משהו לפרשת "קרח"

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

פרשתנו היא פרשת קורח ובה מסר נצחי וגם אקטואלי (לא תמיד צריך לחדש):

כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו. (פרקי אבות ה יז).

 

שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותינו, והללו אומרים הלכה כמותינו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוהים חיים - מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן

– תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף י"ג, עמוד ב'

 

בימים טרופים של מחלוקות פוליטיות עמוקות טוב שנזכור דבר פשוט:

"ובכן, אם המחלוקת נשארת עניינית בלבד ואינה גולשת להאשמות אישיות ובעלי המחלוקת אוהבים ומכבדים זה את זה, זהו הסימן שהמחלוקת היא 'לשם שמיים'" (מתוך דף פרשת השבוע "באהבה ובאמונה").

 

ואסיים במדרש נוסף ממין העניין:

אמר רבי חייא בר אבא: אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד, נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר; "אֶת וָהֵב בְּסוּפָה", אל תקרי בְּסוּפָה, אלא בְּסוֹפָהּ.

– מסכת קידושין דף ל', עמ' ב'