שיעורים בספר מלכים א פרק יא

קוד: סיכום מלכים א יא בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: ברוריה בן-דוד (וייס)

אל:

פרק יא (פסוקים א-יג) ברוריה בן-דוד (וייס)
כל ימיו עמל שלמה לחזק ולפאר את מלכותו, בפרק יא נקרא על מפנה מפתיע לרעה, על משבר חמור במעמדו בסוף מלכותו.

שלמה ביקש להבטיח את שלום הממלכה לא רק ע"י טיפוח חילות הרכב והפרשים, ובניין ערים במקומות אסטרטגיים, אלא גם ע"י נישואין דיפלומטיים עם בתי המלכות של הארצות השכנות. לנישואין עם בנות הארצות השכנות הייתה משמעות מדינית רבה. ע"י נישואין אלה חיזק את יחסי השלום והמסחר בין ישראל ובין העמים השכנים, אך ריבוי הנשים לא סייע לחיזוק הממלכה. האמצעים הפסולים בהם בחר שלמה לא ביצרו את הממלכה, אלא גרמו להחלשתה באחרית ימיו של שלמה.

לשאול הייתה אישה אחת אחינעם בת אחימעץ ופילגש אחת רצפה בת איה. לדוד היו שש נשים ועשרות פילגשים, ואילו "המלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה מואביות, עמניות, אדמית, צדנית, חתית מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבאו בהם, והם לא יבאו בכם, אכן יטו את לבבכם אחרי אלהיהם, בהם דבק שלמה לאהבה, ויהי לו נשים שרות שבע מאות, ופילגשים שלש מאות ויטו נשיו את לבו" (פס' א-ג). לא מצאנו במקרא בשום מלך לא בישראל ולא בעמים שהיו לו אלף נשים. במספרים אלה יש בוודאי הרבה מן ההגזמה, אבל הם הוכחה לריבוי המופלג של נשות ההרמון, דבר שנחשב לכבוד גדול למלכי הקדם.

הפילגשים הן נשים בלא כתובה ובלא קידושין (סנהדרין כא ע"א).
נשים שרות- נשואות לו. ככתוב בשיר השירים פרק ו פס' ח "ששים המה מלכות ושמנים פילגשים". מעמדן של נשות המלך נעלה על מעמדן של הפילגשים. ויש המפרשים כפשוטו נשים שהעלה שלמה לדרגת שרות (שבע מאות).
עמון ומואב היו אסורים לבוא בקהל (דב' כג ד). התורה אסרה להתחתן עם החתים ושאר העמים תושבי ארץ כנען (שמ' לד יא-טז; דב' ז א-ד).

על המלך לנהוג בפשטות כשם שעשו זאת שאול ודוד בראשית מלכותם. למלך ישראל אסור ללכת שבי אחרי הברק החיצוני ולהתמכר לחיי מותרות כדוגמת מלכי קדם. מלך הנוטה אחר תענוגות סופו שישתעבד להם ויזניח את תפקידו, משום כך אסרה עליו התורה להרבות לו נשים, כסף, זהב וסוסים ככתוב בספר דברים יז טז-כ: "רק לו ירבה לו (המלך) סוסים... ולא ירבה לו נשים... וכסף וזהב לא ירבה לו מאד... לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים על ממלכתו"

