הזעקה של חבקוק

קוד: מבנה חבקוק א בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל:

ספר חבקוק הוא, עד כמה שידוע לי, הספר היחיד מכל ספרי הנביאים, שנפתח בזעקה של הנביא נגד הנבואה שהוא אמור לנבא (חבקוק א 2-4):  עד אנה, ה', שיוועתי, ולא תשמע; אזעק אליך חמס, ולא תושיע?! למה תראני אוון ועמל תביט, ושוד וחמס לנגדי; ויהי ריב ומדון, יישא?! על כן תפוג תורה, ולא ייצא לנצח משפט: כי רשע מכתיר את הצדיק, על כן ייצא משפט מעוקל!

נראה שחבקוק ראה כמה פעמים חזונות נבואיים נוראים, שביעתו אותו וגרמו לו להתעורר מזיע ורועד מפחד. הוא שיווע וזעק אל ה' שיושיע אותו, שיפסיק להראותו לו את החזונות האלה, וחשוב יותר - שהחזונות האלה לא יתגשמו.

אבל פרטי הזעקה הזאת לא לגמרי ברורים לי עדיין. בפרט: 

1. על מה בדיוק זועק הנביא: מהם אוון ועמל, מהם שוד וחמס ומהם ריב ומדון?
2. כתוב ולא ייצא לנצח משפט - למה הנביא קובע שהמצב הרע שהוא מתאר (יהיו מה שיהיו הגורמים למצב הזה) יימשך לנצח? האם הוא לגמרי איבד כל תקוה?!
3. מה פירוש הביטוי שנזכר באמצע פסוק 4  כי רשע מכתיר את הצדיק?
4. בתחילת פסוק 4 כתוב ולא ייצא לנצח משפט, אבל בסופו כתוב על כן ייצא משפט מעוקל - האם ייצא משפט או לא ייצא?

אוון ועמל

[א 5-11] ננסה להשיב לשאלה הראשונה על-פי הקטע הבא: "ראו בגויים והביטו, והיתמהו תמהו: כי פועל פועל בימיכם, לא תאמינו כי יסופר. כי הנני מקים את הכשדים, הגוי המר והנמהר; ההולך למרחבי ארץ, לרשת משכנות לא-לו. איום ונורא הוא; ממנו, משפטו ושאתו ייצא. וקלו מנמרים סוסיו, וחדו מזאבי ערב, ופשו פרשיו; ופרשיו מרחוק יבואו יעופו כנשר חש לאכול. כולו לחמס יבוא, מגמת פניהם קדימה; ויאסוף כחול שבי. והוא במלכים יתקלס, ורוזנים משחק לו; הוא לכל מבצר ישחק, ויצבור עפר וילכדה. אז חלף רוח ויעבור, ו אשם: זו כוחו לאלוהו."

הקטע מתחיל בשני פעלים "ראו בגויים והביטו", שהופיעו גם בזעקתו של חבקוק: "למה תראני אוון ועמל תביט". אולי אפשר להסיק מכאן, שהדברים שמראה חבקוק בנאומו לגויים הם האוון והעמל שהראה לו ה' בחזונות-הביעותים שלו. ואכן, הנאום בהחלט מתאר מעשי אוון ועמל (עוון ועוול; להסבר ההבדל בין המושגים ע' מלבי"ם; ע' גם ישעיהו י01 נט04): הוא מתאר את הכשדים, שלועגים למלכים ולרוזנים, כובשים ערים ומבצרים, אוכלים אנשים ומקומות, ומייחסים את כל הצלחותיהם לאליליהם. { מצודת-דוד פירש, שהאוון והעמל שנזכרו בזעקתו של חבקוק כוונו לעוונותיהם של בני ישראל, והנביא התלונן על כך שה' מראה לו את עוונותיהם של בני ישראל בניגוד לברכה שנזכרה בתורה - "לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל". אבל זה לא נראה לי, כי בכל הנבואה הבאה לא נזכרו בכלל בני ישראל או עוונותיהם. }

שוד וחמס

בקטע הנ"ל נזכר גם שהעם הכשדי "כולו ל חמס יבוא", וכנראה שזהו החמס שהתלונן עליו חבקוק בזעקתו (חמס = קלקול והשחתה)

המושג 'שוד' לא נזכר בפירוש בקטע, אבל הקטע בהחלט מתאר את מעשי השוד של העם הכשדי, "ההולך למרחבי ארץ לרשת משכנות לא לו". לכך כנראה התכוון הנביא כשהתלונן "ושוד וחמס לנגדי".  

