מידע אנושי 30

קוד: מידע אנושי 30 בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: אלברט שבות

אל: ashabot @ walla.com

קישור לפרק (29)

חלק (30)

השאלה: מדוע היגענו בכלל לידי וויסות? למה שהגבעה לא תיוותר חרוכה; למה שלא תיתפתח תוכנת ההומוסקסואליות ע"פ חוקי הטבע – ובעצם, למה הוויסות לא הכחיד תופעה זו – אם היא כה מסוכנת להמשכיות הגזע האנושי. ועדיין נותרה התהיה אודות השליטה בדחף המיני והמסגרת האנושית שלו: מדוע יד מווסתת היתה צריכה להתערב ולאזן את הערכים – במקום לתת לטבע לעשות את שלו ולהמשיך ע"פ התוכנה שלו וחוקיה...

אין ספק שאילו ניתנה יד חופשית לטבע, העולם היה נכחד מזמן; ואין זו מטרת המכוון. מטרתו היא שהעולם ימשיך ויתקיים. 

חוקי הטבע טובים הם להמשכיות העולם וקיומו. חוקי הטבע קבועים הם, שרירים וקיימים. יום אחד בא האדם, והתערב בחוקים אלו; הוא שרף את הגבעה, השחית את זרעו באופן בלתי מסודר, וסטה מהאינסטינקט הבסיסי הערב לקיומו. כאן נוצרה מציאות חדשה הדורשת מענה מידי : אם ימשיכו חוקי הטבע הקיימים לשלוט במרחב החדש שנוצר, הרי הגבעה תיוותר לעולם חרוכה ויכולה רק להתרחב ולספח אליה עוד חלקות טובות ונאות – (החוק השני של התרמודינמיקה), כי התוהו שולט בסדר, עולה עליו ומושך אותו אליו, זהו חוק של טבע; ע"פ חוק הטבע הנזכר, גם ההומוסקסואלים יכולים לשלוט בפרק זמן מסוים במרחב, ודי בזמן קצר כלשהו – להכחיד את הגזע האנושי כליל... 

מסתבר שחוק "המשכיות העולם" גבר אף על חוקי הטבע והיטה את הכף לטובתו: יש להתערב בנעשה בעולם אם כן, באופן שחוקי הטבע לא יושפעו מעצם ההתערבות הזו; או במילים פשוטות: יש להצניע את ההתערבות הזאת עד למימדים אפסיים, עד שלא תורגש פעולתה כליל! והלכה למעשה כך נעשה: הוויסות נעשה באופן בלתי גלוי ובלתי מורגש ובלתי ניצפה; מי האחרון ששם לב לוויסות כלשהו? 

אכן, ברגע קריאת שורות אלה, עלולים חוקי הטבע בכניעה להשפיל מבטם... אולם ולאחר קיפול הדף ומן הסתם – אף בן אנוש יכול לצפות בתכונת הוויסות בפעולה. 

הבעיה איפוא חוזרת למגרש האדם. האדם הטיפש לפעמים, המרדן לעתים קרובות ורחוקות, והתמהוני ללא שום מטרה או כיוון – לעיתים קרובות מדי. תמונת הסיכום מראה אדם שמקלקל מעוות ומשחית, ובורא שמתקן מיישר ומווסת.

לפעמים, אנו עושים את השטות התורנית שלנו מתוך רעות מכוונת תחילה. לעיתים מתוך שגיאה, ולעיתים קרובות ותדירות מתוך השטות לשמה, ללא שום מטרה לשמה. 

אנו דומים איפוא לתינוק בן שישה חודשים שטועם לראשונה מיץ פירות ומשתכר –לראשונה בחייו מטעם החלב; זה מוצא חן בעיניו, ולמחרת שמים על ידו צלוחית קטנה של עיסה שאינה חלב; הוא נזכר בטעם "של אתמול" ומתלהב, ובטיפשותו הוא לוקח את הצלוחית וטובל את כל ראשו בה! הכל נשפך ואינו מצליח אפילו לטעום... האימא (טבע) עדיין תחייך למראה עיניה ותסתפק בלהכין לו עוד בקבוק...

אולם הבעיה מתעוררת כאשר התינוק הזה גודל ומגלה את העונג במאכל – או אז הוא אוכל עד אין סוף ומשמין והקורסטרול עולה... יכול ומגלה את העונג בשתיה, בעישון, ומשם מגלה את השקר והגזל והחנפנות... הכל לפי מידות : אימא (טבע) יכולה להתערב ולהשפיע עד גבול מסוים, ע"פ הכלים העומדים לרשותה... מכאן והלאה כוחות אחרים ישלטו במרחב. (אם ירצה המרחב – שיוסיף ויתקיים בתוכו הילד הטיפש).

אין מנוס מהקביעה הבלתי מחמיאה – לעולמינו בכלל ולאדם בפרט : עובדת הוויסות דומיננתית היא בחיינו ובעולמינו עד לרמה האישית. הסתכלו סביבכם והיווכחו.

סוף ציטוט הפרק של הוויסות, מספרי פענוח רוח הקוד.

 


    

נחזור אל ההתאיידות והטל שנתקלנו בהם לעיל במאמר, וייצגו בתורם תכונות של איזון וויסות...   יורשה לי לשנן שוב את ערכם הטכני – כפי שהופיע באנצקלופדיה :

"ההתאיידות חיונית לאקלים כדור הארץ ולחיים על פניו; בזכותה נסגר מחזור המים שבו מי הים מתאיידים והופכים לגשם, וחוזר חלילה" – מכאן, ההתאיידות, כמותית, מווסתת את מחזוריות המים על פני כדור הארץ, והאיזון הדרוש מושג בזאת ולא מתערער. וגם לטל חשיבות רבה כמקור לחות לצמחייה באזורים שכמות המשקעים שבהם מועטת; וגם כאן ניכרת תכונת האיזון, הוויסות...

