כיבוד אב ואם (ואהבה) בימינו

קוד: כיבוד אב ואם (ואהבה) בימינו בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

אזהרה מקדימה: כדרכי אני מאחד מקורות שונים, הפעם: תנ"ך ומפרשיו, ב"ח, פסיכולוגיה וקולנוע. מי שזה לא מתאים לו שידלג על מאמר זה!

 

"כבד את אביך ואת אמך" – מה יותר פשוט ואלמנטרי מזה? ולמה צריך לסבך כל דבר? מי שחי עם זה בפשטות אכן לא צריך להסתבך, אבל הרבה פעמים נוצרות בעיות בתחום זה ועל כן ברצוני לפרט מעט.

 

שמות כ11: "כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר ה' אלהיך נתן לך"

ויקרא יט3: "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני ה' אלהיכם"

רש"י: אמו ואביו תיראו - כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו, ובכבוד הקדים אב לאם, לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים:

ויקיפדיה: פשוטו של מקרא משווה בין כבוד האם לכבוד האב. הרמב"ם, במשנה תורה, הלכות ממרים הבין את פשט הפסוק: "הקדים אב לאם בכבוד, והקדים אם לאב במורא -- ללמד ששניהם שווין, בין לכבוד בין למורא".

 

כלומר, התורה מדברת על כבוד ועל יראה. ומה עם אהבה? זה לא כתוב. אולי כי אי אפשר לצוות על זה? והרי נצטווינו על אהבת ה', ורעך כמוך, ואת הגר. אז אולי כי לא צריך לצוות על זה, זה טבעי. או שמא התורה רוצה שנכבד את הורינו גם כאשר אנו פחות אוהבים אותם, כאשר אנו כועסים עליהם מסיבות שונות.

כל טיפול פסיכולוגי מטפל בילדות וביחסים של המטופל עם הוריו. זהו הבסיס גם של התסביך האדיפלי מבית מדרשו של פרויד. מסתבר שזהו הגרעין העמוק ביותר של כל בעיות הנפש. כמה מצווה זו חשובה!

ובכל זאת, מה עם אהבה? היית מצפה למצוא אותה ב"דת האהבה", שבה נאמר למשל:

אל הרומיים 13 10:  האהבה לא תרע לרע על-כן האהבה קיום התורה כלה.

ואולם במפתיע שם נמצא:

לוקס 14 26:  איש כי-יבוא אלי ולא ישנא את-אביו ואת-אמו ואת-אשתו ואת-בניו ואת-אחיו ואת-אחיתיו ואף גם-את-נפשו לא יוכל להיות תלמידי.

אולי איננו צריכים להתייחס לאמירה קיצונית זו. ואולם, לפי דעתי ניתן ליישב גם אותה, אם נגרוס שבכל יש לך להישמע להוריך, פרט לציות לדבר ה', שגובר על מצווה זו. וכן גם ביהדות, על אותו פסוק:

מפרש רש"י: "סמך שמירת שבת למורא אב, לומר: אף על פי שהזהרתיך על מורא אב, אם יאמר לך: חלל את השבת! - אל תשמע לו. וכן בשאר כל המצוות... אתה ואביך חייבים בכבודי, לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי".

"דתניא יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת תלמוד לומר (ויקרא י"ט) - איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו - כולכם חייבין בכבודי" (יבמות ה' ע"ב)

 

ועד כמה כיבוד אב ואם?

הגמרא מציינת את ר' טרפון שהתכופף ונתן לאמו ללכת על כפות ידיו כדי שתלך עליהן ואף בזאת לא היה די (קידושין ל"א, ע"ב).

 

ואולם, פרט אחד שבו מתגלעות מחלוקות בין הורים וילדים הם הנישואין. אינני בקיא בסוגיה ההלכתית ורק זכור לי שאין לחתן בן או בת בניגוד לרצונם, אלא הם צריכים לעשות את הבחירה, ואולם ישנו פסוק בנידון:

בראשית ב24: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד".

איש עוזב את בית הוריו הממשי (לא כחמולות הערביות עד ימינו [ולא שזה רעיון רע מעיקרו]) וממילא גם מבחינה נפשית הוא משתנה. אך עדיין לא נאמר בשום מקום שדבר זה מבטל את חובת כיבוד ההורים.

 

ואולם, במצווה זו של כיבוד הורים חל פיחות היסטורי, ומטא זאת היטב המחזה (והסרט) "טוביה החולב", בהתרסה הגוברת של הבנות אל מול אביהן, בנושא של הנישואין (תיאור שלוש הראשונות, מתוך ויקיפדיה):

הבת הבכורה, צייטל, רוצה להינשא לאהוב לבה מוטל, חייט עני וצעיר. לעומת זאת, קצב אלמן ואמיד בשם לייזר וולף מנסה לשכנע את טוביה לתת לו להינשא לצייטל. טוביה נקרע בין שני הצדדים, מחד הוא רוצה שלבתו יהיה בעל עשיר שיוכל לפרנס אותה בכבוד, ומאידך הוא לא רוצה לאכזב את בתו שמאוהבת בחייט. לבסוף נכנע טוביה לדמעותיה של צייטל ומתיר לה להינשא למוטל החייט.

בתו השנייה של טוביה, הודל, מתאהבת בסטודנט צעיר בשם פרצ'יק (ברוסית: פלפלון) הדוגל במהפכנות ובסוציאליזם. הם חוששים שהשלטונות יאסרו את פרצ'יק ויגלו אותו ומתעקשים להינשא בהקדם, כדי שהודל תוכל להצטרף אל בעלה במאסרו. זמן קצר לאחר מכן, פרצ'יק אכן נאסר על ידי השלטונות ונשלח לסיביר, ולאחר זמן מצטרפת אליו הודל.

בתו השלישית של טוביה, חוה, מחליטה כאחיותיה להינשא לבחיר לבה - גוי רוסי נוצרי. הפעם טוביה לא מוותר על עקרונותיו ואוסר על בתו להינשא לאהוב לבה. חוה כתגובה בורחת מן הבית ונישאת לגוי בחשאי בכנסייה. מעתה מסרב טוביה להזכיר את שמה של בתו ו"קורע קריעה" עליה, כשם שנהוג לעשות על אדם שמת.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%91%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%91

 

ואולם, אם לסיים בנימה אופטימית, אני חושב שקראתי את זה אצל אברהם יהושע השל בספרו "אלוהים מבקש את האדם": על הפסוק שבמעמד הר סיני – "קול גדול ולא יסף", שמתוגם ל-"לא פסק", אומר השל – אכן עד היום הקול הזה נשמע וממשיך להשפיע על ליבות בני האדם, לשמור את מצוות ה' וללכת בדרכיו.

ובנימה אופטימית עוד יותר, הנה בגאולה השלמה כן מופיעה אהבה (לב) ביחסי בנים ואבותם:

מלאכי ג23: "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא"

מלאכי ג24: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם"