תוספת ל: דברים א

מאת: חגי הופר

אל:

לפרשת דברים
"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראלבעבר הירדן במדבר ברב מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב... בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר" (דברים, א', 1, 5).
פרשת דברים היאסיכום ממצה של תולדות מסעות ישראל, זהו שיעור היסטוריה. ואין זה השיעור היחידי בהיסטוריה המופיע בתנ"ך, אלא ישנם רבים כמותו. כל אימת שאנו נפגשים במנהיג שרוצה לעשות מעשה גדול אנו זוכים גם בסקירה היסטורית רלוונטית. כך, למשל, ביפתח, המפרטאת תולדות הכיבושים בעבר ירדן המזרחי, וכך עוד הרבה. אנו רואים, אם כן, שהתנ"ך נותן חשיבות רבה לידע ההיסטורי, מה שמובן לחלוטין בהתאם לעובדה שהוא עצמו ספר היסטורי כזה ברובו הגדול. ההיסטוריה היא זו הנותנת את התעודות הנחוצות להווה, כך בימים ההם וכך עד לימינו אלה, כאשר התנ"ך הוא זה המהווה את שטר הבעלות שלנו על הארץ אליה חזרנו אחרי 2000 שנה. זהו אולי מה שהתכוון הכתוב באמרו באר את התורה, כאשר לא רואים כל ביאור תורה כפשוטו.
גם לפי הפירוש המעניין של רש"י לפסוק הראשון מדובר בהיסטוריה: היסטוריה של מקומות בהן הכעיסו ישראל ועל כן הם מקבלים תוכחת. והזכירן ברמז - הוא כותב - מפני כבודן של ישראל. ואת פירוט הדברים ראה ברש"י: "במדבר - לא במדבר היו לא בערבות מואב, ומהו במדבר, אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר, שאמרו מי יתן מותנו, בערבה - בשביל הערבה, שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב, מול סוף - על מה שהמרו בים סוף בבואם לים סוף, שאמרו המבלי אין קברים במצרים, וכן בנסעם מתוך הים, שנאמר וימרו על ים בים סוף, כדאיתא בערכין, בין פארן ובין תפל ולבן - אמר רבי יוחנן, חזרנו על כל המקרא, ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן, אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן, ואמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, ועל מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים, וחצרות - במחלוקתו של קורח. דבר אחר, אמר להם, היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע, ואתם נדברתם במקום, ודי זהב - הוכיחן על העגל, שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם, שנאמר וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל".
לסיום, לכל האומרים כי ישעיהו חטא כאשר כינה את ישראל "עם טמא שפתים" בפרק ו', בטקס החניכה שלו, ושעל כן המלאך נגע ברצפה-במלקחיים בפיו ולא שהיה זה חלק מטקס טיהור - אני ממליץ בחום לקרוא את הפטרת השבוע - "חזון ישעיה" (פרק א') ולהבין, שהוכחת העם זה תפקיד הנביא ולא חטאו, ואף - כי היות העם 'טמא שפתים' היא עובדה, הקשורה גם לידיעה כי 'אין צדיק שלא יחטא' ואין על כן מה לבקר את הנביא על שאמרה.