התוכחה של חבקוק

קוד: מבנה חבקוק ב בתנ"ך

סוג: מבנה2

מאת: אראל

אל:

ביקורת עניינית

[חבקוק א12 - חבקוק ב1]

חבקוק הנביא זעק ושיווע, אבל החזונות הנוראים לא נפסקו. ולכן הוא החליט להפסיק לזעוק, ולמתוח ביקורת עניינית (תוכחה) על תוכניתו של ה'. ואלה פרטי הביקורת (ע"פ דעת-מקרא, מלבי"ם):

  1. הלוא אתה מקדם, ה' אלוהיי קדושי - לא נמות; ה' למשפט שמתו, וצור להוכיח יסדתו!: הלוא מלכתחילה, כששמת את הכשדים במעמדם הרם, לא התכוונת שנמות אלא שהכשדים יעשו בנו משפט-צדק ויוכיחו אותנו; והלוא המטרה הזאת לא מתקיימת: טהור עיניים מראות רע, והביט אל עמל לא תוכל; למה תביט בוגדים - תחריש בבלע רשע צדיק ממנו?!. הכשדים הם רשעים יותר משאר העמים, והם לא עושים בהם משפט צדק אלא בולעים והורגים אותם! { למה הכשדים רשעים יותר משאר העמים? אולי כי הם בוגדים בעמים אחרים שהם כורתים איתם בריתות, ומפרים הסכמים - בניגוד למקובל ביחסים בין עמים; ואולי כי הם בוגדים בתפקידם, ובמקום לעשות משפט-צדק מנצלים את מעמדם הרם לתועלת עצמם }.
  2. ותעשה אדם כדגי הים - כרמש לא מושל בו: ההשתלטות של הכשדים משחיתה את האנושיות של בני האדם: הכשדים מתייחסים אל כולם כאילו שהם דגים, שאין להם מושל שמשגיח עליהם, וכל אחד יכול לבוא ולקחת אותם לעצמו. או: כאילו שהם דגים, שאין בהם חכמים המושלים משלים (כמו בבמדבר כא27: "אז יאמרו המושלים: בואו חשבון..."), ולכן אף אחד לא מתייחס אליהם בכבוד:  כולו בחכה העלה - יגורהו בחרמו, ויאספהו במכמרתו;... כלומר: מעשי הכשדים מחזירים את התרבות האנושית אחורה.
  3. ובנוסף לכך, על כן ישמח ויגיל:  הכשדים שמחים וחוגגים כאשר הם מצליחים לכבוש את כל העמים - בניגוד לתפקידם כשופטי-צדק (שופטי-צדק אמורים להצטער על כך שיש צורך להעניש).
  4. על כן יזבח לחרמו, ויקטר למכמרתו: כי בהמה שמן חלקו, ומאכלו בריאה: הכשדים לא מכירים בכך שה' שלח אותם - הם לא עובדים את ה' אלא זובחים לכלי-הנשק שלהם, שבהם הם מצליחים לכבוש גויים ולקחת את רכושם.
  5. לסיכום, העל כן יריק חרמו; ותמיד להרוג גויים, לא יחמול: אם המצב יימשך כך - לא יהיה משפט צדק, כי הכשדים - מרוב שמחה על הצלחתם - ימשיכו ללכוד ולהרוג עוד ועוד גויים, בניגוד למטרה שלך - ש לא נמות.

על משמרתי אעמודה, ואתייצבה על מצור; ואצפה, לראות מה ידבר בי, ומה אשיב [לבני ישראל שישאלו אותי] על תוכחתי.

 

תשובת ה' לדברי הביקורת

[חבקוק ב2-20]

ויענני ה', ויאמר: כתוב חזון, ובאר על הלוחות -- למען ירוץ קורא בו. ולמה חשוב שהביאור של החזון יהיה כתוב על הלוחות, יחד עם החזון עצמו? -- כי עוד חזון למועד, ויפח לקץ ולא יכזב; אם יתמהמה, חכה לו--כי בוא יבוא, לא יאחר: החזון הזה מדבר על העתיד הרחוק, ועד שיגיע אותו עתיד - השפה תשתנה ובני-האדם כבר לא יבינו את דברי החזון. ולכן צריך כבר מעכשיו לכתוב ביאור יחד עם החזון.