זהו עיקר המשך תפקידו של הטל עד יומינו זה. מכאן, אדם שמשכים קום ופוגש בטיפות הטל הנוטפות מעלי העצים – אמורות להתרוצץ בקרבו רגשות מעורבים...

הוא ירגיש את הבושה והכלימה כשעיניו יפלו על טיפות הטל ויבחנו אותן... הוא ירגיש את הטיפשות שלו בתלת מימדיה... הרי לולא רצונותיו המפוקפקים והאבסורדים – לא היה מקום לפעולת הטל הזו ולא לשום מנגנון של וויסות...

ומצד שני הוא ירגיש תיקווה. טיפות הטל ידגישו לו שיש מי שעמל על המשך קיומו מאחורי הקלעים... טיפות הטל ידגישו לו שישנה עדיין זכות קיום לארץ – אחרת לא היה צורך בהן ובשום פעולת וויסות... עדיין קיימת תיקווה וסיבה להמשך קיום הכדור הכחול היפיפה הזה.

מעל לכל, אני מגיע בזכות הטיפות העדינות אלה, למסקנה הנחרצת החד-משמעית והאופטימית הזו :

כל דבר כל ישות – ומרגע היתהוותו קנה את קיומו הנצחי.         

הדבר דומה למלך טיפש ששיחק לו המזל ונולד לשושלת הנכונה... הוא שלט בעמו בטיפשות ופקד עליו מיסים וחוקים בלתי מקובלים, בלתי אנושיים... בלית ברירה העם עשה את מצוות המלך, קיים את החוקים האבסורדים ושילם את מיסיו – העם האומלל היה צריך לעבוד פשוט יותר ויותר, בשביל לשלם את מיסיו למלך הטיפש שלא ידע לנהל את ממלכתו ביעילות. וכך נמשך... עד שיום אחד ביקר השכל הישר את המלך, וגילה לו את הסוד הכמוס :

-           אפשר להנות הרבה יותר מהמלכות ומהעם, אפשר להגיע לרמות הנאה רחוקים – אם רק תרצה בכך, אם רק תביע את רצונך בכך!

-           המלך בהתרגשות ובהשתאות : אבל אני רוצה רוצה... רוצה מאוד... מה אני לא עושה בשביל להנות- על איזה סוד אתה מדבר!?

-             הסוד, שוב, הוד מעלתו : לרצות להנות הרבה יותר מהמלכות ומהעם שאתה שולט בו.

-           אתה מתחיל לעצבן אותי... איך ניתן להוציא מהעם יותר... איך אפשר להטיל עליו יותר מיסים! יש גבול... וגם לעם יש את הגבול שלו!

-           אתה אל תדאג לגבולות הוד מעלתו; הואיל נא בטובך לדאוג רק לרצון שלך, שיפעל באופן תקין וסדיר, וכשתגיע לרגע התקין הזה, תמצא שכל כל שאר הגורמים מיישרים קו עם רצונך – יהא אשר יהיה.

-           גם העם מנוי על "שאר הגורמים"?

-           גם.

זהו סיפור ישות האדם והיקום : השם יתברך החליט על התהוות ישות האדם. ברגע היתהוות הישות האדמית הזו, והכוונה לכל ישות אינידיבדואלית בנפרד, בו ברגע התהוותו – נקבעה עובדת המשך קיומו האין-סופי; כי מאותו הרגע עובדת קיומו ניזונה מגורם אחד ויחיד : רצון השם יתברך. רצון זה הוא אין-סופי, ומכאן כל הנגזר ממנו חייב להיות בהכרח אין-סופי, והחל מאותו רגע של ההתהוות, כל "שאר הגורמים" הסובבים את היישות – יפעלו בהתאם לתכונה האין-סופית זו. אם תרצה – זהו חוק ההתאמה הטבעית, בניסוח אחר :

כל דבר כל ישות – ומרגע היתהוותו קנה את קיומו הנצחי.        

-           אם כן, אתה סותר את העיקרון שזה עתה היגעת אליו – רק לפני מספר עמודים...

כל דבר כל ישות – חייב להיות לו יעוד שיצדיק את המשך קיומו; בהעדר היעוד הזה לא תהיה לו סיבה להמשיך ולהתקיים, או אז הוא יקרוס וימות. המנגנון המסדיר את הדינמיקה "קיום-יעוד" נקרא "מנגנון החיים".

-           הפשרת הסתירה הזו מפשירה עימה את אחד הסודות של היקום.

לא כל חיים הם חיים – אומרים...   תכונת החיים היא תכונה ערכית. עני משול למת – נהגו לאמר חז"לינו, ועוד שמעתי שעיוור שלא רואה בעיניו – משול גם הוא למת. יתכן וכוונת חז"ל היא לעני מחוכמה, או לעיוור שלא רואה את האור, את האמת... אולם ובכל אופן, הרעיון שמסתתר מתחת לאבני-חן אלו הוא, שלא כל חיים הם שווים...

באופן זה, ניתן לשים את "הקיום" על אותו משקל ולהיווכח ש : לא כל קיום שווה...

