סיכום שמואל א ב

קוד: סיכום שמואל א ב בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: ברוריה בן-דוד (וייס)

אל:

מתוך הספר: "שיעורים בספר שמואל א"

פרק ב' תפילת חנה (פסוקים א-י)

מצבה של חנה השתנה, היגון נהפך לשמחה. היא מאושרת מאוד ואת רגשותיה ותודתה היא מביעה בתפילה.

במה תהיה תפילה זו שונה מתפילתה הראשונה?
זו אינה תפילה רווית צער, כי אם תפילת הודיה של אישה מאושרת, שחלומה התגשם ונולד לה בן.

איזו הרגשה מילאה את ליבה של חנה?
הרגשת שמחה ועליצות "עלץ לבי בה'".

גם כבודה עלה כתוצאה ממעשה ה', כיצד היא מבטאת זאת?
"רמה קרני בה'" לשון ציורית לחיזוק ולכבוד, כשם שהקרניים הן תפארת החיות המקרינות שור, צבי, איל, כך שמואל הוא עתה תפארתה וגבורתה של חנה.

כשפנינה הייתה מרעימה ומרגיזה את חנה בגלל עקרותה, חנה הייתה כובשת פניה בקרקע ושותקת, ועתה?
"רחב פי על אויבי", עכשיו יש לה פתחון פה נגד אויביה הבזים לה, במיוחד פנינה צרתה.

השינוי הגדול שחל בחייה הוא מתנה מה', על כן היא משבחת את ה', כיצד?
"אין קדוש כה', כי אין בלתך ואין צור כאלקינו" אין דומה לה' ואין זולתו, אין קדוש ממנו ואין חזק ממנו.

האם מתגאה חנה באושרה?
חלילה! אל יתגאה אדם באושרו ובהצלחתו. "אל תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות" (פס' ג). בני אדם הם כאין וכאפס לעומת ה', ולכן אין לדבר דברי גאווה, דברי התפארות, כי האושר וההצלחה אינם קיימים לעד הם בני חלוף.
מעשי בני אדם זכורים וידועים לפני ה', וברצונו משתנה מצבו של אדם.

לדוגמה: "קשת גבורים חתים ונכשלים אזרו חיל" (פס' ד). הגיבורים הסומכים על קשתם ובוטחים בגבורתם נשברים ויכולים ליפול לפני אויביהם, והחלשים נאזרים בכוח אם זה רצון ה'. וכך קורה גם לעשירים "שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו" (פס' ה). העשירים שהם שבעים ירדו מנכסיהם ונאלצו לעבוד כשכירים בעד פת לחם כדי לשבור רעבונם, והעניים שהיו רעבים ללחם התעשרו וחדלו לרעוב.
גורל בני אדם משתנה, כי כוחו של ה' כל יכול, עד שעקרה ילדה שבעה וזו שהייתה מרובת בנים תהיה שכולה אומללה. חנה רמזה למה שארע לה.

את תפילתה היא מייחדת להתבוננות בדרכי ה' בעולם ובהשגחתו עליו.

מדוע אין האנשים צריכים לבטוח בעושרם, באושרם ובגבורתם?
מפני שהכל בידי ה', את הרשע הוא ממית, את הצדיק הוא מחיה, מרושש את העשיר, ואילו את הרש הוא מעשיר ומרומם. בפסוק ו' יש רמז לאמונה בתחיית המתים "ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל".

אל תיפול רוחם של הדלים והעניים. מדוע?
"מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון" (פס' ח). ה' מרים מאשפתות את העני המתגולל בעפר מרוב עוני, הוא מרים אותו מעומק הדלות והשפלות. לא לעולם יהיו אנשים נתונים בשפל המדרגה, את השפלים יושיב ה' במקום מכובד,
"כי לה' מצקי ארץ וישת עליהם תבל". זהו תאור ציורי. כל קיום העולם בידי ה', ולפיכך הוא עושה בברואיו כרצונו. ה' ייסד את עולמו על "מצוקי ארץ", על יסודות נאמנים של צדק.

