הושע יב - חטא-תוכחה-עונש

קוד: הושע יב - חטא-תוכחה-עונש בתנ"ך

סוג: לא גמור

מאת: סיגל

אל: פירושים וסימנים 11; לא גמור

 / סיגליה

הפרק בנוי באופן כללי כ- חטא  => תוכחה  => עונש:

החטא

(יב\א) מסביר מהם חטאי אפרים ו יהודה : סבבוני בכחש אפריים, ובמרמה בית ישראל ; ויהודה -- עוד רד עם אל (מוריד את הא-ל ורב איתו [1] ) , ועם קדושים (=מלאכים) נאמן (נאמן עם המלאכים ולא עם ה' – הליכה אחר שליח ה' ולא אחר ה' עצמו).

(יב\ב) מפרט את חטאי אפרים: אפריים רועה רוח ורודף קדים, כל היום כזב ושוד ירבה; ונותן דוגמה: וברית עם אשור יכרותו, ושמן למצריים יובל: מכזב באשור, וכורת ברית גם עם האויבים שלו – מצרים.

(יב\ג) וריב לה’, עם יהודה; – ה' רב עם יהודה, ויהודה רב עם ה'. ולפקוד על יעקוב כדרכיו, כמעלליו ישיב לו – יעקב הוא השילוב של אפרים ויהודה. יעקב הוא הבסיס של שניהם – המעשים שלו הם האבטיפוס של המעשים של אפרים ויהודה. התכונות של יעקב מוקצנות אצל אפרים ויהודה:

(יב\ד) בבטן עקב את אחיו -- הכזב של אפרים; ובאונו שרה את אלוהים – החטא של יהודה – התמודדות עם מלאכים. והוא מפורט בפסוק הבא:

(יב\ה) (ע"פ רש"י) וישר אל מלאך ויוכל, בכה ויתחנן לו – המלאך בכה והתחנן לפני יעקב – מה אתה רוצה ממני ? הרי ה' בית-אל ימצאנו, ושם ידבר עימנו, והוא ייתן לך ברכה – לא אני!

  • התוכחה
  • (יב\ו) תוכחה ליהודה -- ו ה’ אלוהי הצבאות ה’ זכרו – ולא המלאכים!

    (יב\ז) ואתה באלוהיך תשוב; תוכחה לאפרים -- חסד ומשפט שמור, תוכחה ליהודה -- וקווה אל אלוהיך תמיד.

    (יב\ח) חטא כנען -- בידו מאזני מרמה, לעשוק אהב.

    (יב\ט) ויאמר אפריים: 'אך עשרתי, מצאתי און לי' – אפרים למד מכנען איך לרמות בהצלחה, בצורה שאף אחד לא יוכל להאשים אותו -- כל יגיעיי, לא ימצאו לי עוון אשר חטא – וכך הוא יוכל להתעשר בהצלחה – הוא לא יגנוב, חס וחלילה, אלא יעשה מאזני מרמה, כמו כנען.

    (יב\י) תוכחה ליהודה: ואנוכי ה’ אלוהיך מארץ מצריים; בהמשך -- עוד אושיבך באוהלים, כימי מועד – קצת נתקעתי. אפשר להסביר שהם לא ירמו זה את זה, ואז זו תוכחה לאפרים (הם יחיו חיים פשוטים של נוודים, שיושבים באוהלים; וגם ישבתו ממסחר כמו ששובתים בימי מועד -- ע' מלבי"ם); או שזו פורענות – תוכחה לאפרים ויהודה ביחד [2] . יכול להיות גם שזו תוכחה ליהודה – " עוד אושיבך באוהלים" כנגד " עוד רד עם אל", אבל לא כל כך הבנתי איך.

  • העונש
  • (יב\יא) עונש ליהודה – ודיברתי על הנביאים, ואנוכי חזון הרביתי; וביד הנביאים אדמה: הוא הלך אחר שליחי ה', המלאכים, ולא אחר ה' עצמו, אז ה' שולח לו שליחים שינבאו לו נבואות פורענות.

    (יב\יב) אם גלעד (אפרים) אוון אך שוא היו -- עשה דברי שווא (כזב) -- בגלגל שוורים זיבחו; ולכן גם מזבחותם יהיו כגלים (חורבות) על תלמי שדיי [3] .

    (יב\יג) עונש אפרים נמשל ע"י יעקב: ויברח יעקוב שדה ארם; ויעבוד ישראל באישה,ובאישה שמר – כמו שיעקב ברח לארם ושם עבדו עליו והחליפו לו את האישה – כך גם אתם תצאו לגלות ושם ירמו אתכם.

    (יב\יד) עונש יהודה נמשל ע"י יחסו של ה' לישראל לאחר מכן -- ובנביא העלה ה’ את ישראל ממצריים; ובנביא נשמר. – ה' שומר על עמו ע"י שליחים -- נביאים – ולא בעצמו – לא בהשגחה ישירה אלא בעקיפין. קצת צולע, לא? [4]

    (יב\טו) סיכום – החטא של אפרים הוא כל-כך גדול -- הכעיס אפריים תמרורים – שהוא כמו עבד שנזרק מבית אדוניו, ודמיו עליו ייטוש, וחרפתו ישיב לו אדוניו – ואדוניו זורק עליו את כספו ומחרף אותו, או (ע"פ אשבל) – כספו לא ניתן לו.

    פירוש של אראל לפרק ניתן למצוא כאן



    [1] או: מצער את הא-ל (כמו " אריד בשיחי ואהמיה "), או: נוטש את הא-ל (כמו " מדוע אמרו עמי רדנו, לא נבוא עוד אליך? "). (ע' דעת-מקרא).

    [2] " כימי מועד " – יכול להיות שהכוונה ליום מיועד לפורענות, כמו ב:

  • שמ"ב כד\טו: " ועד עת מועד " – העת שה' הועיד, במובן של פורענות.

  • הושע ט\ה: " ומה תעשו ליום מועד וליום חג ה' " (ע' רש"י שם).

    יכול להיות גם שעת מועד הפורענות תהיה דווקא בחג ה' – כמו מלחמת יו"כ.

    [3] תלמי שדי נזכרים גם ב י\ד: " דיברו דברים, אלות שווא , כרות ברית, ופרח כראש משפט על תלמי שדיי ".

    [4] לדעתי [אראל] הפירוש מדוייק, כי הכתוב מדגיש את המילה "בנביא" – דווקא בנביא ולא בעצמו.

     

  • תגובות