קוד: מיקומה של העיר נינוה בתנ"ך
סוג: כלל_אזור
מאת: הרב קורמן
אל: פענוח פרשיות יח
מיקומה של העיר נינוה ההיסטורית הוא בגדה המזרחית של החידקל, מול העיר מוצול, עיראק, 11 ק"מ מחורסאבד. הגבעה נקראת כיום קיונג'יק. סביבה זו היתה מקובלת כאתר של נינוה ההיסטורית. אך לא היו לכך כל הוכחות ממשיות.
ב-1843 התחיל פאול אמיל בוטה לערוך שם חפירות ארכאולוגיות. בוטה אשר פעל כסוכנו של הקונסול הצרפתי במוצול, היה ארכיאולוג נלהב והצליח לחשוף את העדויות הראשונות על סרגון, מלך אשור. בזמנו לא ידע בוטה להעריך את חשיבותן של תגליותיו. הוא לא ידע לפענח את כתב היתדות שעל הלוחות שחשף, התבליטים והרשימות של בוטה הועברו לצרפת.
כעבור שנתיים חפר באותה סביבה המדינאי והארכאולוג הבריטי א. ה. לייארד
[1]
וחשף את העיר התנ"כית "כלח" (בראשית י, יא), שבימנו ניתן לה השם, "נמרוד". החוקרים עמדו מיד על חשיבותן של התגליות, אף שבאותה שעה טרם הצליחו לפענח את כתב היתדות. ב-1 במאי 1847 מסר המלך לואי פיליפ, בטכס חגיגי ופומבי, את אוסף העדויות הראשונות מעולם הסיפורים התנ"כיים. בזאת נוסד למעשה, המוזיאון האשורי הראשון בעולם.
והנה האיר המזל פנים לחופר ראסאס, חבר המשלחת האנגלית, הוא ניגש לחפור באחת הגבעות, שממול למוצול, באותו מקום שהחוקר בוטה התאכזב וחדל לחפור. ממש בנעיצת האת הראשונה, כמה סנטימטרים עמוק יותר מהחפירה של בוטה, הוא פגע בחומות של אחד הארמונות העצומים של נינוה. שם גילה ספריה עצומה בכתב היתדות של שליטי אשור.
בתל "בני יונוס", שלפי המסורת המוסלמית קבור שם יונה הנביא, גילה ב- 1851 לייארד, חלק מארמונו של סנחריב. גם בשנים 1852/3 נערכו שם חפירות אך הופסקו, משום שתל זה מקודש למוסלמים. שרידים של ארמונות פאר נתגלו בחפירות בסביבה זו גם בשנים 1928 ו- 1932.
ב- 1857 הצליחו המלומדים רו ליסון והינקס, מאנגליה, לפענח תעודה אחת בכתב היתדות. באותו תקופה תירגם החוקר הצרפתי גרמני אופרט את אותה התעודה והתברר שהתרגומים זהים. בכך, בעצם, פוענח הכתב האשורי. לאור מִמצאיהם הצליחו לפענח תעודות רבות נוספות
[2]
.
ע"ע: