תגובה ל: הן גווענו אבדנו כולנו אבדנו

מאת: פרשגן - הרב דר רפאל בנימין פוזן

אל: "שבת בשבתו" - פרשת קורח תשס"ד

("פרשגן" הוא ביאור לתרגום אונקלוס על כל התורה [בכתיבה]. דוגמאות ממנו מתפרסמות בכל שבת בדפי "שבת בשבתו" . הקטע הבא פורסם בפרשת קורח תשס"ד).

הן גוענו אבדנו כֻּלָּנוּ אבדנו (יז,כז)

מכיוון שהפסוק כולל כפל לשון "גוענו, אבדנו" וגם אי דיוק "כֻּלָּנוּ אבדנו", תרגם אונקלוס "הָא מִנַּנָא קְטֵילַת חַרְבָּא הָא מִנַּנָא בְּלַעַת אַרְעָא הָא מִנַּנָא מִיתוּ בְּמוֹתָנָא" ("הן מאתנו הרגה החרב, הן מאתנו בלעה הארץ, הן מאתנו מתו במגיפה"), כדרכו לפרש כפל עניין במלים שונות [דוגמת "ואנשי סדם רעים וחטאים" (בר' יג,יג) "בִּישִׁין בְּמָמוֹנְהוֹן וְחַיָּיבִין בְּגִוְיָתְהוֹן"]. ולפי תרגומו הרי כאן שלש תלונות על המאורעות האחרונים: "בחרב" רומז למעפילים ככתוב "אַל תַּעֲלו...וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב...וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת...וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה" (יד,מב). בליעת הארץ, משפחות קֹרח דתן ואבירם, ומגיפה הם המתלוננים "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'" שבסופם נאמר "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה" (יד). ולא הזכיר את הנשרפים, אם משום שנכללו בפסוק הבא "כל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אל משכן ה' יָמוּת" ("באורי אונקלוס") או משום שכאן התלונה כללית "גוענו, אבדנו" בעוד שהנשרפים היו מאתים וחמישים איש בלבד ("לחם ושמלה").

אבל מכיוון שלא מצינו מיתת חרב בעדת קורח סבר הנצי"ב להגיה "קְטֵילַת אֶשָּׁתָא" כרמז לשרופים, במקום "מִנַּנָא קְטֵילַת חַרְבָּא". אמנם לדעת רבנו בחיי "קְטֵילַת חַרְבָּא" רומז לנשרפים: "ויתכן לפרש הֵן גָּוַעְנוּ אָבַדְנוּ כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ שבאר הכתוב שלשת השְפָטִים הנעשים במחלוקת הזה, הבליעה והשריפה והמגיפה: "הֵן גָּוַעְנוּ" בשריפה, "אָבַדְנו" בבליעה ככתוב "וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" (טז,לג), "כֻּלָּנוּ אָבָדְנו" במגיפה, שהיו המתים במגיפה י"ד אלף ושבע מאות. וכן תרגם אונקלוס "הָא מִנָּנָא קְטֵילַת חַרְבָּא" תרגום "גָּוַעְנוּ" קְטֵילַת חַרְבָּא והוא כנוי לאש שיצאה מאת ה' שהוא מדת הדין". אבל התוספות (ב"ב קיט.) פירשו "קְטֵילַת חַרְבָּא" על המעפילים, כדברנו: "דבליעת קרח נמי היתה מיד אחר המרגלים כמו שהביא מסדר עולם... וכן משמע נמי מדאמרי "הן גוענו כולנו אבדנו" ומתרגם הָא מִנָּנָא קְטֵילַת חַרְבָּא הָא מִנָּנָא בְּלַעַת אַרְעָא הָא מִנָּנָא מִיתוּ בְמוֹתָנָא ששלשה מעשים הללו היו רצופין... ו"קטלת חרבא" היינו מעשה מרגלים כדכתיב "ויכום ויכתום" וגו'.
ומסתבר שאונקלוס מפרש "כֻּלָּנוּ אבדנו" כגוזמה במשמע: רבים מאד מאתנו וכיוב"ע "כאילו אבדנא כולנא".