"בחנני ה' ונסני" או "אל תביאני לידי ניסיון"?

קוד: "בחנני ה' ונסני" או "אל תביאני לידי ניסיון"? בתנ"ך

סוג: התאמה1

מאת: חגי הופר

אל:

בעקבות דיון שנכחתי בו.

תהלים כו2 : "בחנני ה ונסני צרופה כליותי ולבי "

לעומת זאת בתפילה אומרים – אל תביאנו לידי ניסיון.

ויש מדרש על כך:

אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון. שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. אמר לפניו: רבונו של עולם, מפני מה אומרים "אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב"? ואין אומרים "אלהי דוד"? אמר [אלוהים]: אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי [=הם התנסו בעבור זאת ואותך לא העמדתי בניסיון]. אמר לפניו: רבונו של עולם בחנני ונסני שנאמר "בחנני ה' ונסני וגו'" (תהילים, כו, ב). אמר: מינסנא לך, ועבידנא מילתא בהדך דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא קא מודענא לך, דמנסינא לך בדבר ערוה [אנסה אותך. לאבות לא הודעתי במה אנסם ולך אודיע - בענייני ערווה]. מיד "ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו'" (שמואל ב, יא, ב) אמר רב יהודה: שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה. אבר קטן יש באדם: משביעו רעב, ומרעיבו שבע. "ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד" (שמ"ב יא, ב). בת שבע הוה קא חייפא רישא תותי חלתא [=בת שבע חפפה ראשה כשמעליה כוורת (מעין סכך)]. אתא שטן אידמי ליה כציפרתא [=בא השטן ונדמה לדוד כציפור], פתק ביה גירא, פתקה לחלתא, איגליה וחזייה [שילח דוד חץ בציפור, נפתח הסכך ונגלתה בת שבע לעיני דוד]. מיד "וישלח דוד וידרוש לאשה ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה ותשב אל ביתה" (שמואל ב, יא, ג-ד) והיינו דכתיב "בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי" (תהילים, יז, ג) אמר [דוד]: איכו זממא נפל בפומיה דמאן דסני לי ולא אמר כי הא מילתא [לו רסן נפל בפי ולא הייתי אומר את אותן מילים (בחנני ונסני)].

תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף קז, עמוד א

ראה עם הרחבה, על ניסיונות אברהם, יוסף ודוד:

http://midreshet.org.il/pageview.aspx?id=466

 

כך גם הגמרא במסכת קידושין מביאה מספר מקרים, המדגימים את העיקרון של מניעת ניסיון או התגרות בשטן, למשל:

ר' עקיבא הוה מתלוצץ בעוברי עבירה, יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בריש דיקלא, נקטיה לדיקלא וקסליק ואזיל. כי מטא לפלגיה דדיקלא שבקיה, אמר: אי לאו דמכרזי ברקיעא הזהרו ברבי עקיבא ותורתו, שויתיה לדמך תרתי מעי.  (תלמוד בבלי מסכת קידושין דף פא עמוד א) 

בתרגום חופשי- ר' עקיבא היה מתלוצץ על עוברי עבירה. יום אחד נדמה לו השטן כאשה בראש הדקל. תפס בדקל והיה עולה והולך. כאשר הגיע לאמצע הדקל- עזב אותו (כנראה היצר), אמר לו: אם לא היו מכריזים ברקיע – הזהרו ברבי עקיבא ותורתו הייתי עושה את דמיך כשתי מעות (הורג אותך).

http://www.olamhatohu.com/?p=919

 

המעניין הוא שכמעט תמיד הניסיון הוא בנושא עריות, לפי חז"ל דבר שהבריות מחמדות.

ועוד מעניין, שבתנ"ך כמדומני שהיחידים שכתוב בהם ניסיון במפורש הם אברהם ואיוב. אצל איוב זו הייתה יוזמה של השטן. (ואצל אברהם? אין לדעת...).

בדיון, על כל פנים, העניין הובא כהצדקה לגדרות ולסייגים ההלכתיים, המרחיקים את האדם מן העבירה.

מצד שני, ניסיונות האבות [לפי הגמרא] הביאו להם גדולה רוחנית.

ויותר מזה, הפסוק שלמעלה הוא חלק מתהילים, אותו משננים יהודים [וגויים] רבות, הייתכן שתהיה בו הנחייה שלא לפי דעת התורה?

לי נראה שהמילים בחינה, ניסיון וצריפה הן סינונימיות, מקבילות, כפי שמופיע למשל גם בפסוק השני המובא בגמרא:

תהלים יז3 : " בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמתי בל יעבר פי "

והמשמעות היא לכן – בחן את ליבי.

ואולי הכוונה – נסני, אבל בניסיון שאתה יודע שאוכל לעמוד בו. 

תגובות