בדרך זו אני מגיע אל המסקנה הזאת : "מוות" הוא המשך הקיום; ובעצם, מוות הינו צורת קיום אחרת הנמצאת בחושך; מוות הינו הפסק החיים והמשך הקיום. מכאן, "חיים" הם צורת הקיום הטובה ביותר ואולי אף הטבעית ביותר, כי האדם התהווה בשביל לחיות, להנות...

-           והיכן אני ממשיך את "קיומי" עם מותי?

-           במרחב החשוך, על פני תהום. אתה מצטרף ליקום הגשמי המנוגד בטבעו למהות האור, כי הוא גוזל ממרחב האור... מעלתו יתרונותיו וחסרונותיו – ניתן ללמוד עליהם משיחת העו"דים המלומדת שתועדה לעיל, בין סוללת הע"ודים של האור לבין העו"דים של החושך, היקום...

-           ומה ההבדל בין כדור הארץ לבין יתר היקום?

-           לארץ ישנו "מנגנון חיים" בזכות האדם החי על מרחבה, וגם לא כל המרחב שלה הוא אדמה חייה שמניבה פירות... בעוד שהיקום נעדר מנגנון החיים נקרא "יקום חשוך"; הוא רק קיים – אך תכונת החיים נעדרת מנופו. רציתי להגיד שבדומה ליקום, גם לישות האדם קיום אין-סופי, אך לא תמיד תכונת החיים דומיננטית בקרבה.   

-             עם מותי – אני ממשיך את קיומי במרחב החשוך; ומה אני עושה במרחב הזה?

-           אתה ממתין עם היקום הדומם... אתה הופך בעצם למידע רדום, אך קיים.

-           היקום ממתין שיגיע אליו האדם... ואני?

-           לשיבוץ מחדש... גם כאן פועלת תכונת הוויסות באמצעות המווסת; הוא מווסת בין המידע המתהווה על כדור הארץ והמשתנה כל הזמן עם תנאיו, לבין נתוני הישות העומדת לשיבוץ מחדש, היינו לבין המידע הרדום של ישות זו. טבעי הוא שנתוניה המקדימים של "הישות הנמצאת במצב מנוחה" – בכוחם להשפיע על לוח השיבוץ בכלל, על התיזמון ועל התנאים... חז"ל קוראים לפעולת הוויסות זו "גילגול נשמות".

יש לעדכן איפוא את עיקרון "הקיום והמשך הקיום" באופן הזה :

כל ישות – חייבת יעוד שיצדיק את המשך זרימת "מנגנון החיים" בנפח קיומה; בהעדר היעוד הזה – לא תהיה לה סיבה להמשיך במהות קיומה הנוכחי, או אז היא תקרוס ותמשיך את קיומה במסגרת היקום הדומם. המנגנון המסדיר את הדינמיקה "קיום-יעוד" נקרא "מנגנון החיים".

שני מעמדי "הקיום" אליהם היגעתי לעיל, ועידכנתי דרכם את העיקרון האחרון – תועדו במלואם כבר בהתחלת התורה, ולמען הדיוק – בפסוק השני של התורה. מיקומם זה יעיד על תכליתם בסיפור החיים...

א בראשית, ברא אלקים, את השמים, ואת הארץ.  ב והארץ, היתה תהו ובהו, וחשך, על-פני תהום; ורוח אלקים, מרחפת על-פני המים. (בראשית, א)

בראשית, במילה הזאת הכריז השם יתברך על כוונתו בשרידת התיעוד והשיטה שעתידה לשמש אותו; הוא עתיד לשרוד את התיעוד הזה בשיטת השלבים – לא בשיטה של סיפור ארוך אחד ועקבי...

עם זאת, ניתן גם ניתן לזהות את העקביות – אף דרך השיטה הזו; וכוונתי בעקביות של השלבים – לא של עצם הסיפור.

דוגמה : אני הולך לספר לכם את תולדות החיים של איש ושמו ראובן; ושתי שיטות יעמדו לרשותי במשימתי זו :

1-      השיטה הקלסית הנהוג עליה בדרך כלל:

נולד ראובן בשנת 1954 בדמשק, למשפחה ענייה ואב קשה-יום, ולמד בגן העירוני הקהילתי עד שנת 1955, משם עבר אל בית הספר העירוני, וסיים בהצטיינות.

בשנת 1966 התחיל כוכבו לדרוך ותכונות המנהיג הכריזמתי התחילו לתת את ביטויים, הן בין חבריו לכיתה והן במישור החברתי והקהילתי.

בשנת 1970 התחתן ובאותה השנה נבחר לראש וועד הסטודנטים הארצי, ותחת שרביטו התחילו הפגנות הסטודנטים ומאבקם בשכר הלימוד; כך עד קיץ 76, כאשר עבר תאונת דרכים ורותק למיטתו ולטיפולים שנתיים מלאות.

ב-78 יצא מבית החולים והמשיך את לימודיו האקדמיים, וגם חזר אל הזירה הפוליטית...

בשנת 86 עזב מסיבות כלכליות את לימודיו והצטרף להייטק; היכן שעשה חייל ומוקם בין העשיריה הראשונה של המליונרים של ישראל!

ב- 91 נחקר במס הכנסה על העלמת מס וכמעט נכנס לכלא; בשנת 96 נבחר לכנסת, ובשנת 2000 לראשות הממשלה.

בחורף 2009 מת מדום לב; ויש מי שטוען מדום מנגנון החיים; לך תדע...