ואכן נשיו הנכריות של שלמה היו לו לרועץ כיצד?
"ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים, ולא היה לבבו שלם עם ה' אלקיו כלבב דויד אביו" (פס' ד).
רק לעת זקנתו כשתש כוחו עלה בידי נשיו הנכריות להטות את לבבו, מכיוון שהשלים עם מעשי נשיו הנכריות ולא מחה בידיהן, זוקף הכתוב את הדבר לחובתו "וילך שלמה אחרי עשתרת אלהי צדנים ואחרי מלכם שקץ עמנים, ויעש שלמה הרע בעיני ה' ולא מלא אחרי ה' כדוד אביו" (פס' ה-ו).
חז"ל דרשו: "מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא" (שבת נו ע"ב) כאילו חטא בעצמו בעבודה זרה.
לבבו לא היה שלם עם ה' אלקיו כלבב דוד אביו. על דוד כתוב: "אשר עשה דוד את הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו כל ימי חייו, רק בדבר אוריה החתי (טו ה).
גם בפסוק ז ייחס הכתוב את בניין הבמה (המזבח) לשלמה. הניח לנשיו לבנות ונחשב כאילו בנה, ובפסוק ח כתוב: "וכן עשה לכל נשיו הנכריות מקטירות ומזבחות לאלהיהן".

"ויתאנף ה' בשלמה" כעס חרה אפו של ה' בשלמה. שלמה אמר בתפילתו "כי יחטאו לך...ואנפת בם (ח מו; דה"ב ו לו).
שלמה נהג בניגוד גמור לחובות המוטלות על המלך הכתובות בספר דברים פרק יז פס' טו-כ.

איזה פסוק מדגיש את גודל החטא?
"כי נטה לבבו מעם ה' אלקי ישראל הנראה אליו פעמים" (פס' ט).פעמיים פעם אחת בגבעון (ג ה), ופעם שנייה בירושלים אחר בניין בית המקדש (ט ב).הביטוי "הנראה אליו פעמים" בא להדגיש את גודל חטאו של שלמה שהיטה את לבו מאחרי ה', אף על פי שה' נראה אליו פעמיים.

מה הייתה התוצאה של מעשיו?
"ויאמר ה' לשלמה" ע"י נביא. לדעת "סדר עולם רבה" היה זה אחיה השילוני.
"ויאמר ה' לשלמה: יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקתי אשר צויתי עליך קרע אקרע את הממלכה מעליך ונתתיה לעבדך, אך בימיך לא אעשנה למען דוד אביך מיד בנך אקרענה, רק את כל הממלכה לא אקרע, שבט אחד אתן לבנך, למען דוד עבדי ולמען ירושלם אשר בחרתי" (פס' יא-יג).
העונש "קרע אקרע את הממלכה מעליך", כמו שמצאנו אצל שאול (ש"א טו כח), אבל בעודך חי לא אעשנה אומר הנביא. תישאר מלך כל ימי חייך, למען דוד אביך, שהבטחתי לו ע"י נתן הנביא כי אכונן את כסא הממלכה של בנו, אשר יבנה את בית המקדש (שמ"ב ז יב-יג).
לא אקרע ממך את כל הממלכה כפי שארע לשאול. שבט אחד אתן לבנך לא פירש את שם השבט. אבל בלשון "אחד" רמז לשבט המיוחד שבט יהודה. הסיבה לכך היא שמלך משבט אחר לא יעשה את ירושלים לעיר ממלכתו, ואז ירושלים תחדל להיות מרכז האומה.
 שבט בנימין נספח אל שבט יהודה. בשבט יהודה נטמע גם חלק משבט שמעון שנחלתו הייתה בתוך נחלת יהודה (יהו' יט א).

פרק יא (פסוקים יד-סוף)
בתחילת מלכותו אומר שלמה לחירם מלך צור "ועתה הניח ה' אלקי לי מסביב, אין שטן ואין פגע רע" (ה יח), אך משחטא לעת זקנתו קמים כנגדו שלושה שטנים (אויבים). שניים הראשונים מבני הארצות השכנות (אדום היושבת בקרן הדרומית מזרחית, וארם היושבת בקרן הצפונית מזרחית). הקשה מכולם היה השטן השלישי מבני עמו.

