לא מבנות כנען. וכאן הנקודה החשובה לדיון, הוא אברהם אשר צווה "לך לך מארצך ומולדתך ומבית אביך......." חוזר כאן אל מולדתו, מדוע? לי נראה, שכבר אז זה היה טבעו של אדם "כי האדם אינו אלא תבנית ארץ מולדת" בנבכי נפשו ברבדים העמוקים שלו נכסף למשפחתו, משם רצה להביא אישה ליצחק בנו.. רבקה הצונחת מן החמור, קראתי פעם שמטעמי צניעות. מעניין גם נישואיו של אברהם לקטורה והולדת הילדים - שישה במספר. ביעוד של משפחתו שתיהיה בעתיד לעם, אין להם מקום, הנה עוד נקודה לדיון. אברהם קונה את מערת המכפלה בארץ כנען למקום קבורת משפחתו, וכאן מוכיח שהוא מביא אישה ליצחק ממרחקים, אך היא תתישב בארץ, ובני משפחתו יאספו אל אבותיהם בארץ כנען. על דמותו של יצחק עוד יסופר בפרקים הבאים, כי הוא שונה מאד מאברהם אביו ומבנו יעקב. שבת שלום לכם חבריי..

 

חגי: תודה רבקה. בשיעור שהייתי בו ביום חמישי על פרשת השבוע דנו אכן בשאלה מדוע אברהם שולח את עבדו אל מולדתו ולא לוקח מבנות המקום. מעבר לכמה תשובות שנתתי שם - שבנות המקום היו "מורת רוח" לאברהם ויצחק, כפי שאנו למדים מאוחר יותר אצל עשיו (משום שהיו עובדות אלילים, אך גם משפחת בתואל הייתה כזו, ואולי שלהן הייתה חמורה יותר), וכן משום שזה היה המנהג בזמנם, לקחת אישה מבנות המשפחה, כפי שאנו רואים גם אצל יעקב, וגם במשפחות מסוימות עד ימינו ממש - הרי שנתתי תשובה נוספת, בהומור שיש בו גם משום הרצינות: שרק רבקה ידעה להכין צ'ולנט במסורת המשפחתית... תודה לך שוב על דברייך