סיכום שמואל א כא

קוד: סיכום שמואל א כא בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: ברוריה בן-דוד (וייס)

אל:

פרק כא
מתוך הספר: "שיעורים בספר שמואל א"

לאחר שהתברר לדוד במקום מסתורו בשדה ליד אבן האזל כי כלה ונחרצה מעם שאול להמיתו, חפש לעצמו מקום מקלט, ומעתה יאלץ לנדוד ממקום למקום.

היכן מצא דוד מחסה הפעם?
דוד מצא מחסה בנוב.

נוב בנחלת בנימין מצפון לירושלים. משנחרבה שילה התיישבו הכוהנים בנוב הקרובה לגבעת שאול, והקימו שם אוהל מועד ומזבח. שם היה גם הכוהן הגדול נושא האפוד.
אחימלך הוא כנראה אחיה בן אחיטוב אחי אי כבוד בן פנחס בן עלי (יד, ג). הוא שמש בכהונה גדולה בנוב, אך הארון נשאר בקריית יערים (ז א-ב).

על מה התפלא כ"כ אבימלך בראותו את דוד?
שר גדול וחתן המלך אינו יוצא לבדו בלי בן לוויה. "ויחרד אחימלך לקראת דוד" אחימלך מיהר לצאת, כמו "ויחרדו זקני העיר לקראתו" (טז, ד) הכוונה חרדה ממש.

כיצד השיב דוד לאחימלך על תמיהתו?
באמתלה שהוא שליח המלך בעניין סודי ביותר. קבע עם נעריו להפגש בעוד זמן מה באחד המקומות."את הנערים יודעתי אל מקום פלני אלמוני" (פס' ג).
פלני מן השרש פלה –פלא מכוסה נסתר. אלמוני מן אלם כלומר בלי שם. הבטוי פלני אלמני מופיע במגילת רות ד, א.

דוד לא הספיק לקחת צידה לדרך, לפיכך בקש מאחימלך לציידו בחמש ככרות לחם "חמשה לחם תנה בידי, או הנמצא" (פס' ד), או כל אוכל אחר הנמצא בידו. דוד נקב במספר חמישה, כי זה היה חלקו של הכוהן הגדול מתוך שנים עשר ככרות לחם הפנים (יומא יז ע"ב).

מה ענה הכוהן לדוד?
אין לחם חול בידי, לחם פשוט שאין בו קדושה, אלא רק לחם קודש, הוא לחם הפנים ורק כוהנים טהורים רשאים לאכלו במקום קדוש.

באוהל מועד היו מניחים בכל יום שבת שתים עשרה חלות על השולחן אשר לפני ה', ואז היו מסירים את החלות שהניחו שם ביום שבת הקודם. החלות האלה נקראו "לחם הפנים" והיו נאכלים רק ע"י הכוהנים, ובשעת הדחק נתנו גם לשאינם כוהנים, אבל רק אם הם טהורים מטומאה (ויק' כד ה- ט).

דוד הרגיע את אחימלך שהוא ונעריו טהורים, לא רק שהנערים טהורים, אלא גם הקפידו לטהר כליהם (ויקר' יא לב-לה; במד' לא, כ, כב-כג), ואין לחשוש לטמאת הכלים, כי כל הכלים קודש הם, כלומר טהורים, ולא יטמאו את האוכל שנשים בתוכם. זה מנהגם בענייני חול, כלומר אוכלים את חליהן בטהרה, קל וחומר שזהירים בקודשים.

הלחם שנתן אחימלך לדוד היה לחם הפנים (שמ' כה, ל), שהוסר מן השולחן באוהל מועד, כדי לתת במקומו לחם חם, כלומר לחם טרי (ויק' כד ה-ט), ואף על פי שלחם הפנים מותר באכילה רק לכוהנים (ויק' כד ט), ראה אחימלך במצבו של דוד ואנשיו מקרה של פיקוח נפש, מכיוון שהם היו עלולים למות ברעב, וכידוע דוחה פיקוח נפש את כל המצוות שבתורה. ישנם הסוברים כי לחם הקודש שניתן לדוד הוא לחם תודה (ויק' ז, יב), המותר באכילה לכל הטהורים, וכוונת הפסוק אחימלך נתן לדוד לחם קודש (תודה), כי מלבדו לא יהיה לו אלא לחם הפנים.

מה לא שיערו בנפשם?
שמעשה חסד כזה, כמתן לחם לאדם רעב, עלול להמיט שואה על ראש כהני נוב.

בעטיו של מי באה עליהם שואה זו?
בעטיו של דואג האדומי שר רועי המלך. האדומי, על שם עירו נקרא, ייתכן שהיה מאדומה שממזרח לשילה, ורד"ק פירש שכינויו בא לו מישיבתו בארץ אדום. יש סוברים כי דואג היה גר אדומי, כי בן ישראל לא היה מעיז להרוג את כוהני ה'.
הרועים היו נכבדים מאד, גם חלק גדול מרכוש המלך היה בעדרי הצאן והבקר אשר לו, ומשרת השר והמפקח על רועי המלך הייתה משרה חשובה מאד. אנו מוצאים "שר מקנה" גם אצל פרעה (בראשית מז, ו).

