משהו לפרשת "פנחס"

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

נכתב ב: 13:04:41  10.07.2015, כתוספת/תגובה ל: במדבר כז

במדבר כז:

טו וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר.  טז יִפְקֹד יְהוָה, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה.  יז אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת יְהוָה, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה.  יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן-- אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו.

רש"י:

אלהי הרוחות - למה נאמר אמר לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד ואינן דומין זה לזה מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.

אשר רוח בו - כאשר שאלת שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד.

 

וביטוי דומה:

במדבר טז22: "ויפלו על פניהם ויאמרו  אל אלהי הרוחת  לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף".

 

השבוע כתבתי "על רוח האדם ופנאנתאיזם:

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t2733_0.html?no_cache=1436521514

נזכיר בקצרה:

פנאנתאיזם (מיוונית: πᾶν "הכול"; ἐν "ב"; ו- Θεός "אל") היא תפיסה שלפיה העולם הוא חלק מהאל, אך האל אינו רק העולם, אלא גם מה שמעבר לו.

זאת בהמשך לביקורתי על הספר "עיין ערך יהדות", שם נאמר:

משמעות הביטוי "אני מאמין באלוהים" בעומק העניין כוונתו היא: אני לא רק חי את קיומי האישי,  אני חי טיפה של חיים ממרחב הקיום האינסופי  .שורש חיי האישיים הוא הנשמה, ואילו שורש החיים הכללי הוא אלוהים, כלשונו של ספר הזוהר (בראשית מה, עא): "נשמתא דכל נשמתין". אלוהים הוא "נשמת כל הנשמות", הנשמה הגדולה של הכול...

http://tora.us.fm/tnk1/messages/sig_9sfr_67.html

 

והנה, הביטוי בפרשתנו, "אלוהי הרוחות", שבא בסמיכות לתיאור יהושע כ"איש אשר רוח בו", בצורה המפרשת לאילו "רוחות" הכוונה – ביטוי זה נמצא מתאים לצורת תפיסת האלוהות המתוארת, ונקראת פנאנתאיזם.

 

במאמר נוסף השבוע – "מחשבות אדם הבל", הבאתי פסוק שאף הוא יכול להתאים למסכת זו:

שמואל א ב3   : " אל תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות   ה' ולא נתכנו עללות " .

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t08a02_4.html?no_cache=1436521869

"אל דעות" על משקל "אלוהי הרוחות", כך שהמנהיג הנבחר צריך שיהיה גם "איש אשר דעה בו", ולפי רש"י – שיודע להלוך כנגד כל דעה ודעה. עולה בדעתי שאיש כזה יכול להיות סוקרטס, כפי שהוא מוצג אצל אפלטון, שהרי הוא מאפס את כל הדעות המובאות כנגדו, ואילו הוא עצמו טוען שאינו יודע דבר, אף שבדיאלוגים המתקדמים הוא כן מציע כמה פרוגרמות משלו. ובכל אופן, מצטיירת בעיניי דמות פילוסופית. או אולי – חכם המזרח.

אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שבעולם מסתובבות דעות שונות ומשונות, חלקן הפוכות ומנוגדות זו לזו, ולעיתים האדם נותר נבוך. לכן מנחם לדעת כי ה' – ההוויה הכללית, נאמר – מאחד בתוכו את כל הדעות האלו. אולי כל אחד אוחז חלק מהאמת ורק לו האמת המלאה והמזוקקת.

להשלמת התמונה קיראו את משל הפיל – אגדה הודית עתיקה:

http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=23710

משל  הפיל  - אגדה הודית עתיקה

פעם היה כפר הודי קטן ונידח, שכל התושבים בו היו עיוורים. יום אחד הלכו לטייל ששה אנשים מהכפר ובדרכם פגשו איש רוכב על פיל.

האנשים שמעו בעבר על פילים, אך מעולם לא התקרבו לבעל חיים כזה. בשל סקרונתם ופליאתם ביקשו מהרוכב להרשות להם לגעת בחיה האדירה, כיוון שרצו לחזור לכפר ולספר לכולם איך נראה פיל.

הרוכב הסכים והוביל כל אחד מששת האנשים לחלק אחר בגופו של הפיל.

העיוורים נגעו בחיה מיששו וליטפו אותה כדי שלהבין מה הצורה של פיל.

הם חזרו לכפר נרגשים כדי לספר על חוויותיהם. אנשי הכפר התאספו סביבם לשמוע על המפגש עם החיה העצומה ולגלות איך נראה הפיל.

האיש הראשון, שמישש את החזה של הפיל, אמר: "הפיל הוא כמו קיר גדול ועבה!"

האיש השני, שנגע בחטים של הפיל מיד התפרץ: "שטויות! הפיל קצר למדי ומעוגל. הוא חלק מאוד וחד. לא הייתי משווה פיל לקיר, אלא לחנית".

האיש השלישי, שנגע באוזנו של הפיל, לא הסכים לדבריהם ואמר: "הפיל אינו דומה כלל לקיר או לחנית, הוא דומה לעלה ענק עשוי משטיח צמר עבה. הוא זז כשנוגעים בו".

"לא נכון!" אמר הרביעי אשר ליטף את החדק, "אומר לכם איך נראה הפיל - הוא דומה לנחש ענקי!"

החמישי הביע התנגדות נמרצת. הוא נגע באחת מרגלי הפיל וסיכם: "הפיל עגול ועבה כמו עץ".

העיוור השישי, שניתן לו לרכוב על גבו של הפיל, מחה: "האם אף אחד מכם אינו יכול לתאר נכונה את הפיל? הרי הוא כמו הר ענק מתנודד מצד לצד!"

אנשי הכפר שהתאספו נותרו מבולבלים ועד עצם היום הזה העיוורים ממשיכים להתווכח, ואף אחד בכפר אינו יודע איך נראה הפיל.

כך קורה לעתים קרובות בוויכוחים בין בני אדם - אנשים מתווכחים בלי להבין למה מתכוון הצד השני בוויכוח ובלי לשיש להם את התמונה המלאה. לפעמים רק שילוב של כל הדעות יכול להוביל אותנו אל האמת, כל מה שצריך זה להקשיב.

תגובות