מי היה האויב הראשון שמוזכר בפרקנו?
הדד האדומי עליו אומר הכתוב שהיה שטן לשלמה ואין הכתוב מפרש במה היה לו לשטן, אלא מספר כמה פרטים מתולדותיו ואלה הם: הדד האדומי היה מזרעו של מלך אדום. אחרי כיבושה של אדום (שמ"ב ח יג-יד) הציב שם דוד חילות מצב  שבני אדום הרגו אותם, בשעה שדוד עצמו נלחם בירכתי צפון עם בני ארם (תה' ס). יואב נקם באכזריות בבני אדום. "ויך כל זכר באדום" הכוונה לכל אנשי המלחמה ככתוב: "הזכרים כל אנשי המלחמה" (יהו' ה ד). אחרי תבוסת אביו לאחר שרבים מבני עמו נהרגו ברח אדד הוא הדד, שהיה עוד צעיר עם אדומים אחרים מעבדי אביו. תחילה הגיע למדין, ולאחר שישבו זמן מה במדין הלכו לפארן "ויקחו אנשים עמם" (פס' יח). רלב"ג כתב ייתכן שלקחום כדי שיהיה עימם עם רב, וזאת תהיה סיבה שיכבדהו פרעה וינשאהו. פליטי אדום העידו על הדד שהוא מזרע המלוכה. הכוונה לפליטי אדום שמצאו מפלט במדין. מלך מצרים קבלו בסבר פנים יפות בכבוד הראוי לבן מלך, נתן לו בית לגור בו, כלכל אותו, וגם הפקידו על חבל אחד בארצו. לאחר שהנער הקטן גדל, הוא מצא חן בעיני פרעה מאוד. "ויתן לו אשה את אחות אשתו, אחות תחפניס הגבירה" (פס' יט).
התואר "גבירה" ניתן לאם המלך (טו יג) ולאשתו.
אחות הגבירה ילדה לו את "גנבת בנו". לאחר שגמלתו אימו לקחה אותו תחפניס והוא גדל יחד עם בני המלך כאילו היה אחיהם.
הפרטים הללו רומזים על מעמדו הרם של הדד במצרים.
כאשר נודע להדד על מותם של דוד ויואב, הפציר בפרעה שישלחנו למולדתו. הדד קיווה שיוכל לפרוק מעל אדום את עול ישראל ולשבת על כסא אביו. הדד כגולה פוליטי היה נתון למרותו של פרעה. הוא ביקש ללכת לארצו. "ויאמר הדד אל פרעה שלחני ואלך אל ארצי (פס' כא), ולא פירש מטרת הליכתו. יכול להיות שלא רצה להרגיז את פרעה, שהיה לימים לחותנו של שלמה. "ויאמר לו פרעה כי מה אתה חסר עמי והנך מבקש ללכת אל ארצך,
ויאמר לא כי שלח תשלחני" (פס' כב). הדד השיב אמנם אין אני חסר דבר, אך אני עומד על דעתי שתרשה לי לשוב אל ארצי, ולא פירש הכתוב אם נענה פרעה לבקשתו. על כל פנים ניסיונו של הדד למרוד בראשית ימי שלמה נכשל. מהנאמר בפס' כג שה' הקים לשלמה שטן את הדד מסתבר ששב לאדום והתייצב בראש המורדים בשלמה, אבל כפי הנראה המרד לא צלח, אדום נשארה כנועה ליהודה עד ימי יהורם בן יהושפט.

כיצד יכול היה הדד להזיק לממלכת ישראל?
הדד יכול היה להפסיק עורק תחבורה חשוב ביותר לממלכת שלמה. אם היה פוגע בשיירות איילת-ירושלים שהיו עוברות דרך אדום.

