הושע יב - חטא-תוכחה-עונש

קוד: הושע יב - חטא-תוכחה-עונש בתנ"ך

סוג: לא גמור

מאת: סיגל

אל: פירושים וסימנים 11; לא גמור

 / סיגליה

הפרק בנוי באופן כללי כ- חטא  => תוכחה  => עונש:

החטא

(יב\א) מסביר מהם חטאי אפרים ו יהודה : סבבוני בכחש אפריים, ובמרמה בית ישראל ; ויהודה -- עוד רד עם אל (מוריד את הא-ל ורב איתו [1] ) , ועם קדושים (=מלאכים) נאמן (נאמן עם המלאכים ולא עם ה' – הליכה אחר שליח ה' ולא אחר ה' עצמו).

(יב\ב) מפרט את חטאי אפרים: אפריים רועה רוח ורודף קדים, כל היום כזב ושוד ירבה; ונותן דוגמה: וברית עם אשור יכרותו, ושמן למצריים יובל: מכזב באשור, וכורת ברית גם עם האויבים שלו – מצרים.

(יב\ג) וריב לה’, עם יהודה; – ה' רב עם יהודה, ויהודה רב עם ה'. ולפקוד על יעקוב כדרכיו, כמעלליו ישיב לו – יעקב הוא השילוב של אפרים ויהודה. יעקב הוא הבסיס של שניהם – המעשים שלו הם האבטיפוס של המעשים של אפרים ויהודה. התכונות של יעקב מוקצנות אצל אפרים ויהודה:

(יב\ד) בבטן עקב את אחיו -- הכזב של אפרים; ובאונו שרה את אלוהים – החטא של יהודה – התמודדות עם מלאכים. והוא מפורט בפסוק הבא:

(יב\ה) (ע"פ רש"י) וישר אל מלאך ויוכל, בכה ויתחנן לו – המלאך בכה והתחנן לפני יעקב – מה אתה רוצה ממני ? הרי ה' בית-אל ימצאנו, ושם ידבר עימנו, והוא ייתן לך ברכה – לא אני!

התוכחה

(יב\ו) תוכחה ליהודה -- ו ה’ אלוהי הצבאות ה’ זכרו – ולא המלאכים!

(יב\ז) ואתה באלוהיך תשוב; תוכחה לאפרים -- חסד ומשפט שמור, תוכחה ליהודה -- וקווה אל אלוהיך תמיד.

(יב\ח) חטא כנען -- בידו מאזני מרמה, לעשוק אהב.

(יב\ט) ויאמר אפריים: 'אך עשרתי, מצאתי און לי' – אפרים למד מכנען איך לרמות בהצלחה, בצורה שאף אחד לא יוכל להאשים אותו -- כל יגיעיי, לא ימצאו לי עוון אשר חטא – וכך הוא יוכל להתעשר בהצלחה – הוא לא יגנוב, חס וחלילה, אלא יעשה מאזני מרמה, כמו כנען.

(יב\י) תוכחה ליהודה: ואנוכי ה’ אלוהיך מארץ מצריים; בהמשך -- עוד אושיבך באוהלים, כימי מועד – קצת נתקעתי. אפשר להסביר שהם לא ירמו זה את זה, ואז זו תוכחה לאפרים (הם יחיו חיים פשוטים של נוודים, שיושבים באוהלים; וגם ישבתו ממסחר כמו ששובתים בימי מועד -- ע' מלבי"ם); או שזו פורענות – תוכחה לאפרים ויהודה ביחד [2] . יכול להיות גם שזו תוכחה ליהודה – " עוד אושיבך באוהלים" כנגד " עוד רד עם אל", אבל לא כל כך הבנתי איך.

העונש

(יב\יא) עונש ליהודה – ודיברתי על הנביאים, ואנוכי חזון הרביתי; וביד הנביאים אדמה: הוא הלך אחר שליחי ה', המלאכים, ולא אחר ה' עצמו, אז ה' שולח לו שליחים שינבאו לו נבואות פורענות.

(יב\יב) אם גלעד (אפרים) אוון אך שוא היו -- עשה דברי שווא (כזב) -- בגלגל שוורים זיבחו; ולכן גם מזבחותם יהיו כגלים (חורבות) על תלמי שדיי [3] .

(יב\יג) עונש אפרים נמשל ע"י יעקב: ויברח יעקוב שדה ארם; ויעבוד ישראל באישה,ובאישה שמר – כמו שיעקב ברח לארם ושם עבדו עליו והחליפו לו את האישה – כך גם אתם תצאו לגלות ושם ירמו אתכם.

(יב\יד) עונש יהודה נמשל ע"י יחסו של ה' לישראל לאחר מכן -- ובנביא העלה ה’ את ישראל ממצריים; ובנביא נשמר. – ה' שומר על עמו ע"י שליחים -- נביאים – ולא בעצמו – לא בהשגחה ישירה אלא בעקיפין. קצת צולע, לא? [4]

(יב\טו) סיכום – החטא של אפרים הוא כל-כך גדול -- הכעיס אפריים תמרורים – שהוא כמו עבד שנזרק מבית אדוניו, ודמיו עליו ייטוש, וחרפתו ישיב לו אדוניו – ואדוניו זורק עליו את כספו ומחרף אותו, או (ע"פ אשבל) – כספו לא ניתן לו.

פירוש של אראל לפרק ניתן למצוא כאן