2-      שיטה שניה – שיטת השלבים:

א': חיי המשפחה של ראובן :

הוא נולד ב-1954 בעיר הבירה של סוריה, לאב עני מרוד שלא עבד 14 שנה ופרנס את משפחתו מנדבות והלוואות... אימו של ראובן, במקביל, היתה אישה חרוצה, שעסקה ברחיצת כלים במסעדה של אבו עלי בשכונה, ואת זאת עשתה במקביל לעבודת הבית ולגידול הילדים וחינוכם.

בשנת 1970 התחתן והקים משפחה למופת, הוא אהב ילדים ונולדו לו 6 ילדים בהפרשי-גיל קטנים. ב-2008 – שנה לפני פטירתו, הספיק להתגרש מאישתו אם ששת ילדיו; עילת הגירושים נותרה עלומה.

ב': תכונת המנהיגות של ראובן :

הוא נולד בשנת 1954, וכבר בילדותו זרח כוכבו וניכרה בו תכונת המנהיגות... בגן למשל התאספו הפעוטים סביבו... ב-1955 בבית ספר העירוני, נבחר לדובר הכיתה ונשלח מטעמה לדבר עם המנהל אודות המורה למתמטיקה שהתעלל בהם עם המטלות והשיעורים...

ב-1970 נבחר לוועד הארצי של הסטודנטים, ובשנה הזאת אירגן הפגנות מחאה כנגד משרד החינוך ובעד הרפורמה בשכר הלימוד...

ב-86 יצא למוסקובה וייצג את תעשייני ההייטק בכנס ההייטק הקומוניסטי; הוא השתמש בתכונת הכרזמטיות שלו ופיתח קשר עסקי עם שליטי סין, ומהקשר הזה הוא וילדיו וצאצאיו ניזונים, עד עצם הרגע הזה...

את "הקפיצה" המהיגותית שלו עשה בשנת 96 כאשר החליט לרוץ לכנסת תחת רשימה עצמאית, וגם שם עשה חייל... הוא היה ח"כ פעיל שיזם 17 חוקים, 6 מתוכם עברו בקריאה ראשונה, 3 שניה, ושמונה חוקים אושרו – מספר שיא לכל הדעות.

בשנת 2000 רץ לראשות הממשלה, ואת הפרק הזה נתעד בנפרד להלן...

ג': המוסר של ראובן :

לא משהו... הוא נולדב-1954 לאבא בעל מוסר עבודה ירוד – בלשון המעטה, ו- 10 שנות האבטלה יעידו עליו... במקביל, אימו של ראובן היתה אישה פעילה עם מוסר עבודה גבוה, אולם הוא העדיף וככל הנראה להיות מושפע יותר מאביו והלכותיו מאשר אימו ומידותיה...

כבר בבית הספר נתפס על חם כאשר ביקש "לקנות" מחברו לכיתה את הסנדוויץ שלו ולשלם לו בפרוטקשן...

ב-91 נחקר במס הכנסה, ובכנסת יזם 17 חוקים, מתוכם 16 חוקים כלכליים המטיבים באופן זה או אחר עם העשירון העליון ואנשי ההייטק – על שום מה...

ב-2001, שנה לאחר בחירתו לרה"מ, הגיע ייצוא ישראל בהייטק לרמות שיא, בזכות מדיניות הממשלה הכלכלית שהטיבה עם התעשייה הצעירה והרימה את קרנה בכל המישורים: הורדת מיסים, הלוואות היי-טק, מיסי-יבוא מהגבוהים שנרשמו בהסטוריה הישראלית על היי-טק מייובא, ועל מוצרי חברת "קומפק" במיוחד המייצרת תוכנת SMB המיוצרת גם בארץ. אחת מחברות ההייטק בארץ, אגב, המייצורת את תוכנת SMB, הינה בבעלות בנו של ראש הממשלה.

ד': האינטלקטואליה של ראובן :

הוא נולד לאימא אינטלקטואלית ואב עם הארץ, בשנת 1954...

ה': התפיסה הכלכלית של ראובן :

ו': התפיסה הפוליטית :

ז': התפיסה המדינית :

ח': הבריאות של ראובן :

ט': האמונה של ראובן :

י': מאורעות מיוחדים שעיצבו את אישיות ראובן :.....

השם יתברך בחר, לשרידת תיעודו, בשיטה השניה – שיטת השלבים. עם זאת, ניתן לזהות את התמונה העקבית והכוללת – אך מתוך השלבים...

במילים אחרות, הרושם הוא וכאילו כל שלב מדבר על חתך מסויים שאין לו קשר לחתך הבא אחריו או לפניו, כמו שראינו בשרידת הביוגרפיה של ראובן לעיל... יכלתי שם ללמוד על הפרק המוסרי של ראובן ולהבין אותו – ללא שום קשר לפרק האינטלקטואלי, הכלכלי או לתפיסה המדינית שלו... אולם בשיטת השלבים של השם יתברך, ולמרות שכל שלב נשרד באופן אינדיבידואלי עצמאי, וכאשר אתה מגיע אל נוסח השלב השני, ולאחר שקראת והבנת אותו לעומק – אתה מגלה שאת הבנתך זו רכשת למעשה בפרק שלפניו; כלומר ואילולא עברת ועיינת והבנת את הפרק שלפניו – לא היית יכול להבין ולרדת אל עומק הפרק הנוכחי, על אף ועל פניו אין קשר בין השלבים, וכל שלב מדבר על נושא משלו...