מיהו האויב השני שקם לישראל?
רזון בן אלידע מייסד הממלכה ארם דמשק (פס' כג-כה), שמימי דוד הייתה נכנעת לישראל.
רזון בן אלידע היה מעבדי הדדעזר שמלך על ארם צובה. כל המלכים הארמיים שמשני עברי הפרת היו כפופים לו. מלכים אלה כונו בשם "עבדי הדדעזר" (ש"ב י יט). רזון בן אלידע ברח מפני אדוניו הדדעזר, קיבץ לו חיילים שאף בידיהם עלה לברוח מצבאות ארם "ויהי שר גדוד" כיפתח ודוד בשעתו. גדודים אלה עסקו בדרך כלל בפשיטות על הארצות השכנות. לאחר שהכה דוד את הדדעזר והרג רבים מבני עמו וביטל את ממלכתו הגדולה של הדדעזר סיפח את ארם צובה והממלכות שהיו כפופות להדדעזר לארצו, מינה בארצות אלה נציבים. בעזרת אנשי הגדוד שלו עלה בידי רזון לגרש את הנציבים ששם דוד בארם דמשק (שמ"ב ח ו= דה"א יח ו) וייסד מלכות בדמשק, כך נוסדה שוב ארם דמשק החופשית מעולה של ישראל.
"ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה, ואת הרעה אשר הדד, ויקץ בישראל וימלך על ארם" (פס' כה).
המשפט "ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה" עומד בסתירה למסופר בפרק ה פס' ד "ושלום היה לו מכל עבריו מסביב" שנאמר על מלכות שלמה שכללה בתוכה גם את דמשק. נראה שרזון מרד בחלקה השני של מלכות שלמה. הכוונה "כל ימי שלמה" רוב ימי שלמה. הרעה אשר עשה רזון הארמי היא בנוסף על הרעה אשר עשה הדד האדומי. רזון מאס בישראל ומרד בה. חדל לשלם את המס לישראל, וייסד בית מלכות שהרע לישראל גם בדורות הבאים, ע"י שחרור דמשק הופסקה תנועת המסחר של השיירות מישראל אל הפרת והחידקל.

הגורם העיקרי לזעזוע הממלכה היה מבפנים. מרידתו של ירבעם בן נבט.

מי היה ירבעם בן נבט?
ירבעם בן נבט (השם נבט יחידאי במקרא), היה משבט אפרים מן הצרדה, עיר בהר אפרים. יש המשערים כי היא הכפר "צרדה" הנמצא במרחק ארבעה ק"מ מפאת צפונית מערבית לבית אל. בן לאישה אלמנה ששמה צרועה.
ירבעם היה "עבד לשלמה"- שר לשלמה. הוא היה גיבור חיל כפשוטו לוחם נועז, ובמשמעו גם איש עשיר ונכבד(רות ב א; מ"ב טו כ; כד יד). היה מן הממונים על בניית המילוא בירושלים, ושלמה הפקיד אותו "לכל סבל בית יוסף" סבל-עבודה, במיוחד עבודה קשה (שמ' א יא ועוד). שלמה מינה אותו להיות משגיח על עושי המלאכה משבטי אפרים ומנשה בני יוסף שהיו ממונים על שארית הנתינים מבני העממים שנשארו בארץ.
"וירם יד במלך" (פס' כו) מרד במלך. במורדים בדוד כתוב: "אשר נשאו את ידם באדני המלך" (ש"ב יח כח; ש"ב כ כא).רש"י כתב בעקבות חז"ל הוכיחו ברבים.

מה היה הגורם למרידה?
1) ההתרחבות הכלכלית נכרכה בעבודות כפייה שהוטלו גם על בני ישראל. גיוס מס עובד מכל ישראל העמיס נטל כבד על העם. כל איש מישראל היה חייב לעסוק שליש שנה בעבודות המלך (ה כז-לב) דבר שעורר במשך הזמן יחד עם המסים הכבדים כעין תרעומת גדולה בקרב השבטים,המרי של ירבעם בא להקל על העול הכבד שהטיל שלמה על העם. הגורם למרידה קשור גם בבניין המילוא, ובסבל שהוטל בעטיו של בניין זה על שבט
אפרים בני שבטו של ירבעם (פס' כח).
2) בפרק ט פס' כד אנו קוראים שבניין המילוא היה קשור בבניין בית לבת פרעה. יכול להיות שגם זו הייתה סיבה שקוממה את שבט אפרים.
3) כיבוש העיר גזר שנפלה בנחלה לאפרים בידי פרעה אביה של אשת שלמה ונתינתה "כשלוחים לבתו אשת שלמה" (ט טז), עוררה תסיסה בקרב בני אפרים על הפקעת העיר מנחלתם.
4) שבט אפרים היה שבט גאה ותקיף ירבעם ביקש להעלות את ערכם של בני אפרים וזקניהם בממלכת ישראל.
5) יכול להיות שהיה קשר בין אחיה השילוני, שהיה מיוצאי שילה שבהר אפרים לבין מרידתו של ירבעם בן נבט בשלמה. אחיה השילוני הנביא נשלח להעניש את שלמה על חטאיו הדתיים, וירבעם בן נבט האפרתי מרד בשלמה בגלל הקנאה ביהודה והעול הכבד על אפרים.

בסיכום: המניעים הראשונים למרד היו בעיקרם סוציאליים ושבטיים. עולו הכבד של שלמה וקנאת שבט אפרים בשבט יהודה, והנביא הטביע בהם גם חותם דתי.

איזה מעשה סימל את קריעת המלכות מידי שלמה?
אחיה השילוני הביע את הנבואה לירבעם בצורה סמלית.
לעת זקנת שלמה ירבעם יצא מירושלים אולי כדי להמריד את ישראל "וימצא אתו אחיה השילני הנביא בדרך... ויתפש אחיה בשלמה החדשה אשר עליו, ויקרעה שנים עשר קרעים" (פס' כט-ל). המפרשים חלוקים ביניהם שלמתו של מי היא הייתה.
הלשון "קרעים" מצויה רק בפרקנו ובמשלי כג כא.
לירבעם נתן עשרה קרעים לאות ולסימן שיהיה למלך על עשרת השבטים שייקרעו מממלכת בית דוד בשל חטאי שלמה, והשבט האחד יהיה לשלמה. הכוונה כנראה לשבט יהודה ולשבט שמעון, הנחשבים כשבט אחד, כי שבט שמעון נבלע בתוך נחלת בני יהודה (יהו' יט א). שבט בנימין ששכן בירושלים ובסביבותיה היה נאמן לבית דוד (יב כא).
"למען דוד ולמען ירושלם העיר אשר בחרתי בה מכל שבטי ישראל". אין בחירת ירושלים בטלה לעולם.

"יען אשר עזבוני וישתחוו לעשתרת אלהי צדנין, לכמוש אלהי מואב ולמלכם אלהי בני עמון, ולא הלכו בדרכי לעשות הישר בעיני וחקתי ומשפטי כדוד אביו" (פס' לג).
פס' יא-יג מוכיחים את שלמה ובפסוק לג לא נזכר שלמה, אולי משום כבודו, כי הוא עצמו לא חטא בעבודה זרה. ה' זקף את חטא נשיו הנכריות לחובתו, מכיוון שלא מחה בהן. אפשר שהחטא נזקף גם לחובת העם שלא מחה על התנהגות נשות שלמה הנכריות.

הממלכה לא תילקח מיד שלמה, ולא כולה תילקח, "כי נשיא אשתנו כל ימי חייו" (פס' לד). השולט על שבט אחד אינו מלך אלא נשיא, זה התואר שהכתירו בו ראשי שבטים מימי המדבר.
"למען דוד עבדי אשר בחרתי אתו, אשר שמר מצותי וחקתי". הקריעה תתממש בפועל לא בימי שלמה, אלא רק בימי בנו.
זרע דוד לא יחדל למלוך, כדי שלא יכבה הנר. הנר הוא סמל לקיום הבית (יר' כה י).
אחרי מות שלמה יוכל ירבעם למלוך לפי רצונו "ומלכת בכל אשר תאוה נפשך (פס' לז). זו הלשון שבה דיבר אבנר בן נר לדוד(ש"ב ג כא). פירוש אחר נתנה לירבעם לבחור בעיר ממלכה ככל אשר יחפוץ, ואכן ירבעם בחר תחילה בשכם, לאחר מכן בפנואל(יב כה) ולאחר מכן בתרצה. "והיית מלך על ישראל" הכוונה לעשרת השבטים.