ריב ומדון

המושגים 'ריב' ו'מדון' לא נזכרו בקטע הנ"ל. להפך: הנבואה מדגישה שמעשיהם של הכשדים לא נעשים בריב ובמדון: הם כל-כך חזקים שאין להם שום צורך במלחמות: "הוא לכל מבצר ישחק, ויצבור עפר וילכדה.": הם רק צוברים עפר ומייד לוכדים (ע' 'דעת מקרא' על הפסוק להסבר על שיטות הביצורים והלכידות באותה תקופה).

לכן ננסה למצוא למושגים אלה הסבר אחר, ותוך כדי כך ננסה לענות גם על שאר השאלות.

התשובות המקובלות / ע"פ מלבי"ם, מצודת דוד

התשובות המקובלות לשאלות אלו הן:

1. הריב והמדון הם בתוך עם ישראל: עם ישראל רואה שלא נעשה משפט צדק, הכשדים כובשים את כל העולם למרות שהם רשעים, והם באים בדברי ריב ומדון נגד ה' ונגד נביאיו. (להסבר ההבדל בין המושגים ע' מלבי"ם).
2. לנצח הכוונה זמן רב מאד; הביטוי ממחיש את תחושתו הקשה של הנביא, שמרגיש שאין מוצא והמצב לעולם לא ישתפר (גם אם הוא יודע בשכלו שלכל מצב יש מוצא). התחושה הזאת נבעה מכך שהוא זעק אל ה' הרבה פעמים ולא קיבל תשובה (כמו שכתוב בפסוק 2).
3. התחושה של הנביא היא כי רשע מכתיר את הצדיק: הרשעים והרשע מקיפים את הצדיקים והצדק מכל כיוון, אין לאן לברוח (כמו בפסוקים "כיתרו את בנימין" - שופטים כ43; "אבירי בשן כיתרוני" - תהלים כב13); הצדק לעולם לא יוכל לצאת לאור.
4. לא ייצא משפט צדק, אבל כן ייצא משפט מעוקל.

אפשר גם כאן לפרש את דברי הנביא על-פי נאומו הנ"ל לגויים: נזכר שם שהעם הכשדי "איום ונורא הוא; ממנו, משפטו ושאתו ייצא". העם הכשדי הוא כל-כך מפחיד כי הוא קובע את החוקים והמשפטים: הוא לא כפוף לאף חוק שמקובל ביחסים בין עמים, אלא מתנהג לפי המשפט שהוא בעצמו קבע. בעיני הנביא, כמובן, המשפט הזה הוא מעוקל - ועל כן הוא זועק על כך ש ייצא משפט מעוקל.

העם הכשדי גם לא זקוק לכך שעמים אחרים יכבדו וינשאו אותו - מספיק לו להיות רם ונישא בעיני עצמו: "ממנו... שאתו ייצא".

תשובות מקוריות / אראל

1.  
2. כאשר נעשה משפט צדק - שני הצדדים מבינים, בסופו של דבר, שהמשפט הוא צודק, וגם אם בהתחלה הצד המפסיד מתמרמר על כך שהפסיד - בסופו של דבר הוא משלים עם זה ושמח שנעשה צדק, כך שהמשפט שנעשה נשאר לנצח. אבל כשהמשפט לא צודק - שני הצדדים מבינים שלא נעשה כאן צדק, וממשיכים לריב ולהתדיין, כמו שכתוב בסוף הפסוק הקודם: ויהי ריב ומדון יישא. גם הצד המנצח מרגיש שהצדק לא לגמרי אתו, וזה גורם לו לפעמים לעשות עוד מעשים לא-צודקים כדי למנוע מהצד השני לתקן את המצב. בכל מקרה, המשפט שנעשה לא נשאר לנצח: ולא ייצא לנצח משפט.
3. המשך הפסוק מסביר את הסיבה שלא נעשה משפט צדק: כי רשע מכתיר את הצדיק: הרשע שולט בארץ, הוא מחליט מי ימלוך, הוא מחליט את מי להכתיר (כמו שהיה, למשל, בסוף ימי יהודה - ע' מל"ב כג34, כד17). גם הצדיק הגדול ביותר - אם הוא הוכתר ע"י רשע - יהיה חייב להישמע להוראותיו ולשפוט שלא בצדק.
4. על כן ייצא משפט מעוקל, ולכן - כמו שהוסבר למעלה - לא ייצא לנצח משפט.

הנביא זעק ושיווע, אבל החזונות הנוראים לא נפסקו. ולכן הוא החליט להפסיק לזעוק, ו למתוח ביקורת עניינית על תוכניתו של ה'.