גבורתו האמיתית של האדם איננה בכוחו, כי אם בעזרת ה'. כיצד מבטאת זאת חנה?
ה' ישמור על חסידיו לבל יכשלו, וקיצם של הרשעים והגאים שבטחו בכוחם בלבד יגיע, כאילו יבלעו בחשכה ויאבדו מן העולם.

לא רק בין אדם לאדם ישפוט ה' בצדק, בין מי למי עוד עתיד הוא לשפוט?
בין עם לעם, גם את העמים הרחוקים הגרים ב"אפסי ארץ" בקצות הארץ.
ה' ירעים על מריביו מן השמים וישמידם, הכוונה לפלשתים לוחצי ישראל בימים ההם."וירעם ה' בקול גדול ביום ההוא על פלשתים" (ז, י).
שוועתה של חנה הייתה שוועתו של כל עם ישראל שהיה מדוכא ע"י הפלשתים. בתפילתה גם בוקעת ועולה הכמיהה למנהיג, למלך שיבחר בו ה' שיושיע את עמו מיד פלשתים.
"ויתן עז למלכו" משפט זה הוא מעין תפילה ונבואה כאחת, על שני המלכים שעתיד בנה למשוח. חז"ל כוללים את חנה בין שבע הנביאות שקמו בישראל (מגילה יד ע"א).

בתחילת תפילתה מדברת חנה על אויביה, ובסיומה היא מדברת על מריביו, הם אויבי ה'.

סופה של כל תפילה הוא מעין תחילתה. חנה פתחה את תפילתה בקרן "רמה קרני בה'", וסיימה בקרן "וירם קרן משיחו" לשון ציורית לחוזק ולכבוד.

פרק ב פסוקים יא – סוף

עלי היה כוהן גדול, הוא היה אחרון הכוהנים הגדולים בשילה העיר המרכזית בנחלת אפרים, והיה גם שופט "והוא שפט את ישראל ארבעים שנה" (ד, יח). בקטע זה נלמד מדוע בניו לא יירשו את מקומו.

עלי הזקין. השפעתו הלכה והתמעטה ובניו השחיתו את דרכם. הם לא ירשו את סגולות אביהם ומעלות רוחו.

במה התבטאה התנהגותם הרעה של חפני ופנחס?

הם ביזו את הקדשים. הקרבנות היו אצלם אמצעי למתנות הכהונה. ה' בחר בבית אהרן לשמש בכהונה ולהקריב קרבנות ובשכר זה זיכה אותם במתנות כהונה, כי לא היה להם חלק ונחלה לגידול צרכיהם, לכוהנים העניק ה' גם את היכולת להשרות ברכתו על ישראל, אבל בני עלי היו בני בליעל (רשעים) ולא הסתפקו בחלק ובמנה שנועדה להם מבשר הקורבנות, כמתואר ב ויקרא ז31-32: "וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַחֵלֶב הַמִּזְבֵּחָה, וְהָיָה הֶחָזֶה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו; וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין תִּתְּנוּ תְרוּמָה לַכֹּהֵן מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם", אלא ניצלו את מעמדם לגזול מזבחי ישראל, כשהיה איש מקריב קרבן שלמים (ויקרא ז לא-לד), ומתכונן לאכול את הבשר לאחר שבישל אותו, בא נער משרת הכוהן ובידו מזלג בעל שלוש שיניים נועץ את המזלג בבשר, ואת כל הנתחים שהיה מעלה המזלג לוקח בשביל הכוהן. לפי הדין הכוהנים היו רשאים לקבל את חלקם לאחר הקטרת החלב. הנער משרת הכוהן דרש בשר חי לא מבושל כי הוא עצמו רצה לצלות את הבשר, ואם בעל הקורבן ביקש שיחכה עד שיוקטר החלב משרת הכוהן השיב לו: תן עכשיו, ולא אקח בכוח.

בני עלי הוסיפו חטא על פשע התעללו בנשים שמלאו חובתן בהבאת קורבן יולדת (ויקרא יב ו- ח), או שהתפללו במשכן כדוגמת חנה שהתפללה שם, וגם אילצו אותן ללון בשילה מחוץ לבתיהם, ובגלל התנהגותם הבזויה של בני עלי ירד ערך הכוהנים בעיני העם, כי ביזו וחיללו (ניאצו) את מנחת ה' ואת אוהל מועד. (אוהל מועד – מקום שבו נועד ה' עם בחיריו ומדבר עמהם, גלוי שכינה ונבואה, ממנו יוצאת תורה ודבר ה' לכל באי עולם).

