שבעת ימי הבריאה - יום שבת, חלק אחרון (פרק 7)

קוד: שבעת ימי הבריאה - יום שבת, חלק אחרון (פרק 7) בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: אלברט שבות

אל: ashabot @ walla.com

שבעת ימי הבריאה- יום שבת, חלק אחרון

(פרק 7)

קישור לפרק 6:

דברי נפלו על אוזן נעולה, וככל והתארך הדו-שיח עם בנות שיחי כך נוכחתי שמתנהל כאן דו-שיח של חירשים. אוזניהן לא יכלו להכיל את דברי מתוך בעיה איבולוציונית גרידא, וגם אני לא יכלתי להקשיב לקול הבוקע מהרשמקול שלפני מתוך בעיה אישית גרידא. עם זאת הרגשתי צורך מוזר להשלים את הנאום שלי... לא ידעתי באותם הרגעים שעתיד אני לתעד אותו. פניתי לבנות שיחי וכאילו עמדו על כל מילה מדברי ובחנו אותה לעומק:

"אנחנו איכזבנו את מחבר התורה"- המתקתי סוד איתן והמשכתי:

"אני רוצה להגיד לכם שהבנתנו לתורה גרמה למחברה מפח נפש, ואני משתמש בתיאור הנכון- אין לי תיאור אחר שיבטא את זאת. הוא הציג על גב התורה שחיבר עבורינו את הדינמיקה השולטת בכוחות הטבע בשביל שנעמוד על מאפייני המציאות ונגלוש להנאתינו במרחב; ובמקום שנעיין בתוכן הדברים שכתב – היללנו את המחבר ושיבחנו את שמו... וכן זו תכונה אנושית להכיר תודה למי שנתן בידך את כלי העזר להבנת המציאות כי זו בעינה משמעות החיים, אולם היה עלינו קודם לקרוא את דבריו, להבינם, לטעום אותם, ולאחר מכאן להסיק מתוכם את המסקנות הנדרשות ולהכתירו כבורא יוצר כל, אולם וכתחליף לסדר הראוי הזה עשינו עיגול סביב המסקנה ולאחר מכאן חיפשנו להסיק אותה. ביקשנו "אל" באופן דחוף ומיידי ומצאנו אותו כבר בראשית התורה. הכתרנו אותו כבורא לפני שעמדנו על דבריו ועל כלי העזר שביקש לשים בידינו. התרשמנו מדבריו לפני שעמדנו עליהם; ביקשנו להתרשם ממעשה האל לפני שעמדנו על בריאתו, ובעצם לא קראנו את דבריו כי אם רתמנו אותם לצרכינו ובסך הכל איכזבנו אותו; אלפי השנים הוא ממתין לאדם שיקרא את דבריו- לשוא. אלפי השנים הוא ממתין לאדם שייהנה מעולמו- לשוא".

ביקשתי בשלב זה לחזור לבנות שיחי ולמציאות... ביקשתי לחזור על הדברים שהזכרתי במילים עדכניות, במילים שלי ושלהן. פניתי לסבתא הנוצריה וכיוונתי לעיניה: "תארי לעצמך את מזמינה אורחים לארוחת ערב בביתך וטורחת על הארוחה ימים שלמים... האורחים חביבים עליך ואת משתדלת להכין ארוחה טעימה שתהיה ערבה לחכם. והינה הגיע הערב המיוחל, האורחים סביב השולחן שערכת לכבודם ועליו מכל טוב וטעם. וככל מארחת את עומדת בסמוך לשולחן ומשדלת אותם להתחיל בסעודה, אך במקום לאכול הם מודים לך ומשבחים ומהללים אותך. מלאה מחמאות ותישבחות את משדלת אותם שוב לאכול אך הם בשלם וממשיכים להרעיף את דברי השבח. ושאלה לי אליך כצופה מהצד: מה את מרגישה כמארחת בסיטואציה כזו".

-    בטח שמשהו אצל האורחים לא בסדר ובסופו של דבר ארגיש תיסכול ואכזבה.  

-     וזה בדיוק מה שביקשתי להגיד: אלפי השנים עומד מחבר התורה על יד חיבורו וממתין לאדם שיקרא את דבריו- ואנחנו בשלנו רוצים למצות אותו כאל ולרתום לצורך הזה את השולחן שערך ואם צריך גם את הספר שכתב. ועודנו עומד שם על אותו השולחן וליד אותו הספר, וממתין לאדם באכזבה.

המשך לפרק 8

  

תגובות