סיכום שמואל ב יט

קוד: סיכום שמואל ב יט בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: ברוריה בן-דוד (וייס)

אל:

פרק יט ( פסוקים א - ט )

דוד נדהם ממעשה בנו . כאבו היה גדול מנשוא , עוז רוחו ובינתו שבו אליו מהר והוא מצא מוצא מן המצב המסוכן , ובעזרת חושי , יועציו צדוק ואביתר הכוהנים ויואב שר הצבא ,

אבישי ואתי וכל חיל הגיבורים הנאמנים לדוד השיב לו את כיסא המלכות , אך הבשורה על מותו של אבשלום הכאיבה מאוד לדוד . דוד האב הרחום סלח ואהב בלי גבול , ושמחת הניצחון הפכה לקינה מרה .


כיצד הגיב דוד על הבשורה ?

המלך הזדעזע וכעס מרוב צער ואבל והתאבל על אבשלום בפרהסיה לעיני כל העם . עלה על העלייה שעל גג מבנה השער (" וילך הצפה אל גג השער " יח כד ), המשקיף על כל העיר ,

וקונן על מות בנו : " בני אבשלום , בני בני אבשלום , מי יתן מותי אני תחתיך , אבשלום בני בני "

( פס ' א ). דוד חזר שמונה פעמים על המילה בני וחמש פעמים על אבשלום , בזה ביטא את עוצם צערו . טוב היה אילו בני הצעיר היה נשאר בחיים ובמקומו היה מת הוא האב הזקן . דוד רחמן וסלחן .

שונה משאול שאמר : " כה יעשה לי אלקים וכה יוסיף כי מות תמות יונתן !" ( שמ " א יד מד ).

" ויטל שאול את החנית עליו ( על יהונתן ) להכתו " ( שמ " א כ , לג ). דוד האב האוהב לא יכול היה להעניש , לא את אמנון בכורו , ולא את אבשלום רוצחו . הוא לא חדל לאהוב את אבשלום , ולפני המלחמה שצריכה הייתה להכריע את גורלו לחיים או למוות הוא מצווה את שרי הצבא : " לאט לי לנער לאבשלום " ( יח ה ).


מה מזכירה לנו קינת דוד ?

את אבל יעקב על יוסף " כי ארד אל בני אבל שאלה " ( בר ' לז לה ).


יוסף היה בן זקונים יקר ואהוב ואילו אבשלום ?

בן סורר ומורה שמרד באביו והיה מוכן להרגו . באגדה היהודית נהפך אבשלום לסמל הרשע , כפוי טובה .


מה נודע ליואב בשובו משדה המערכה ?

בשובו משדה המערכה לפני שנכנס למחנים נודע ליואב שדוד אינו מחשיב את הניצחון שהשיב לו את עיר בירתו , את ביתו ואת כיסא מלכותו . כל זה לא היה שווה בעיני דוד מכיוון שהושג במחיר חיי בנו . דוד מצטער על מות בנו ונוהג מנהגי אבלות .


כיצד הגיב יואב על כך ?

יואב חשב שהמלך צריך להבליג על צערו לטובת העם והממלכה , ועליו להראות לעם שהוא מעריך את לחימתם למענו . יואב הוכיח את דוד על התנהגותו לא לעיני כל העם ,

אלא בהיות דוד בביתו . יואב אמר לדוד בהתאבלך כל כך על אבשלום אויבך אתה מבייש את כל אנשיך ואת כל בני ביתך אשר הצילוך מידו . באבלך זה על אבשלום אתה מעיד שאתה אוהב את אויבך ושונא את אוהביך , כאילו כל שריך ועבדיך ערכם בעיניך כאין וכאפס לעומת אבשלום .

צא ודבר אל העם ותודה להם על ניצחונם . תוכיח כי אתה אוהב אותם ומעריך את מעשיהם לטובתך , אם לא תצא אל העם במאור פנים לא ילין איש מהם אתך בלילה . כולם יעזבו אותך , ודבר זה ירע לך מכל הרעות שבאו עליך בכל ימי חייך .


עמדתו של המלך השפיעה השפעה רבה על אנשי צבאו . כיצד ?

" ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר כאשר יתגנב העם הנכלמים בנוסם במלחמה "

( פס ' ד ). לצבא נודע על צערו של המלך . הם שבו משדה המערכה העירה לא ביד רמה , אלא כגנבים הבאים במחתרת , כדרך השבים לעיר לאחר שניגפו לפני האויב ונמלטו משדה הקרב . רש " י פירש שהעם הם אלה שהיו עם אבשלום .


