פרשת לך לך - מורשת אברהם

קוד: לך לך - מורשת אברהם בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: רפאל בר אשר חגבי

אל:

בס"ד י' חשון התשס"ו
לך לך – מורשת אברהם
מבוא:
תחילתה של פרשת לך לך מסמלת את פתיחתה של תקופה חדשה בתולדות האנושות, אשר במהלכה גלה אברהם אבינו ע"ה לאנושות כי קיים רק בורא אחד לעולם. אברהם הקריב את עצמו למען האמונה באל אחד, לאחר שהבין בדעתו שעתיד האדם צפון במחשבתו של הקב"ה, וכי לאדם אין שליטה על גורלו, ומכאן נובע הצורך במשמעת והתבטלות בפני רצון האל. בעקבות זאת ה' נגלה לאברהם ודרש ממנו לעזוב את תרבות בבל, וגם את בית אביו, ואף את כל אורחות חייו, ולהתחיל לצעוד במסע אל עבר הלא נודע, שנאמר: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך (בראשית, י"ב, א'). אברהם עשה כרצון ה', ופסע לדרך חדשה מבלי לשאול שאלות. לפיכך כונה אברהם בתואר אברם "העברי" לפי שהניח את "כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד" (מד"ר, בראשית, פרשה מב). במקביל לעזיבת אברהם את ארצו ומולדתו התחולל גם שינוי מעמדי בחייו, משום שאברהם הפך גם את מעמדו מבן סוחר עירוני בעל כרחו, לרועה צאן נודד מבחירתו, מהפך זה מסמל את עומק השינוי שעבר אברהם אבינו ע"ה, משום שרעיית צאן מחנכת את האדם לאמונה, לאחריות ולדאגה לזולת. תכונות אלה נטעו באברהם אבינו את הכח להטמיע באנושות את האמונה באל אחד, ואת יסוד העשייה לשם שמים. לפיכך לאחר מעשיו הטובים ועמידתו בנסיונות האל, כרת ה' עם אברהם וזרעו ברית עולם. כלומר, התנהגותו של אברהם אבינו גרמה לשינוי ההסטוריה של כלל האנושות, ולהתגשמות התכנית האלהית, כפי שמבואר להלן בהרחבה:
א. מורשת אברהם – טיפוח אישיות חיובית ואימוץ תכונת החסד למען הכלל.
מורשת אברהם:
בנוסף להנחלת האמונה באל אחד לאנושות, תרם אברהם אבינו לאנושות גם את הדפוס להתנהגות האנושית, דרך אישיותו ומעשיו אשר מהווים לסמל ומודל חיקוי לדורות עולם. מורשתו של אברהם לעולם היא: טיפוח אישיות חיובית ואימוץ תכונת החסד למען הכלל. כמובא במשנה: "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו... עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו" (אבות, פ"ה, י"ט), וכן שנינו: "ומנין שלא יהא המוחל אכזרי? שנאמר (בראשית, כ', יז): 'ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך" (בבא קמא, פ"ח, ז'). ומובא בגמ' שאברהם אע"ה היה רחמן מטבעו, לפיכך נקבע בגמ': "כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו" (ביצה, לב:), "רבי שמעון בן יוחי אומר אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא" (ב"ב, טז:), וכן מצאנו ש"אברהם אבינו שנקרא נדיב" (סוכה, מט:), ו"הולך צדקות זה אברהם אבינו, דכתיב: 'כי ידעתיו למען אשר יצוה" (מכות, כד.). כלומר, בנוסף לאמונה באל אחד הנחיל אברהם אבינו לאנושות גם את מורשתו ע"י דוגמא אישית, דהיינו, דרך סיפורי אברהם המפורטים בתורה למדים את עיקרי התורה הכוללים את אימוץ הקשר בין האדם לבוראו ובין האדם לאדם, ע"י