אשר על כן, השיטה המיוחדת הזו גובה את מחירה מערך הסדר... כלומר לא התחלתי (אני למשל) מבראשית ועברתי אל היום הראשון והשני... ולאחר מכאן אל הפרק של גן-עדן והחטא – על פי הסדר הכתוב והמקובל... סדר הפרקים והשלבים, לא היה לו שום קשר עם הסדר המקורי, כפי שבא לידי ביטוי בתורה; וכאן אתם עומדים ליפול מהכיסא – לאחר שאשאל את שאלתי ואענה עליה! תחזיקו חזק :

-           ומי סידר לי את הפרקים והשלבים ומי הדריך אותי – על איזה פרק לשים את היד ראשון, ומיהו השני והשלישי שמופיעים, אדגיש שוב, לא על פי הסדר המקורי שלהם בתורה; והרי הידיעה הספציפית הזאת אודות סדר הדברים – הינה קריטית מבחינתי; אלך לאיבוד אם אתבלבל בסדרם – או אז לא אבין שום שלב ושום עניין... לולא היגעתי אל נושא ההנאה הטבעית המתועד בחבילת הפסוקים (יח, יט, כ, בראשית ב'), לא הייתי מגיע אל נושא ההתאמה הסימטרית וחוקו, ולא הייתי יכול להכנס אל מרחב גן-עדן המתועד באותו הפרק – אך מספר פסוקים לפניו, ולא הייתי יכול לעמוד על תוכן השיעור הראשון הנמצא בפרק שלפניו...

הדבר דומה לתמונה שעליך להרכיב מאבני פאזל, אך עם תנאי מוזר : אתה חייב לבחור אבן מסויימת שממנה תתחיל את ההרכבה ורק ממנה אפשר להתחיל את המשחק; כך ואם תטעה ותבחר באבן הלא נכונה – לעולם לא תגיע לאבן השניה... הבעיה מסתבכת כאשר אתה מגלה שעליך לבחור גם את האבן השניה בשיטה הזאת! במילים אחרות, אין רצף סידורי בין האבן השניה והראשונה, לכן נותר לך ללכת רק על הרצף ההגיוני...

-           אם כן אשנן שוב את השאלה : מי סידר לי את האבנים במשחק?

-           אף אחד; גם לא יכלתי לבקש עזרה – כי לא היה ממי...   זאת ויותר : גם כאשר ביקשתי עזרה מהשם יתברך דרך תחינה אמיתית – נדחיתי על הסף ואף ננזפתי על עצם הבקשה! תיעדתי לעיל את המקרה הספציפי הזה; יש רק לחזור אחורה ולחפש אותו...

אסכם להלן את פשר התעלומה... איך הצלחתי להתאקלם במשחק הפאזל המוזר הזה...

ובכן, היגעתי אל כל חלקי הפאזל על פי סידרם והוויתם, מכוח חוק ההתאמה הסימטרית, שגם עליו שמתי את היד דרך המשחק המוזר; וזה נוסח החוק :

הרצון האנושי הוא אשר יקבע את ערכי "פיסת המידע" הנקטפת מהמסה האין-סופית; ונתח הקיבולת השיכלית הנדרש – יותאם לקליטת פיסת-מידע זו ועיבודה, מכוח הסימטריה הנגזרת מהחוק הזה.       

הסיפא של החוק הזה אומרת בבירור : על המוח האנושי מוטלת המשימה להתמודד עם כל שרשרת של מידע, והקיבולת השיכלית הנדרשת לקליטת המידע ועיבודו – תידרש ותותאם בפועל, מכוח הסימטריה הנגזרת מהחוק.

השחקן השני שהתעקש לא להושיט לי יד – התעקש איפוא ללכת לפי כללי החוק והמשחק, ולקיים אותם כלשונם וכהילכתם. הוא שחקן טוב אך עקשן.                                

בראשית, ברא אלקים, את השמים, ואת הארץ – ובמקום המילה "בראשית" יכל לשים את המספר 1 או את האות א'... או יכל לציין את תואר השלב שהולך לתעד, או את הכותרת שלו...

בראשית: ברא אלקים את השמים ואת הארץ. – בשלב הראשון אני הולך לתעד לכם את סיפור הבריאה, מאלף ועד תף. יש לציין כי השם יתברך מייעד את התיעוד שלו לאדם, הוא מדבר עם האדם, הוא מדבר איתנו, עם משפחת האדם :

ניתן לדעתי לשים כאן את הכותרת הזו : "שלב ראשון בסידרת השיעורים שלפניכם : שיעור הבריאה" : ברא אלקים את השמים ואת הארץ. שלושה גורמים לפנינו : אלוקים, השמים, והארץ.

שמים וארץ ולכל הדעות הם אחד, כי הארץ הינה יחידה אחת מהיקום האין-סופי שהשם ברא, אולם היא הופרדה כאן מחבילת היקום ולא על שום מה... כי היא הולכת לקבל את פני האדם, ודבר זה מעניק לה מעמד עצמאי, וכאילו כל היקום בכף והארץ בכף; ואכן כן הוא : ברא אלוקים את השמים – היינו את כל היקום, ובנוסף את הארץ. ובכל זאת, אין זה ההסבר המקיף...

ההסבר המעשי המקיף מתיישב עם שני מעמדי הקיום שהיגענו אליהם לעיל...

1-      קיום נטול יעוד מיידי, וכמובן נטול "מנגנון חיים" פעיל : כקיום גוף האדם "נטול הנשמה", או כקיום היקום החשוך, בעל מקבץ המידע הרדום.

2-      קיום עם "מנגנון חיים" פעיל, וייעוד מיידי : כקיום האדם ו הארץ.