ה' מבטיח לירבעם את אחת מן ההבטחות הגדולות שנתנו לאבות האומה "והייתי עמך" (בר' כו ג כח; כח טו כ; שמ' ג יב; יח יט; יה' א ה יז; שופ' ו טז; ש"א י ז; טז יח; יח יד; ש"ב ה י). "ובניתי לך בית נאמן כאשר בניתי לדוד, ונתתי לך את ישראל (פס' לח).
אייסד עבורך בית מלוכה בר קיימא, אשאיר את המלוכה בידי זרעך וכל זה יקרה "והיה אם תשמע את כל אשר אצוך והלכת בדרכי ועשית הישר בעיני לשמור חקותי ומצותי כאשר עשה דוד עבדי" (פס' לח).

מלכות ישראל לא תחזור לבית דוד, בינתיים לתקופה לא ידועה. "ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים" (פס' לט). כאן ניבא אחיה שעתידה המלוכה על כל ישראל לשוב עוד לבית דוד. וכך ניבא הושע: "אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דויד מלכם" (הו' ג ה). גם יחזקאל ניבא: "ומלך אחד יהיה לכלם למלך, ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו לשתי ממלכות עוד... ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם (יח' לז כב-כד).

מה הייתה תגובת שלמה?
הוא רצה לתפוש את ירבעם ולהמיתו, אך ירבעם מיהר וברח למצרים וביקש שם מקלט מדיני אצל המלך החדש שישק
שישק הוא ראשון למלכי מצרים שנזכר במקרא בשמו הפרטי.
פרעה חותן שלמה מת, וקם מלך אחר ששמו שישק ולא היה אוהב שלמה, לפיכך ברח ירבעם אליו (רד"ק). ויהי במצרים עד מות שלמה (פס' מ).

שלמה מלך "על כל ישראל ארבעים שנה", כמספר השנים שמלך אביו. בדוד כתוב "מלך דוד על ישראל" (ב יא), כי שבע שנים מלך דוד בחברון על יהודה בלבד.
"וישכב שלמה עם אבתיו ויקבר בעיר דוד". בקברי המלכים של מלכי בית דוד, שם נקבר גם דוד אביו.

"וימלך רחבעם בנו תחתיו". רחבעם היה בן נעמה העמונית (יד כא לא), שנשא שלמה עוד בחיי דוד אביו. גם רחבעם נולד בחיי דוד ככתוב: "בן ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו" (יד כא). רחבעם היה בן שנה אחת כשעלה שלמה אביו על כסא המלוכה.
פירוש השם רחבעם רחביה (דה"א כג יז). ה' הרחיב או ירחיב את העם.
ירבעם הפירוש המקובל ירב-עם, יריב את ריב העם המתבסס על שופ' פרק ו פס' לב.


ניב
הרים יד (פס' כו)
בהשאלה: התקומם מרד במישהו.
דוגמה: הם היו הראשונים שהרימו את נס המרד.
הם הרימו יד במלך.

חיי שלמה בהשוואה לחיי דוד / ברוריה בן-דוד (וייס)
עם מות שלמה אחרי ארבעים שנות מלכות נסקור את תקופת מלכותו בהשוואה לתקופת דוד.

כיצד עלה דוד לכיסא המלכות?
דוד לא היה בן מלך שירש את המלוכה אחרי מות אביו כשלמה בנו, רק אחרי מאבק קשה וממושך הצליח דוד לעלות לכיסא המלוכה.