דואג האדומי "נעצר לפני ה'", התעכב התמהמה באוהל מועד להתפלל ולזבוח זבחים לה'.
עיקר לשון עצרה הוא התכנסות "קדשו צום קראו עצרה" (יואל א, יד), "לא אוכל און ועצרה" (ישע' א, יג)."עצור" גם במשמעות של מסתגר ומתבודד(נחמ' ו, י). ורש"י פרש עוצר עצמו לפני אוהל מועד לעסוק בתורה.
דואג האדומי היה עד ראייה ושמיעה לשיחה שהתנהלה בין דוד ואחימלך, והלך להלשין עליהם לפני שאול. לפי מסורת חז"ל דואג היה מגדולי ישראל אב בית דין של שאול(מדרש תה' נב) לפני שהפך למלשין רשע.

לא רק את לחם הקודש סיפק אחימלך לדוד. הוא נתן לדוד גם נשק. דוד בקש מאחימלך נשק, כי היה דבר המלך נחוץ (לחוץ, דחוף) והוא לא הספיק לקחת איתו נשק.

איזה נשק נתן לו אחימלך?
את חרב גלית הפלשתי, כי לאחר שהרג דוד את גלית שם את החרב של הפלשתי באוהל מועד, כדי לפרסם ע"י כך את הנס, שנעשה לישראל ע"י ניצחון דוד על גלית. ואותה הציע אחימלך לדוד "הנה היא לוטה בשמלה אחרי האפוד, אם אתה תקח לך קח, כי אין אחרת זולתה בזה" (פס' י). החרב הייתה כרוכה ועטופה בשמלה, כדי שלא תראה חרב בבית ה'. "כי חרבך הנפת עליה ותחללה" (שמ' כ, כב).

מה ענה דוד על הצעת אחימלך?
"ויאמר דוד אין כמוה תננה לי", כלומר אין חרב טובה כמוה, טובה היא לי מכל החרבות, ואכן אחימלך נתן לו את חרב גלית.

מה יעשה עתה דוד האם יישאר בנוב?
הוא השיג צידה וחרב, אך לא היה יכול למצוא מחסה בנוב מפני הסכנה שנשקפה לו משאול ומדואג האדומי שראה אותו שם. במולדתו שהציל אותה מיד פלשתים לא היה יכול למצוא מקלט. נשארה לו רק אפשרות אחת למצוא מחסה מחוץ לתחומי ממלכת שאול.

לאן ברח?
לאכיש מלך גת. גת הייתה אחת מחמש ערי הפלשתים הגדולות. השליטים בערים אלה נקראו סרני פלשתים (ה, ח) ולא מלכים. אותה שעה הייתה גת ראשונה לערי פלשת. כנראה שהסרן של העיר הראשית כונה מלך.
גת נזכרה כאשר ארון ברית ה' הובא אליה: "ויאמרו: גת יסב ארון אלקי שראל....ותהי יד ה' בעיר מהומה גדולה מאד" (ה, ח- ט).

מעשה זה של דוד היה מסוכן מאד, מדוע?
הפלשתים הכירו מיד את אויבם הגדול, גיבור ישראל שניצח את גלית, והביאוהו אל אכיש מלך גת. "ויאמרו עבדי אכיש אליו הלוא זה דוד מלך הארץ, הלוא לזה יענו במחלות לאמר: הכה שאול באלפיו ודוד ברבבתיו" (פס' יב). כיוון שראו אותו הפלשתים בראש צבאות ישראל כינוהו בתואר מלך.

מה עשה דוד כדי למלט נפשו מיד פלשתים?
דוד ראה את הסכנה הגדולה המרחפת עליו, והעמיד פני משוגע ועשה מעשי הוללות וסכלות לעיניו של המלך ומשרתיו, הוריד רוק מפניו על זקנו. וכשהסתכלו על מעשי שגעונו עשה תווים וסימנים על דלתות השער.

ומה הייתה התוצאה של מעשהו?
לנוכח התנהגותו של דוד לפני אכיש הוא גער באנשיו, "חסר משגעים אני כי הבאתם את זה להשתגע עלי?" (פס' טז).
מסופר במדרש שאשתו ובתו של אכיש היו מטורפות, והיו משתוללות בתוך הארמון, משום כך היה אכיש שבע מטורפים.
התחבולה הצליחה בעזרתה הצליח דוד להימלט מכף הפלשתים, ושוב היה עליו לנדוד ולבקש מקלט במקום אחר.

ניבים

פלוני אלמוני (פס' ג).
פירושו: אדם או מקום ששמו אינו ידוע.
דוגמה: אם פלוני אלמוני ינהג כך הוא יענש.

חסר משגעים אני (פס' טז).
הוראתו: אמרת זלזול, אני מוקף דיי באנשים מוזרים וחסרי בינה.
דוגמה: מה אתה שולח אותו אלי החסר משוגעים אני?

תגובות