האם ק י בל דוד את דעתו של יואב ?

דוד קיבל את דעתו של יואב . הוא קם מאבלותו וישב בשער של חומת מחנים להנהיג את העם ולסקור את הצבא המנצח .


פרק יט ( פסוקים י עד הסוף )


מה יהיה עתה יחסו של דוד אל אויביו ואוהביו , וכיצד התייחסו אליו המורדים בו , על כך נקרא בקטע הבא .


כל שבטי ישראל התווכחו ביניהם לאמור : אחרי כל הטובות שעשה לנו דוד הוא נאלץ לברוח מירושלים מפני אבשלום , ועכשיו שאבשלום שמשחנו למלכנו במקום אביו מת ,

אין סיבה המונעת אותנו מלהשיב את דוד אל כיסא המלכות ולקבלו שוב למלוך עלינו .

" ועתה למה אתם מחרשים להשיב את המלך ?" ( פס ' יא ). למה אתם נמנעים מכל פעולה להשיבו .


השמועה על כוונתם של שבטי ישראל להשיב את דוד לביתו הגיעה אליו . מדוע לא שב מיד ירושלימה ?

דוד לא היה בטוח כי לא ייתקל שם בהתנגדות , כי מרכז המרד היה בירושלים , ואולי נמלטו לשם שרי הצבא של אבשלום שלא נפלו בקרב .


באמצעות מי פנה דוד אל זקני יהודה ומה אמר להם ?

" והמלך דוד שלח אל צדוק ואל אביתר הכהנים לאמר : דברו אל זקני יהודה לאמר : למה תהיו אחרנים להשיב את המלך אל ביתו ?" ( פס ' יב ).

דוד פנה אל שבט יהודה , השבט שהיה נאמן לו תמיד יותר מכל שבטי ישראל , ושהיה הפעם למרכז המרד ועוררם להשיבו ירושלימה " אחי אתם , עצמי ובשרי אתם , ולמה תהיו אחרנים להשיב את המלך ?" ( פס ' יג ). מחמת קרבת המשפחה , הרי הם בני שבט אחד וראוי להם לשבט יהודה שיקדימו את שאר השבטים , בעוד שלמעשה כבר ביקשוהו כל השבטים לשוב לכיסא מלכותו ורק שבט יהודה התרשל .


מה בדבר חששותיו של עמשא ?

לעמשא שר צבא אבשלום ( יז כה ) וראש המורדים " תמרו : הלוא עצמי ובשרי אתה " ( פס ' יד ).

הוא היה בן אביגיל אחות דוד , כלומר : קרוב לדוד , אותה קרבה משפחתית כיואב . דוד מבטיח

לעמשא שיהיה שר צבא תחת יואב כל הימים .


מה דעתנו על יחסו של דוד ליואב ?

מעשה של כפיות טובה . יואב הוא שהציל את דוד ממרד אבשלום .


כיצד נסביר יחס זה ?

דוד כעס על יואב מאוד על שהרג את אבשלום , לכן החליט להעבירו ממשרתו ולמנות במקומו את עמשא .

עמשא היה שר צבאו של אבשלום וצבאות ישראל ויהודה סרו לפקודתו . ע " י מינויו של עמשא לשר הצבא במקום יואב היטה דוד את שבטי ישראל חזרה אליו .


ואכן עמשא שהיה שר הצבא היטה את לב כל איש יהודה " וישלחו אל המלך : שוב אתה וכל עבדיך " ( פס ' טו ).

המלך הגיע עד הירדן ואנשי יהודה באו אל הגלגל אשר אצל הירדן , לקבל את פני המלך בכבוד הראוי לו וללוותו בעברו את הירדן .


ומה בדבר שמעי בן גרא משבט בנימין , בן משפחת שאול , אשר ס י קל וק י לל את המלך בעת שברח מפני אבשלום ? ( טז ה - ח )

שמעי הצטרף אל שבט יהודה וירד מבחורים שבהר לגלגל שבערבה , להקביל את פני דוד לברכו ולבקש כי ייסלח לו ואלף איש עמו מבנימין , מכאן אנו למדים ששמעי היה איש גדול בשבטו ומראשיו , ואף על פי שבשעה שקילל היה יחידי לא בוש לבקש מחילה בפומבי .