ושלמה?
דוד המליך את שלמה בחייו בהסתמך על נבואת נתן. הוא קיבל את המלוכה כיורש עצר ללא מאבק, פילוג או קרבות.

מה ידוע על חיי דוד בילדותו?
דוד היה צעיר בניו של ישי. הוא היה רועה צאן.

מה ידוע על חיי שלמה בילדותו?
שלמה היה אהוב על אביו המלך, גדל בחצר מלכות שבע תפנוקים וכבוד.

לעומת השלום והשלווה שבהם עברו ימי ילדותו ובחרותו של שלמה, חייו של דוד היו סוערים ומלאי סכנות. כל חייו של דוד היו שלשלת בלתי פוסקת של מאבק ומלחמות על קיומו. במשך שנים רבות ריחפה על ראשו הסכנה להיהרג בידי שאול שרדף אחריו ללא הרף.
המאבק בין בית דוד ובית שאול ויורשיו נמשך זמן רב עד שנעשה דוד מלך על כל יהודה וישראל.

האם ימי מלכותו של דוד עברו בשלווה וביטחון?
לא, דוד ניהל מלחמות רבות להרחבת גבולות ארצו. הוא נלחם בפלשתים, ביבוסי לכיבוש ירושלים, בארם, באדום, במואב ובבני עמון, בארם צובה וארם דמשק. ולאחר שהכניע את אויביו לא ידע מנוחה, בגלל המרידות. מרד אבשלום ומרד שבע בן בכרי שניסה להחזיר את המלוכה לבית שאול. גם כאשר שכב על ערש דווי הייתה סכנה למלחמת אחים בגלל ירושת כיסא המלוכה.
לא כן היה גורלו של שלמה. ראשית מעשהו של שלמה היה להיפטר מיריבים ומתחרים בכוח. השלווה והביטחון בימי שלמה הושגו ע"י ניצחונותיו וכיבושיו של דוד בארם, בעמון, במואב, באדום ובפלשתים. הפחד מפני פלישת אויב מבחוץ פג לגמרי.
שלמה ירש מאביו ממלכה שהשתרעה מהפרת ועד גבול מצרים
(ה א). הוא קיבל מאביו ממלכה גדולה ונרחבת ושלטון מבוסס. גם בארצות הכבושות עבר דבר חילופי השלטון בשלום. חוץ משני מקרים התבססות רזון בן אלידע בארם דמשק וניסיון של מרד באדום, שנתמך בידי המצרים, כנראה באחרית ימי מלכותו של שלמה. כפי הנראה היה זה מרד נפל. אדום נשארה כנועה ליהודה עד ימי יהורם בן יהושפט.

חיי דוד ושלמה לא היו דומים כלל זה לזה, אך בפעולה אחת לא נבדלו זה מזה, האחד המשיך את מפעל חייו של השני בפיתוח ירושלים כעיר הקודש וכמרכז דתי לאומי. דוד הוא שהעביר את ארון ה' בחגיגיות רבה, וקנה מיד ארונה היבוסי את הר הבית, ובמקום הזה המשיך אח"כ שלמה את מפעלו של אביו והקים את בית המקדש. מפעלו החשוב ביותר של שלמה, שנתאפשר רק בעזרת החומרים והאומנים שסיפק לשלמה חירם מלך צר, אשר חידש את הברית עם שלמה.
שלמה גם השלים את מעשי דוד אביו בהפיכת שבט לוי לפקידי הממלכה (דה"א כו לב) ולחלוקת תפקידיהם בבית המקדש.
בהפיכת הלויים לפקידי המלך השיגו דוד ושלמה שלוש מטרות: יישוב שבט לוי מחוסר הקרקע בערי לויים מיוחדות, בעיקרן היו אלה ערים כנעניות שכבשן דוד (יהו' כא א-ב), ועם הושבת הלויים בהן הוכנסה לתוכן אוכלוסיה ישראלית חשובה, והשבט נקשר ביחסי נאמנות אל בית המלוכה שיישב אותן ונתן לו נחלאות קבועות.