השם יתברך ברא איפוא את השמים ואת הארץ :

את השמים : את היקום; את "המידע הרדום החשוך האין-סופי" נטול "מנגנון-חיים", את "הגוף נטול הנשמה".

ואת הארץ : את נשמת היקום; את הארץ בעלת הייעוד "ומנגנון החיים", את חלקת היקום שמניבה פירות.          

את השמים ואת הארץ ברא; לא ייצר גם לא עשה.

בעוד אנו פוגשים בפרק השני בפועל "וייצר" –   וייצר ה' אלקים את-האדם, עפר מן-האדמה – לאחר "בריאת" היקום והאדמה –   "נוצר" האדם מעפר האדמה. וגם האדם יודע לייצר; אנו יוצרים מכוניות ומצרכים ואוכל מעובד – ואת הכל יוצרים דרך עיבוד חומר קיים ומזומן; וגם האדם ואף החיה "נוצרו" מחומר קיים ומוכן – מעפר הארץ, לכן לא נכתב – ויברא את האדם כי-אם וייצר את האדם...

תיעדתי לעיל את ההערה אודות "נשמת החיים" שנפח באפו; הנשמה שנפח באפו לא נבראה גם לא עושתה ולא נוצרה כי היתה מוכנה מראש, היא היתה קיימת; לכן, ולאחר שתיעד את יצירת "גוף" האדם, נפח מיד את נשמת החיים בגוף הזה – נשמה שהיתה כבר קיימת ומזומנת.

ז וייצר ה' אלקים את-האדם עפר מן-האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים; (בראשית ב')

הנשמה לא נבראה גם לא נוצרה. מה המסר הנגזר מידיעה זו? מדוע השם יתברך "רצה" שנדע אודות העובדה הזאת?

במסגרת השיעור השני (היום השני) – למדנו את זאת :

ויעש אלקים, את-הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, ובין המים אשר מעל לרקיע; ויהי-כן. – חבילת המידע האין-סופית הינה חבילה בת מיקשה אחת, לכן "יכל" השם יתברך לסמן בה את הרקיע הראשון – היינו את המסגרת הראשונה, ובאמצעות סימון דרך זה – להבדיל בין המידע אשר מתחת לרקיע ואשר הוביל אל חבילת הנתינה- האור- היקום- האדמה- והאדם, לבין חבילת המידע האין-סופית אשר מעל לסימון הרקיע הזה, אשר מטבע הדברים אין לנו שום נגיעה אליה.

נשמת האדם איפוא שייכת לחבילת המידע האין-סופית הנמצאת מעל לרקיע שלנו; היינו מעל לחבילת המידע, שבמסגרתה נרקעה הנתינה, האור, היקום, הארץ, וחצי מקיום האדם...

חצי מקיום האדם... כי החצי השני – הנשמה, שייך לחלקה "השנייה" של המיקשה, הנמצאת מעל לסימון הרקיע שלנו, ואליה אין לנו נגיעה... את עובדת שייכות הנשמה – ביקש השם יתברך להפשיר לאדם; זאת ולא עוד.

  א בראשית ברא אלקים, את השמים ואת הארץ. (בראשית א')

אלוקים – המדריך, המורה... הוא לא השתמש בשם ההוויה. רצון השם יתברך בהתחלת תיעודו היה, להדריך אותנו באופן ישיר, כך שנכיר את הערך הישיר ואת השיעור הישיר של הנושא. הוא השתמש בשיטת "ההדרכה הישירה" ובשם התואר : אלוקים שמשמעותו היא : השם יתברך המדריך; המורה.

התורה השתמשה בשם ההווייה של השם יתברך, כפי שלמדנו לעיל, כאשר ביקשה להגיד לנו : זהו רצון השם יתברך, ואם תרצו להתחקות אחר שירשור הרצון הזה ולהבין את מהותו – עליכם לעבור כברת דרך לא קלה של חקירה, כי שירשור כזה ומטבעו – עמוק הוא וארוך. אולם כאן בפסוק הראשון שבתורה לא היה לנו לאן ללכת בשביל להתחקות ולהבין... מכאן, שיטת ההדרכה הישירה התחייבה מכורח הנסיבות של מציאות התיעוד, שהיה בהתחלתו...

בזאת מסתכמת ההדרכה מהפסוק הראשון של התיעוד; זה הזמן לעבור אל הפסוק השני – מחוז חפצינו המקורי, היכן תועדו שני מעמדי הקיום במלואם :

a.       קיום עם "מנגנון חיים" פעיל, וייעוד מיידי.

b.      קיום נטול "מנגנון חיים" פעיל ונטול ייעוד מיידי.

ב ו הארץ, היתה תהו ובהו, ו חשך, על-פני תהום; ורוח אלקים, מרחפת על-פני המים. (בראשית, א)

אנו פוגשים כאן בשלושה גורמים :

1-      הארץ : והארץ, היתה תהו ובהו

2-      החושך – הוא היקום הוא השמים (כפי שראינו בשיעור הראשון) : וחשך, על-פני תהום

3-      רוח אלוקים – הוא השם יתברך : ורוח אלקים, מרחפת על-פני המים

וגם בפסוק הקודם פגשנו באותם שלושת הגורמים, אך בסדר הפוך :

א בראשית ברא אלקים, את השמים ואת הארץ. (בראשית א')

הפסוק השני, ע"פ הסדר הזה, היה צריך להיות כך:

ורוח אלקים מרחפת על-פני המים, וחשך על-פני תהום, והארץ היתה תהו ובהו. – מסדר צפוי ומקובל כזה יכלתי להבין, שהפסוק השני בא להרחיב את הנתונים שסופקו לנו בפסוק הראשון ולהסביר אותם.