איזה נימוק הביא שמעי בבואו להתפייס עם המלך ?

" הנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף לרדת לקראת אדני המלך " ( פס ' כא ) . כלומר : אנו

בית יוסף הכוונה לכל שבטי ישראל חוץ מבית יהודה נמנים בין יריבי בית דוד משבט יהודה , היינו צריכים להיות האחרונים להתפייס עמו ואעפ " כ הננו הראשונים , הרי אנו נאמנים למלך החוזר מגלותו , על כן על המלך לשכוח את עוונו ולא לקצוף עליו בגלל חטאו .


מי לא היה סבור כך ?

אבישי בן צרויה שסבור היה ששמעי ראוי לעונש מוות על שקילל את המלך . הוא מבקש מהמלך שלא ייסלח לשמעי , האם בגלל מה שאמר היום הציל עצמו מעונש מוות , כלום אינו חייב מיתה בגלל דברי הגידוף והחירוף שהשמיע ביום בריחת המלך .


בעבר כבר רצה אבישי להמית את שמעי . מתי היה הדבר ?

בשעה שקילל שמעי את המלך ביקש אבישי רשות מדוד להסיר את ראשו של הכלב המת , אלא שדוד מנעו : " הנחו לו ויקלל ". ( טז ט , יא ).


מה הייתה תגובתו של דוד הפעם ?

גם עתה מתנגד דוד לרצון אבישי . תשובתו של דוד כתשובתו אז בלשון שכבר השיב לו

ליד בחורים ( טז י ). " מה לי ולכם בני צרויה , כי תהיו לי היום לשטן ?" ( פס ' כג ). גם הפעם הסתייג דוד מבני צרויה אבישי ויואב . כלום ראוי הוא ביום הזה שחודשה בו מלכותי יום שמחה כי יחולל בשפיכת דם איש מישראל .

" ויאמר המלך אל שמעי : לא תמות , וישבע לו המלך " ( פס ' כד ).


מתי נהג שאול באופן דומה ?

אחרי הניצחון על נחש כשהעם אמר : " תנו האנשים ונמיתם ", האנשים שזלזלו בשאול ואמרו : " מה ישיענו זה " ( ש " א י כז ). " ויאמר שאול : לא יומת איש ביום הזה , כי היום עשה ה ' תשועה בישראל " ( ש " א יא יב יג ). אין לחלל את היום המיוחד הזה בפסקי דין מוות .


מי נחשב בטעות לאויב דוד ?

מפיבשת .


מדוע ?

מפני שציבא הבוגד הבאיש את ריחו בפני דוד בעלילת שקר .


מה העלילו עליו ?

כי מפיבשת מקווה בסתר להשיב אליו את כיסא שאול אבי אביו ( טז , ג ).


כיצד גילה מפיבשת את יחסו האמתי לדוד ?

הוא התאבל על גלות דוד כמנהגי אבלים המתאבלים על מת . לא רחץ ולא סך את רגליו , כפי שהקפידו לעשות באותה תקופה ( שופ ' ג כד ; שמ " א כד ג ), לא תיקן ולא סרק את שפמו ( ויק ' יג מה ), כנראה הכוונה לכל הזקן , רק מי ששרוי בצער ואבל מתרשל בטיפול בזקנו , ואת בגדיו לא כיבס . ובכך השתתף בצערו של דוד כל עת המרד .


דוד לא ידע על כך דבר ואיך התייחס אל מפיבשת ?

כאשר שב דוד לירושלים ירד מפיבשת לקראתו ( רד " ק ). דוד שאל אותו : למה לא הלכת עמי מפיבשת ? מדוע בחרת להישאר בירושלים .


כיצד הצטדק מפיבשת ?

ציבא רימני הלך בלי ידיעתי ולא חבש לי את החמור כדי שאוכל גם אני ללכת , כי בהיותי פיסח לא יכולתי ללכת ברגלי ולא לחבוש את החמור בעצמי .