שלמה ביסס את המלוכה ועשאה למעצמה חשובה. עד תקופת דוד היה עם ישראל עם חקלאי קטן ודל, בלתי נחשב בין העמים, ובימי שלמה נעשה בעל חשיבות כלכלית ותרבותית ולדוגמה לכל העולם הקדום כמצרים וצור שנחשבו לממלכות גדולות מאד.

ארגון המנהל הממלכתי נשתכלל בימי שלמה. החלוקה לנציבויות נתבססה, ועל הנציבים היה לכלכל "חודש בשנה" את בית המלך ואת צרכי החצר.

שלמה טרח לא רק לרווחתם של בני ממלכתו, לביטחונם ולשלומם, אלא גם לדברים שברוח ובמוסר. משפט ושלום לכל באי עולם יסודם בחכמת שלמה ופרסומה ובהוראתה לחכמי העולם. שלמה חיזק ברית אחים עם פרעה ועם חירם מלך צר, טרח בפיתוחה הכלכלי של הממלכה בבניינה וביישובה של הארץ. ברחבי הממלכה בנה שלמה מספר רב של ערים בהיקף ובתנופה שלא ידע ישראל לא לפניו ולא אחריו. חלו תמורות בכלכלה. נתפתחה החקלאות, נשתכללה המלאכה שלמה פיתח את המסחר והספנות, בימיו הפליגו ספני ישראל לימים רחוקים ולארצות נכר וספינותיהם חזרו עמוסות כל טוב. נתרבו אוצרות הממלכה.
מצב הרווחה משתקף בסיפורים על הנחושת הרבה, הזהב, הכסף, דברי המותרות וחפצי הערך האחרים, ובביטויים המופלגים על הארזים שנחשבו כשקמים, ועל הכסף שנחשב כאבנים ולא נחשב בימי שלמה לבעל ערך מיוחד.
המקרא תולה את הרווחה בימי שלמה בחכמתו, שהייתה למעלה מחכמת ארצות הקדם. בעיקר נתפס שלמה כשופט חכם הן בעשיית דין והן בכינון משפט וצדק. אחד האולמות החשובים בבית המלך שהיה סמוך למקדש נקרא "אולם הכסא".

מה היה החיסרון בכל התפארת והגדולה של שלמה?
שלמה הלך בדרכם של מלכי קדם שכל גדולתם ותפארתם הוקמה על יסוד העבדות. הוא ביסס את כל עבודת המשק הממלכתי, בבניין, במסחר ובספנות על עבדות וגביית מסים כבדים. הוא לא עמד על כך שעם ישראל אוהב החופש שונה מן העמים האחרים, ולא ישא בעול כל הימים. שיטת העבדות הביאה לתוצאות הרסניות. בייחוד גדלה סכנתם לאחר מות המלך, אז היה העם מוכן להתפרץ בפני בן המלך הצעיר והבלתי מנוסה.

על מעמדה הבינלאומי המיוחד של ממלכת שלמה בין מדינות המזרח הקדמון מעידים לא רק שלטונה על פני שטח נרחב מן נהר מצרים עד הפרת, וכן המונופול שלה על הסחר הבינלאומי של מוצרי מותרות סוסים ומרכבות, אלא גם מדיניות הנישואין שלו. הרמונו הגדול של שלמה היה קשור במדיניות של חיתון עם מלכי הארצות השכנות, על מעמדו המיוחד מעידים נישואיו עם בת פרעה, מאורע חד פעמי שבת פרעה נישאה לאיש נכרי.
אך במעשיו עבר שלמה על שלושת האיסורים המיוחדים למלך, כפי שהם מפורשים בספר דברים (יז טז-יז). הנשים הנכריות הטו את לבב שלמה בזקנתו. קריעת הממלכה מידי בית דוד היא תוצאה ישירה מחטאותיו.

תגובות