  1.  (פסוקים 4-5) בתגובה לדברי חבקוק " לא נמות... למה תביט בוגדים, תחריש בבלע רשע צדיק ממנו?!" ענה ה':
    •   הנה עופלה, לא ישרה - נפשו בו: העם שהתנהגותו עופלה {כלומר: התנשאה, כמו "ויעפילו לעלות ההרה"} ולא ישרה {כלומר: היתה במרמה} - נפשו בו {כלומר: הוא ימות, כמו "מות יומת... דמיו בו": ויקרא כ9}, כלומר: מי שהתנהג בגאווה ובמרמה ימות;
    • ו צדיק - באמונתו יחיה: העם הצדיק יחיה בזכות אמונתו, אמינותו ונאמנותו. העם הצדיק לא ימות; העם הרשע ממנו לא יבלע אותו.
    • ו כל זה יתקיים אף כי היין בוגד, למרות שהעם הבוגד שותה יין, מתהולל ושמח, ולמרות שהוא  גבר יהיר ולא ינווה, (כלומר הוא גיבור, מתגאה בגבורתו ואינו רווה מכיבושים), אשר הרחיב כשאול נפשו, והוא כמוות ולא ישבע, ויאסוף אליו כל הגויים, ויקבוץ אליו כל העמים. ויש כאן רמז, שדווקא לאחר שהעם הבוגד יצליח (לכאורה) לממש את תאוותו הבלתי-מוגבלת - לאסוף אליו את כל הגויים - וישתה יין מרוב שמחה - דווקא אז יבוא עליו המוות, והעמים הצדיקים יחיו.
  2. (פסוקים 6-14) בתגובה לדברי חבקוק "ותעשה אדם כדגי ה ים, כרמש לא מושל בו; כולו בחכה העלה, יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו..." ענה ה':
    • הלוא אלה כולם עליו משל יישאו, ומליצה, חידות לו; ויאמר...: דווקא ההשתלטות הכשדית (והנפילה הגדולה שתבוא אחריה) תקדם את התרבות האנושית: העמים הכבושים יראו את הצדק הא-להי מתממש, יחכימו מכך ואף ימשלו  משלים. בהמשך מתוארים כמה מהמשלים שיישאו העמים הכבושים:
      • הוי המרבה לא לו -- עד מתי?! ומכביד עליו עבטיט. הלוא פתע יקומו נושכיך, ויקצו מזעזעיך; והיית למשיסות למו. כי אתה שלות גויים רבים, ישלוך כל יתר עמים; מדמי אדם וחמס ארץ, קריה וכל יושבי בה: במשל זה נמשל העם הבבלי לאדם שמרבה (=לווה בריבית), אבל לא בשביל עצמו אלא בשביל אחרים; הוא שוקע בחובות כבדים ומעביט (=ממשכן) את עצמו, אבל לפתע-פתאום כל הנושכים שלו (הנושים שהלוו לו בנשך=ריבית) מתעוררים ושוסים (=בוזזים) אותו. כך גם העם הבבלי: הוא לקח הרבה שלל מעמים אחרים, אבל כל האנשים שנשארו מאותם עמים יקחו ממנו את השלל בחזרה, בריבית דריבית, כך שהוא לא ייהנה בכלל מכל השלל הזה [ע' מלבי"ם].
      • הוי, בוצע בצע רע -- לביתו: לשום במרום קינו, להינצל מכף רע. יעצת בושת לביתך; קצות עמים רבים, וחוטא נפשך. כי אבן מקיר תזעק, וכפיס מעץ יעננה. [ע' מלבי"ם].
      • הוי בונה עיר בדמים, וכונן קריה בעוולה. הלוא הנה, מאת ה' צ'; וייגעו עמים בדי אש, ולאומים בדי ריק ייעפו. [ע' מלבי"ם].
    • ולסיכום: כי תימלא הארץ לדעת את כבוד ה', כמים יכסו על ים. גם אם בני האדם הכבושים נראים עכשיו כמו דגי הים - בסוף התהליך הם יידעו את כבוד ה', והדעת תמלא את הארץ כמו שמים מכסים את הים. ויש בכך גם רמז, שכאשר העמים הכבושים ידעו את כבוד ה' - הם יחזרו למקומם הטבעי, כמו דגים שחוזרים למקומם הטבעי בים.
  3. (פסוקים 15-17) בתגובה לדברי חבקוק, "על כן ישמח ויגיל", תיאר ה' את סופם המר של השמחים והחוגגים:
    • הוי משקה ריעהו, מספח חמתך ואף שכר -- למען הביט על מעוריהם.
    • שבעת קלון מכבוד, שתה גם אתה והיערל; תיסוב עליך כוס ימין ה', וקיקלון על כבודך.   
    • הפסוקים לא לגמרי ברורים לי; הפסוק הבא, לעומת זאת, לא ברור לי בכלל: כי חמס לבנון יכסך, ושוד בהמות יחיתן, מדמי אדם וחמס ארץ, קריה וכל יושבי בה. (חמס = קלקול והשחתה; מעבר לכך לא הבנתי).
  4. (פסוקים 18-19) בתגובה לדברי חבקוק,"על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו...", ענה ה':
    • מה הועיל פסל, כי פסלו יוצרו -- מסכה, ומורה שקר: כי בטח יוצר יצרו עליו לעשות אלילים אילמים: מה אכפת לך שהוא עושה מכלי-הנשק שלו אלילים, ומקריב להם קרבנות?! זו בעיה שלו - האלילים לא יעזרו לו בשום דבר.
    • הוי אומר לעץ הקיצה, עורי לאבן דומם; הוא יורה -- הנה הוא תפוש זהב וכסף, וכל רוח אין בקרבו.
  5. (פסוק 20) בתגובה לדברי חבקוק "העל כן יריק חרמו; ותמיד להרוג גויים, לא יחמול", ענה ה':
    • וה' בהיכל קודשו; הס מפניו כל הארץ: ברגע שה' ייכנס להיכל קדשו (לבית-המקדש) - כולם יפסיקו את כל מה שהם עושים מפני כבודו, ובפרט - גם הבבלים יפסיקו להרוג גויים והארץ תשקוט. כך שאין לך מה לדאוג מהעתיד.