מהתייחסותו של דוד ודבריו הבין מפיבשת שציבא העליל עליו " וירגל בעבדך אל אדני המלך " ( פס ' כח ). וירגל - הלך רכיל כמו : " לא רגל על לשנו לא עשה לרעהו רעה "

( תה ' טו ג ) . כלומר : לא די שעבדי רימני והלך ללא ידיעתי אלא גם סיפר רכילות עלי ,

ואתה דוד שהנך חכם כמלאך אלוקים להבחין בין אמת לשקר , עשה עמי מה שנראה טוב בעיניך , אף על פי שבני משפחתי היו לך אנשי מוות חייבי מיתה כמורדים במלכות ( מ " א ב כו ),

אתה במקום להרגני הטבת עמדי ושמת אותי באוכלי שולחנך , ואיזה זכות יש לי לבקש עוד ממך , וכל שכן לבוא אליך בטענה ? כלומר : מפיבשת מצדיק עליו את הדין גם בהיותו חף מפשע , ודוד לא ידע אם האמת בפי ציבא או בפי מפיבשת , אולי פקפק בדברי מפיבשת , ואולי מפני שיחסו לבית שאול הורע בגלל שמעי בן גרא .


אף על פי שחותם האמת טבוע על כל דבריו של מפיבשת , דוד תיקן רק במקצת את אשר עיוות קודם . דוד חילק בין ציבא ומפיבשת את הרכוש שתחילה ניתן כולו למפיבשת ואחרי כן לציבא לאחר שהאמין בקלות דעתו לעלילה שסיפר על מפיבשת . לפי חז " ל דברי מפיבשת דברי אמת היו , ודוד חייב היה להכיר זאת על פי אותות האבל והצער שהראה מפיבשת , ומפני שהוא חילק את רכושו של מפיבשת שלא בצדק , גזר ה ' כי תחלק מלכותו של דוד . אמרו רבותינו ( מס ' שבת ) : " בשעה שאמר דוד למפיבשת אתה וציבא תחלקו את השדה יצאה בת קול ואמרה לו : רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה ".




מה דעתנו על פסק הדין ?

דוד עשה מעשה עוול . הוא נתן שכר במקום עונש למלשין שהעליל עלילת שקר על אדוניו .


מה ראוי ללמוד ממעשה זה ?

שיש תמיד לשמוע את דברי שני הצדדים בטרם יחרצו את הדין .


איך הגיב מפיבשת על החלטת דוד ?

אינני מצטער גם אם הכול ייקח ציבא , מאחר שבא המלך בשלום אל ביתו אין הרכוש חשוב בעיני . מפיבשת נותן ביטוי לקבלת הדין על עצמו , למרות שחש כאב על העוול שעשה לו ציבא .


איך התייחס דוד אל ברזילי הגלעדי ?

בעד חסדו עמו במחנים הזמין דוד את ברזילי הגלעדי לירושלים לשבת בארמונו .

" וכלכלתי אתך עמדי בירושלם " ( פס ' לד ), אכן זו הצעה נדיבה ומלבבת לעבור מעיר נידחת אשר בעבר הירדן לעיר המלוכה לגור בארמון המלך .


אך ברזילי לא ק י בל את ההזמנה . מדוע ?

הוא זקן מדי מכדי ליהנות ממנעמי ארמון המלך ואף חושש שיהיה למשא על המלך .

" בן שמנים שנה אנכי היום , האדע בין טוב לרע ? אם יטעם עבדך את אשר אכל ואת אשר אשתה ? אם אשמע עוד בקול שרים ושרות ? ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל אדני המלך ?" ( פס ' לו ). כלומר : כמה עוד אחיה ? לא אוכל להתענג בתענוגים שתאמר לשמחני בהם . אין אני מרגיש טעם במאכלים , ולא הנאה בשירת משוררים שבארמון המלך . רק אהיה למשא . המלך יצטרך לטפל בזקן וחלש שכמותי בלי שהדבר יביא תועלת לי או לו .


במה שונה ברזילי מציבא ?

שניהם עזרו למלך בשעת דחקו , אך בעוד שברזילי הוא נקי כפיים , לא ביקש כל טובת הנאה מן המלך . כלכל את המלך במחנים מתוך רגש של כבוד ורחמים , אך לא לשם קבלת גמול , ציבא הערום והנוכל העליל על אדוניו ועזר למלך רק כדי לקבל שכר .


ממה נדהמו כל איש ישראל שהחליטו להשיב את דוד ולחדש מלכותו ?

הם נדהמו כשראו ש " איש יהודה " נמצאים כבר בין המלווים . כזכור אנשי יהודה שבחברון היו אחרונים להשיב את דוד למלוכה בעקבות המשלחת הנכבדה ששלח אליהם דוד , רק לאחר שעמשא בן יתר שר צבא ישראל השיב אליו את שבטי ישראל שבו אל דוד ( יט , יג - טו ).