כיצד מבטא הכתוב את התנהגותם הבזויה של בני עלי?

"ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה', כי נאצו האנשים את מנחת ה'" (פס' יז) נאצו- בזו, זלזלו.

סיפור גידולו של שמואל נעשה לסירוגין, והוא משולב בסיפור מעשי בני עלי ועלייתו של שמואל במדרגות עבודת ה', כדי להבליט את הניגוד בינו לבין בני עלי, "ושמואל משרת את פני ה' נער חגור אפוד בד" (פס' יח).

בפרק גם מתוארת דאגת האם שהביאה לבנה בכל שנה מעיל קטן ואף זכתה היא ובעלה באחת העליות לברכה נוספת מעלי הכוהן, שייתן ה' לחנה זרע תחת השאלה אשר השאילה לה'.

כיצד נתקיימה הברכה?
חנה ילדה לבעלה שלושה בנים ושתי בנות (פס' כא).

חנה מוזכרת שתים עשרה פעמים בספר, כמניין שבטי ישראל.

עלי היה זקן מאוד. השמועה על המעשים הנוראים של בניו הגיעה לאזנו, כיצד הגיב על כך? 

הוא הוכיחם תוכחה רכה ומלאת צער "אל בני, כי לוא טובה השמעה אשר אנכי שמע, מעברים עם ה'" (פס' כד). כלומר לא טובה השמועה שהעם מעבירים עליכם, מספרים עליכם. לפי רד"ק אתם מעבירים ומרחיקים את עם ה' מלבוא לבית ה' מפני שאתם חומסים בקורבנותיהם. פרוש אחר אתם מביאים את עם ה' לידי עברות.

בדברים שבין אדם לחברו השופט יעניש את החוטא כפי חטאו, ובזה ישיב את חמת האיש שנגדו חטא, או שהשופט יעשה פשרה ביניהם (מדרש שמואל ז ז), אך אם יחטא לה' שהוא גם העד וגם הדיין שאין להעלים ממנו דבר מי יתפלל בעד החוטא להצילו מעונשו של ה'? מי יתחנן בעדו להקל עונשו?

מה הייתה השפעת דברי עלי על בניו?

תוכחת האב הזקן לא נגעה לליבם "ולא ישמעו לקול אביהם". מכיוון שהם כל כך הכעיסו את ה', ה' הקשה את ליבם לבל ישמעו בקול אביהם, כי ה' כבר גזר להמיתם.

מי עתיד לרשת את עלי?

"והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם ה' וגם עם אנשים" (פס' כו).

מדוע שמואל היה ראוי לשרת בקודש?
כי הוא היה "טוב גם עם ה' וגם עם אנשים".

חמש פעמים מתוארים מעשיו של שמואל כנגד מעשיהם של בני עלי, היכן אנו מוצאים הקבלות בין מעשי שמואל לבין מעשי עלי ובניו?
"והנער היה משרת את ה' את פני עלי הכהן" (פס' יא). "ובני עלי בני בליעל,
לא ידעו את ה'" (פס' יב).
"ותהי חטאת הנערים גדולה מאת פני ה', כי נאצו האנשים את מנחת ה'"
(פס' יז)."ושמואל משרת את פני ה'" (פס' יח).
"ויגדל הנער שמואל עם ה'" (פס' כא), "ועלי זקן מאד, ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל" (פס' כב).
"ולא ישמעו לקול אביהם, כי חפץ ה' להמיתם" (פס' כה),"והנער שמואל הלך וגדל וטוב, גם עם ה' וגם עם אנשים" (פס' כו).
סוף פרק ב' פסוקים כז- לו תוכחת איש האלוקים לעלי על ביתו, ומיד בפרק ג פס' א "והנער שמואל משרת את ה' לפני עלי".