להיפוך הסדר איפוא משמעות משלו, והמדובר למעשה במסר בפני עצמו, שהולך ללוות אותנו לאורך כל התיעוד – לאורך כל התורה :

בראשית – בשלב הראשון, תיעדתי לך את בריאת כל היקום ומנגנון החיים והייעוד והארץ...

ועכשיו, בשלב השני, אני עומד לתעד לך מושג אחר ממושגי הבריאה, שלבטח יטיל אור על הנתונים שהצטברו בידך מהפסוק הראשון, אך אין לו קשר המשכי עם התיעוד שפגשת בפסוק הראשון... היינו, אינך הולך לפגוש בהמשך עקבי וסדיר לסיפור... אלא אתה יוצא ונוטש את האולם שנכנסת אליו לעיל, ונכנס בשלב זה לאולם אחר שרץ בו סרט אחר... בד בבד, ובסיום הסרט השני – תוכל לעמוד על הקשר בין הסרט שראית "בפסוק" הראשון לבין הסרט השני של הפסוק ב'. וכך לאורך כל התורה... זו שיטת העבודה; זו שיטת התיעוד. את כל זאת למדנו מהיפוך הסדר המפתיע והבלתי צפוי לכאורה – כבר בפסוק השני; ומכאן היסקתי את שיטת השלבים (בראשית; שנית; שלישית) שאותה עתידים לפגוש כאמור לאורך כל התורה.

אם כן, אנו בשלב השני בתיעוד הבריאה – שלב תיעוד שני מעמדי הקיום :

1.       קיום עם "מנגנון חיים" פעיל, וייעוד מיידי.

2.       קיום נטול "מנגנון חיים" פעיל, ונטול ייעוד מיידי.

ב והארץ היתה תהו ובהו, וחשך על-פני תהום; ורוח אלקים מרחפת על-פני המים. (בראשית, א)

על מנת להבין את מהות "הסרט" השני, עלינו להבין את מהות המונח "מעמד"; הפסוק השני עתיד לדבר על מעמד שלושת הגורמים שנזכרו בפסוק הראשון. מה זה "מעמד"?

"מעמד" נגזר מהשורש "עמד", היינו תגיד לי היכן אתה עומד – אגיד לך מהו המעמד שלך... ולא רק זאת, אגיד לך גם מה יהיה מזגך ומצב רוחך וצבע הלחיים שלך ומה תהיה תגובתך ועמדתך וטון דיבורך...

כולנו מכירים את הנוסח הזה למשל : "היום אי-אפשר לדבר עם ראובן... עזוב אותך ממנו עכשיו!", או "היום אפשר לבקש מראובן את הכל... הוא נראה לי עם מצב רוח מרומם..." – הבה נראה מה משמעות המצב רוח של ראובן, ומה גרם לזאת?

קודם כל השפעת המצב רוח הטוב של ראובן אודות החלטותיו – מובנת היא בהחלט : הוא יהיה עדין היום, אולי גם נדיב, סבלני, נוח... במילים אחרות, כל מערך החלטות ראובן ביום הזה בשעה הזאת – מושפע הוא באופן ישיר מהמעמד שהוא נתון בו, היינו ממצב רוחו... השאלה היא מה גרם לראובן להיות במעמד הזה של מצב רוח מרומם? הרי לא יתכן שלפתע פיתאום החליט ראובן להכנס למצב רוח מרומם...

ניתן למצוא את התשובה לשאלת "מצב הרוח של ראובן" במישור זה או אחר... יתכן והוא שמע לפני רגע איזו בדיחה יפה... או איזה שיר אהוב עליו; יתכן וזה עתה חתם על עיסקה טובה שתניב לו רווחים טובים... יתכן ויצא היום מהבית לאחר שקיבל נשיקה מאישתו, כמנהגה או לא... כלומר, דבר מה קדם למעמד "מצב הרוח" הזה שהכין לו למעשה את הפלטפורמה...

"דבר מה" זה ולבטח – קדם לו עוד "דבר מה"... כלומר, ואם רוצים לרדת לעומק שאלת המצב רוח של ראובן, עלינו להתחקות אחר שרשרת אפשרית של מקרים שתוביל אותנו לפלטפורמה ההתחלתית, ממנה זינק היום המצב רוח המרומם של ראובן.

אולם, ולמרות העבודה היסודית שאנו משקיעים בשביל להתחקות אחר נפלאות המצב רוח של מיודעינו, אנו עתידים להתקל בבעיה נפוצה שלא חשבנו עליה עד עכשיו : אדם ממוצע עובר בממוצע עשרים אלף מצבים מנוגדים ודומים ומקבילים וסותרים ושונים ומשונים שמשפיעים על מצב רוחו לכאן ולכאן. אני יכול לשמוע בדיחה טובה ולאחר מכאן לראות משהו שיעציב אותי ודווקא ברקע לשמוע שיר יפה שירגיע אותי, ושניה אחר מכאן יזרוק מישהו משפט מה שיפגע בי, ובסופו של מסע יהיה לי מצב רוח מרומם! האם ניתן לאור כל מה שעברתי היום על כל הניגודים והסתירות הכרוכים זה בזה – להתחקות אחר הפלטפורמה שממנה זינק "המצב רוח שלי"?