ציות מלא למצוות ה' יתברך, והתמדה בקיום מורשתו של אברהם אשר היא: עין טובה, רוח נמוכה, נפש שפלה, מחילה, רחמנות, נדיבות, והנחלת תכונות חיוביות לדורות הבאים. וכן "א"ר שמעון בן לקיש: 'ואעשך לגוי גדול' זהו שאומרים: אלהי אברהם" (פסחים, קיז:). כלומר, חשיבותו הרבה של אברהם מתבטאת בין היתר גם בכך שמיד בתחילת התפילה, בעת שישראל חפצים לרומם את ה' אין הם אומרים: "אלהי העולם כולו", אלא אומרים הם: "אלהי אברהם", כשהכוונה היא: אם העבד הוא בעל תכונות חסד כאלה המלך על אחת כמה וכמה.
ודע, ששלושת האבות מסמלים שלש מידות יסוד: אברהם מסמל את מדת החסד, יצחק את מדת הדין ויעקב את מדת השלמות. במידות אלה נדונים ישראל לכל אורך ההסטוריה, דהיינו, ישראל נדונו במדת החסד עד חורבן בית שני, ונדונים הם במידת הדין לאורך הגלות, וכשיגיעו ישראל למדת השלמות יבוא משיח צדיקנו בבחינת "זכו אחישנה"(סנהדרין, צח.). אך אם בסופו של דבר ישראל לא יגיעו למדת השלמות, מובטחים הם להגאל במדת החסד בבחינת "לא זכו בעתה" (סנהדרין, צח.), כנרמז בגמ': "א"ר שמעון בן לקיש: 'ואעשך לגוי גדול' זהו שאומרים: אלהי אברהם, 'ואברכך' זהו שאומרים: אלהי יצחק, 'ואגדלה שמך' זהו שאומרים: אלהי יעקב. יכול יהו חותמין בכולן, תלמוד לומר: 'והיה ברכה בך חותמין ואין חותמין בכולן" (פסחים, קיז:). וכן מצאנו שכאשר ישראל מתדבקים במידת החסד של אברהם אע"ה, הנטועה בלבם ב"זכות אבות" (שבת, נה.) אשר זכותם הישירה תמה מימות הושע בן בארי, מתרחשים להם נסים ונפלאות. כשם שראינו במוחש שתקומתה של מדינת ישראל הנוכחית, התגשמה רק לאחר עמידתו של עם ישראל בנסיון "לך לך", אשר הוא בבחינת "כל מה שאירע לאבות סימן לבנים" (הרמב"ן, בראשית, י"ב, ו').
לסיכום:
נמצאנו למדים מן האמור לעיל, כי אברהם אבינו ע"ה הניח את היסודות למפנה ההסטורי, שעיקרו הוא האמונה באל אחד. אמונה זו משפיעה על מכלול התנהגותו הרוחנית והמעשית של האדם בארץ, משום שעיקרי האמונה באל אחד הם: האמונה בחוסר שליטתו של האדם בעולם בכלל ובעתידו בפרט, התבטלותו של רצון האדם בפני רצון האל, וקיום מצוות האל מתוך בחירה חופשית כעבד לפני רבו. לאמונה באל אחד נודעת גם השפעה רבה על איכות חיי החברה האנושית, משום שהיא מקדשת את ערכי השוויון, החסד, המחילה, הרחמנות, הנדיבות, והנחלת תכונות חיוביות לדורות הבאים. כלומר, אימוץ מורשתו של אברהם אבינו היא גם תכלית בריאת העולם, וגם הדרך המובטחת לחיי אושר בעולם הזה, ואף מקנה היא את הזכות לחיי הנצח בעוה"ב אשר "כולו הטוב והמטיב" (פסחים, נ.), שנאמר: "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו. כי נחם ה' ציון נחם כל חרבתיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה" (ישעיה, נ"א, ב'-ג').
יה"ר שבזכות אמונתינו באל אחד שהוא בעל היכולות כולם, ורק הוא ה' בורא כל העולמות ומנהיגם, נזכה לראות בהתגשמות חזונו של הנביא: "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה, י"ד, ט').

העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)



תגובות