סיכום שמואל א ט

קוד: סיכום שמואל א ט בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: ברוריה בן-דוד (וייס)

אל:

פרק ט
מתוך הספר: "שיעורים בספר שמואל א"

בפרק ט נקרא כיצד נמצא האיש הראוי למלוכה. סיפור מפליא על אדם ההולך למצוא אתונות ומוצא מלוכה.

מי נועד למלוך על ישראל?
שאול בן קיש.
על תכונותיו המיוחדות שבזכותן נמצא ראוי למלוכה נקרא בפסוק ב.
"בחור וטוב, ואין איש מבני ישראל טוב ממנו, משכמו ומעלה גבה מכל העם". בחור אין לבאר במשמעות צעיר כי היה לו כבר בן גדול יונתן (יג ב- ג), ולפי פרק יד מט- נ, באותה שעה היה שאול נשוי ואב לבנים. בחור הכוונה מצוין בגבורה (כמו שכתוב בתהילים פט, כ: "שויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם", ובמשלי כ, כט: "תפארת בחורים כחם"). מצוין במידות טובות ובמראה טוב.

מה היה מוצאו של שאול?
משבט בנימין בנו של קיש. מצוין שהיה גיבור חיל, לוחם נועז, ואולי הכוונה לאיש עשיר ונכבד. אנו למדים שהיה מעמד של מיוחסים ועשירים שנקראו בשם "גיבורי חיל" (רות ב א; מל"ב טו כ; מל"ב כד יד). שאול התייחס על בכורת (בכר, בכרי), מן המשפחות הקדומות בבנימין (בר' מו כא; שמ"א ט א; שמ"ב כ א; דה"א ז ו ח-ט).
לפי דה"א ח כט – ל; ט לה – לו ישבה משפחת קיש בגבעון.

כיצד נפגשו שמואל ושאול?
שאול יצא עם נערו לבקש את האתונות שאבדו לקיש אביו, לאחר ששוטטו בארץ שלשה, שישבה בבקעת הירדן בנחלת בנימין, ובארץ שעלים הסמוכה לה, ובכל ארץ בנימין ולא מצאו את האתונות, שאול היה מוכן לשוב לביתו,
כי חשש שאביו יחדל לדאוג לאתונות וידאג לו ולנערו "לכה ונשובה פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו" (פס' ה), אך הנער הציע "הנה נא איש אלקים בעיר הזאת (הכוונה לשמואל) עתה נלכה שם אולי יגיד לנו את דרכנו" (פס' ו), את הדרך שבה נלך למצוא את האתונות, וכך החליטו לפנות אל איש האלוקים, כדי להיוועץ עמו, למרות שלא הייתה בידם "תשורה" (מילה יחידאית במקרא) הולמת, כלומר מנחה.

כיצד נקרא איש האלוקים?
"הרואה", כי ראה במראה הנבואה את העתיד. אולי השם היה תלוי בדעת העם במהות הנביא, באותה תקופה ראו בו בעיקר מגיד עתידות רואה, לימים הבינו כי עיקר תפקידו לדבר (לנבא) אל העם לפי רוח הקודש השורה עליו.
לפי דעת מקרא לשון "הראה" הייתה בימי השופטים לשון הדיוט לנביא, כשדבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ (ג א).

נבואתו הראשונה של שמואל הייתה במראה (ג טו) ונאמר עוד "ויסף ה' להראה בשלה כי נגלה ה' אל שמואל בשלו בדבר ה'" (ג כא), ושמואל מכונה גם נביא: "כי נאמן שמואל לנביא לה'" (ג כ), ובדברי הימים הוא מכונה גם בשם "הראה" (דה"א ט כב; כו כח).

היכן ישב איש האלוקים?
בארץ צוף, אחד מאבות אבותיו של שמואל נקרא צוף (א, א) כנראה שחבל ארץ זה נקרא על שמו והוא בהר אפרים שם נמצאת גם העיר רמה = רמתיים.

באותו יום נערכה סעודת חג "זבח לעם בבמה", שאליה הוזמנו זקני העדה.
כל זמן היות הארון בשילה לא נזכרו "במות" לא בספר יהושע ולא בספר שופטים. אחרי חורבן שילה הותר להקריב קורבנות בבמות. שמואל בנה במה בעירו ברמה. הזבח החגיגי נערך בבמה.

מי ספר על כך לשאול ונערו?
הנערות הפטפטניות שירדו עם כדיהן לשאוב מים, שנפגשו בדרכם במעלה העיר בשאול ונערו.

מה מעיד על כך שהגזימו בתשובתן?
הן נשאלו שאלה אחת בלבד "היש בזה הראה"? ויכלו להשיב תשובה קצרה "הן", במקום זה האריכו בתשובתן, כולן ענו יחד "ותענינה אותם ותאמרנה". שאול היה אדם מרשים "משכמו ומעלה גבה מכל העם" כנראה נשא חן בעיניהן ונעים היה לפטפט עמו.