כן אפשרי! עדיין זה אפשרי. אולם ועל מנת להגיע אל הפלטפורמה הזו, לא די לנבוש במקרים שעברו על ראובן היום, כי כאמור, מנבישה כזו אני עלול להכנס לסבך של מקרים שלא אצא מהם... קשה מאוד להחליט מהי הסיבה המקורית של מצב רוחו... כי כאמור, קרו עימו היום אין-סוף מקרים שהשפיעו עליו לכאן או לכאן... לכן, כדאי להעמיק יותר בנבישה שלי, וללכת אל מאורעות החודש שעבר על ראובן... עשה עיסקת חייו בחודש הזה? היתה איזו חתונה לקרוב שלו? לבנו? לביתו? האם העלו אותו במקום העבודה בדרגה? קיבל תפקיד בכיר? חזר מהודו לאחר ניקוי ראש יבש? מאורע אחד בעל משמעות מרחיקת לכת יכול בהחלט ללוות את מצב רוחו של ראובן לאורך כל החודש ולהשפיע עליו בכיוון מסויים – למרות ועל אף כל המקרים המנוגדים שנתקל בהם באותו יום... הוא יטה בדרך כלל למצב רוח מרומם ויציב...

ועדיין לא גמרנו עם ראובן. בכל חודש ובכל שנה עוברים על האדם הממוצע הרבה מאוד דברים לא ממוצעים... דוגמה אישית : באותה השנה שנפטרה אימי וידידתי ואהובתי, עברה המשפחה "חתונה מתוכננת" שכידוע אסור לדחות או לבטל חתונה... ברית בלתי מתוכנן, וגם לידת תינוקת מתוקה בלתי מתוכננת – היא בתי. מעבר לזאת, באותה השנה קראו איתי הרבה מאוד דברים שיכלו להשפיע על מצב רוחי השנתי והחודשי – לכאן ולכאן... וכך אנו נופלים שוב לחיק אותה השאלה : האם ניתן לאור כל מה שעברתי השנה על הניגודים והסתירות שלהם – להתחקות אחר הפלטפורמה שממנה זינק "המצב רוח שלי"?

כן עדיין ניתן. ראובן אדם אופטימי מטבעו, חייכן מטבעו, נוטה לראות את חצי הכוס המלאה – מטבעו, חיובי מטבעו – אם נכון הביטוי... ואם תרצה להעמיק עוד יותר : היתה לראובן ילדות יפה ומשפחה יפה ובריאה ואופטימית... וגם ראובן ידע להתמזג באווירה היפה הזאת ולא התנגד לה... ראובן הוא אדם אופטימי, יפה, חיובי מטבעו; זוהי הפלטפורמה הבסיסית ביותר שממנה מזנק, בדרך כלל, המצב רוח של ראובן; היום, או אתמול... פלטפורמה זו הופכת איפוא להוות סמל המעמד של ראובן. כל פעולה כל החלטה שראובן לוקח, מקורה במקור במעמד הבסיסי הזה – שזה עתה נגלה לעינינו. אמור מעתה, לראובן מעמד חיובי; עלול להיות גם ממעמד (כללי) שלילי, מנוכר, עדין, אופטימי, פסימי...

"מעמד" – הוא המצב הבסיסי ביותר ממנו מזנקים אל עבר כל דבר, כל מאורע, כל מקרה...

אני מדבר על מעמד של יישות, כמו ישות אדם, חברה, מדינה, קהילה...

נחזור איפוא לראובן שלנו בשביל לעמוד כבר מקרוב על מקור הלך רוחו... לראובן יכולים להיות לו שני סוגי מעמדות :

מעמד זמני: זה המעמד היומי השבועי השנתי או אף התקופתי שממנו יכול להיות מושפע ראובן, לכאן או לכאן... בדיחה, שיר, חתונה, עסקה טובה או רעה, או להבדיל מוות, תאונה...

מעמד קבוע: הוא המעמד הבסיסי ביותר, המבטא את הטון ואת הנטיה של ראובן כישות. למרות המשפט שזרק לו שמואל בציניות ופגע בו – הוא חייך מלוא פיו לאחר מכאן, מבדיחה ששינתה באחת את מצב רוחו... זאת כי המעמד הבסיסי של ראובן הוא – אופטימי. וכמובן יכול להיות ההפך : למרות החתונה והשמחה – הפך ראובן את השולחן מפגיעה קלה בכבודו... וזאת כי המעמד הקבוע של ראובן הוא – רגזן, נחות, שלילי...

המצב הבסיסי ממנו מזנק ראובן ושקראנו לו "מעמד ראובן", הוא איפוא האות שמשדר ראובן לסביבתו ולכל אשר לו : אני עצבני! אני רגוע, אני חיובי, פסימי, נוח, אופטימי... אני ראובן, וזה המעמד ממנו אני מושפע ועל פיו אני משדר.

מאידך, ואם ברצוני לעמוד על מעמד ישות מה ולתהות על קנקנה – היינו לזהות את מעמדה (הקבוע), עלי לקלוט את השדרים של היישות הזו ולעבד אותם... וזה הדבר, הלכה למעשה, שעשה המתעד עם שלושת הגורמים שהופיעו לראשונה בפסוק הראשון – בסרט הראשון : הוא שירטט לנו את השדרים שמשדרים הגורמים הללו, כל גורם והשדר שלו בנפרד. מהשדר הזה אנו עתידים, כאמור, לעמוד על המעמד הקבוע של כל גורם משלושת הגורמים בנפרד.

  ...המשך לפרק (31)

תגובות