מה היו טענותיהם ?

" ויאמרו אל המלך : מדוע גנבוך אחינו איש יהודה ?" ( פס ' מב ) כלומר : הם העבירוך בסתר כמנהג גנבים להשיבך אל המלכות ללא ידיעתנו , כאילו אנו לא רוצים במלכותך . יש דמיון בין דבריהם לבין הכתוב המדבר במרד : " ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל " ( טו ו ).


מה ענו להם אנשי יהודה ?

המלך הוא בן שבטנו " האכול אכלנו מן המלך " ( פס ' מג ). ביטוי ציורי שהוראתו היא וכי לקחנו מכם את חלקכם במלך ? וכי קיבלנו איזו מתנה , איזה שכר שהוא , כגמול על שיצאנו לקראת המלך ?


הדברים האלה לא הניחו את דעתם של שבטי ישראל והם הוסיפו לטעון : עשרה חלקים לנו במלך , כי עשרה שבטים אנו , ואילו לכם יהודה ושמעון יש בו במלך שני חלקים בלבד ( שבט שמעון ויהודה היו כשבט אחד ). בהיותנו עשרה שבטים , חלקנו במלך גדול פי עשרה מחלקכם בו . למרות שדוד הוא בן שבטכם היינו אנו הראשונים , והקדמנו להחזיר את המלך לפניכם .

דברי בני יהודה היו קשים מדברי בני ישראל אליהם , אולי הזכירו בני יהודה כי כל שבטי ישראל תמכו באבשלום בימי המרד .


עבודה בכתב


  1. כיצד הגיב דוד על מות אבשלום ?

  2. מה הייתה דעתו של יואב על אבל דוד ?

  3. מדוע נכלם העם בשובו מהמלחמה ?

  4. באמצעות מי השיב אליו דוד את לב בני שבטו ?

  5. את מי מינה לשר צבא במקום יואב ?

  6. מה דעתכם על יחסו של דוד ליואב ?

  7. איזה נימוק הביא שמעי בן גרא כדי לפייס את דוד ?

  8. מי סבור היה ששמעי ראוי לעונש ? מתי רצה בעבר להמיתו ?

  9. מה הייתה תגובתו של דוד אז ? ומה הייתה תגובתו של דוד הפעם ?

10) מה היו נימוקי דוד ? מתי נהג שאול באופן דומה עם יריביו ?

11) כיצד גילה מפיבשת את יחסו האמיתי לדוד ?

12) מה פסק דוד לגבי מפיבשת ?

13) איך התייחס דוד אל ברזילי הגלעדי ?

14) במה היה שונה ברזילי מציבא ?

15) איזה מחלוקת הייתה בין אנשי ישראל ואנשי יהודה ?


16 ) מי אמר למי ?

א ) הבשת היום את פני כל עבדיך , הממלטים את נפשך .

ב ) ועתה קום צא ודבר על לב עבדיך .

ג ) למה תהיו אחרנים להשיב את המלך אל ביתו ?

ד ) אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים תחת יואב .

ה ) שוב אתה וכל עבדיך .

ו ) והנה באתי היום ראשון לכל בית יוסף לרדת לקראת אדני המלך .

ז ) מה לי ולכם בני צרויה , כי תהיו לי היום לשטן ?

ח ) לא תמות .

ט ) למה לא הלכת עמי .

י ) ועשה הטוב בעיניך .

יא ) גם את הכל יקח , אחרי אשר בא אדני המלך בשלום אל ביתו .

יב ) אתה עבר אתי וכלכלתי אתך עמדי בירושלם .

יג ) האדע בין טוב לרע ?

יד ) ולמה יגמלני המלך הגמולה הזאת ?

טו ) מדוע גנבוך אחינו איש יהודה ?

טז ) עשר ידות לי במלך .


17 ) התכירונו ? מי אני ?

א ) התגנבנו לעיר .

ב ) קוננתי על מות בני .

ג ) ישבתי בשער .

ד ) דיברנו בשם המלך אל זקני יהודה .

ה ) מוניתי לשר צבא במקום יואב .

ו ) מיהרתי לקבל את פני דוד .

ז ) הצעתי להמית את שמעי בן גרא .

ח ) התאבלתי על גלות דוד .

ט ) אני זקן מכדי ליהנות ממנעמי ארמון המלך .

י ) עשרה חלקים לנו במלך .




תגובות