הגיע השעה שהכוהנים הבלתי ראויים לתפקידם יודחו, מי משמיע בשורה זו לעלי?
איש האלוקים, חז"ל אומרים שהיה זה אלקנה אבי שמואל שהיה אף הוא נביא.

מה היו דברי התוכחה שהשמיע איש האלוקים באוזני עלי?

בניך לא ראויים לשמש בתפקיד הנכבד שהועיד ה' לשבט לוי ולמשפחת אהרון הכוהנים. בניך עתידים להיות מודחים מגדולתם ולהיות בזויים ונקלים, ואתה עלי שלא מנעת מבניך מלמעול בקודשי ה', כאילו כבדת את בניך יותר מאשר את ה'. (עלי הסתפק בתוכחה ולא עשה מעשה להדיחם מתפקידם) לכתחילה הכהונה הגדולה הייתה צריכה להישאר במשפחתך עד עולם, אך אלו המבזים אותי יהיו נקלים ונבזים בעיני. לכן יבואו ימים ואשבור את כוחך וכוח משפחתך, אמנע מבני ביתך להגיע לזקנה. יש המפרשים: זקן מלהיות כוהן גדול וחשוב. (נבואה זו נתקיימה כשגרש שלמה מן הכהונה הגדולה את אביתר מצאצאי עלי מל"א ב, כז), ומינה במקומו את צדוק הכוהן שהיה ממשפחת אלעזר בן אהרן (מל"א ב, לה) כפי שכתוב בפרקנו "והקמתי לי כהן נאמן"). כאשר תילקח הכהונה הגדולה מצאצאיך ותינתן לאחר הם יביטו בקנאה אל הצר אל המשמש בכהונה גדולה במקדש (צר כמו שתי נשים הצרות זו לזו, לפי רד"ק עינו צרה בשל חברו שנטל חלקו). לא אכרית את זרעך מלשרת בקודש. הם יוסיפו לשרת בקודש, אבל לא יהיה להם מעמד מכובד. רוב בני משפחתך ימותו צעירים. כל הנותרים מביתך יהיו במצב שפל, יתחננו לכוהן הגדול שיתן להם איזה תפקיד בבית המקדש למען ישתכרו מעט כסף.

מה יהיה האות שיעיד על אמיתות התוכחה?

אף על פי שעלי לא יראה בקיומה של תוכחה זו, יהיה לו אות שיעיד על אמיתות דברי איש האלוקים, שני בניו ימותו ביום אחד.
הוא שנאמר בתפילת חנה: "מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון להושיבי עם נדיבים", מי שאינו ראוי יושפל, אך מי שראוי לכך בגלל תכונותיו ומעשיו הטובים יעלה לגדולה. "והקימתי לי כהן נאמן, כאשר בלבבי ובנפשי יעשה, ובניתי לו בית נאמן, והתהלך לפני משיחי כל הימים".

ניבים

מדבר גבהה גבהה (פס' ג).
הוראתו: מדבר דברי גאווה, רהב והתפארות.
דוגמה: הוא מדבר גבוהה, אך אין ממש בדבריו.

הרים את קרנו (פס' י).
הוראתו: העלה אותו לגדולה, האדיר אותו.
דוגמה: התפקיד החדש שקיבל הרים את קרנו והעלה את יוקרתו.

עבודה בכתב

1) במה שונה תפילת חנה השנייה מתפילתה הראשונה?

2 ) כתבו בלשון הספר :

א) כבודה של חנה עלה כתוצאה ממעשה ה'.

ב) יש לה פתחון פה נגד אויביה.

ג) חנה משבחת את ה'.

ד) אל יתגאה אדם באושרו ובהצלחתו.

ה) האושר וההצלחה הם בני חלוף.

3) מי היו בני עלי? במה התבטאה התנהגותם הרעה?

4) כיצד הגיב עלי על מעשי בניו?

5) היכן אנו מוצאים הקבלות בין מעשי בני עלי למעשי שמואל?

6) מדוע שמואל היה ראוי לשרת בקודש?

7) מה היו דברי התוכחה שהשמיע איש האלוקים באוזני עלי?

8) מה יהיה האות שיעיד על אמיתות התוכחה?


תגובות