מה הציעו לו הנערות?
למהר, "בטרם יעלה הבמתה לאכל". הרואה יודע כי הקרואים מחכים לו, ולכן לא יתעכב הרבה בעיר וימהר לעלות לבמה. "כי לא יאכל העם עד באו כי הוא יברך הזבח, אחרי כן יאכלו הקראים" (פס' יג), (חז"ל סמכו לכאן את הברכה שלפני המזון).
בעתיד בהיות שאול מלך נכשל והקריב קורבן לפני בוא שמואל, הייתה זו טעותו הטרגית.

אותה שעה יצא שמואל אל שער העיר, כדי להעלות אל הבמה, אשר הייתה כנראה באותו צד של העיר שממנו באו שאול ונערו, ואולי עמד שמואל וצפה בבאים, שמא יזדמן לו האיש הנבחר, שהרי גילה ה' לשמואל יום אחד לפני בוא שאול "כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימן ומשחתו לנגיד על עמי ישראל" (פס' טז). "כעת מחר", בשעה זאת מחר. (שמ' ט יח; ש"א כ יב; מ"א יט ב; מ"א כ ו; מ"ב ז א יח; מ"ב י ו).
כך נפגשו השניים בפעם הראשונה.
שאול לא ידע שהאיש הזקן הבא לקראתו הוא הרואה. שמואל ידע מי האיש הבא לקראתו. ה' אמר אליו: "הנה האיש אשר אמרתי אליך, זה יעצר בעמי" (פס' יז). שאול שאל את שמואל: "הגידה נא לי אי זה בית הראה"? (פס' יח).

זוהי תחילתן של הכרזות מפתיעות באוזני שאול:
1) הנשאל הוא הרואה בכבודו ובעצמו "אנכי הראה".
2) הרואה מזמין את שאול, לסעוד עמו ועם כל הקרואים הנכבדים בבמה,"עלה לפני הבמה ואכלתם עמי היום" (פס' יט) "ואכלתם" כאן כלל גם את נערו.
3) האתונות נמצאו ואין צורך לדאוג להן.
4) והבשורה העיקרית מה ערך לאתונות האבודות? אם מעתה תהיה כל חמדת ישראל, כל הדברים היקרים שאדם חומד אותם, כל העושר של בית ישראל, לך ולבית אביך, כאן רמז שמואל לשאול כי עתיד הוא להיות מלך על ישראל.
לשאול המופתע היה מוזר ובלתי מובן פשרו של המשפט שכל חמדת ישראל תהיה שייכת לו. הוא משיב בצניעות ובענווה "הלא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימן (דברי ענווה והצטנעות) ולמה דברת אלי כדבר הזה?"(פס' כא) לאחר המלחמה בגלל מקרה פילגש בגבעה נתמעט שבט בנימין ונתדלדל מאד (שופ' כ, מו). אבי משפחת קיש התייחס למשפחת המטרי (י, כא) משפחה זו לא נמנית עם בני בנימין היורדים מצרימה (בר' מו, כא) ולא עם משפחות בנימין באי כנען (במ' לח- מ) ומכאן שמשפחתו צעירה הייתה.

תשובתו של שאול מזכירה את תשובת גדעון למלאך "הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי" (שופ' ו טו).

לאחר הדברים המפתיעים ששמע שאול ייקרו המעשים המפתיעים.
1) את שאול הבלתי מוכר הושיבו בראש הקרואים ונכבדי העיר.
2) את המנה הטובה ביותר הגישו לשאול, השוק עם העליה, השוק פרק הרגל מן הברך עד הקרסול, והעליה הבשר שעל השוק, מנה מיוחדת שנשמרה לשאול בפקודת שמואל.
3) שמואל ידע על בואו של שאול יום לפני כן, ויתכן שכל הזבח היה מכוון לכבודו של שאול.

לאחר הסעודה בהגיעם לעיר הביא שמואל את שאול אל גג ביתו, לדבר אתו ביחידות, אין הכתוב מפרש מה אמר לו, ויש להניח כי כהכנה לתפקידו כמלך דבר עמו על מצב העם. מפני שלפני בואו של שאול אמר ה' לשמואל שתפקידו של המלך יהיה "להושיע את עמי מיד פלשתים" (פס' טז), מכאן אנו למדים כי לאחר ניצחונם של ישראל שוב הציקו להם הפלשתים והיוו סכנה בלתי פוסקת לעם.
למחרת עם עלות השחר שוב קרא שמואל לשאול לגג לדבר אתו, ואחר כך יצא אתו, כדי ללוותו. כנראה שבאותו לילה שניהם לא ישנו והרהרו בגודל השעה.
שמואל לא רצה שהנער ישמע את דבריו, ולכן אמר לשאול "אמר לנער ויעבר לפנינו" (פס' כז). שמואל רמז לשאול שברצונו לומר לו את דבר האלוקים, דבר נכבד וחשוב מאד.

מה יגלה לו? על כך נקרא בפרק י'.

ניבים
בחור וטוב (פס' ב)
הוראתו: בחור נבחר, בעל מידות טובות.
דוגמה: רק בחור וטוב מתאים לתפקיד.

משכמו ומעלה (פס' ב)
הוראתו: בעל יתרונות רבים, אדם נעלה.
דוגמה: הוא הצליח יפה בתפקידו והוכיח שהוא משכמו ומעלה.



תגובות