 

הטבלה הבאה מסכמת את השאלות של חבקוק ואת התשובות של ה':

 

1

2

3

4

5

התוכחה - פרק א

(פסוקים 12-13) הלוא אתה מקדם, ה' אלוהיי קדושי - לא נמות; ה' למשפט שמתו, וצור להוכיח יסדתו! טהור עיניים מראות רע, והביט אל עמל לא תוכל; למה תביט בוגדים - תחריש בבלע רשע צדיק ממנו?!

(פסוקים 14-15) ותעשה אדם כדגי ה ים - כרמש לא מושל בו; כולו בחכה העלה - יגורהו בחרמו, ויאספהו במכמרתו;...

על כן ישמח ויגיל (פסוק 16) על כן יזבח לחרמו, ויקטר למכמרתו: כי בהמה שמן חלקו, ומאכלו בריאה. (פסוק 17) העל כן יריק חרמו; ותמיד להרוג גויים, לא יחמול!
התשובה - פרק ב

(פסוקים 4-5) הנה עופלה, לא ישרה - נפשו בו; ו צדיק - באמונתו יחיה. ו אף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינווה, אשר הרחיב כשאול נפשו, והוא כמוות ולא ישבע, ויאסוף אליו כל הגויים, ויקבוץ אליו כל העמים.

(פסוקים 6-14) הלוא אלה כולם עליו משל יישאו, ומליצה, חידות לו; ויאמר...: הוי המרבה לא לו -- עד מתי?!...   הוי, בוצע בצע רע -- לביתו... הוי בונה עיר בדמים, וכונן קריה בעוולה...

כי תימלא הארץ לדעת את כבוד ה', כמים יכסו על ים

(פסוקים 15-17) הוי משקה ריעהו, מספח חמתך ואף שכר -- למען הביט על מעוריהם. שבעת קלון מכבוד, שתה גם אתה והיערל; תיסוב עליך כוס ימין ה', וקיקלון על כבודך.   כי חמס לבנון יכסך, ושוד בהמות יחיתן, מדמי אדם וחמס ארץ, קריה וכל יושבי בה.

(פסוקים 18-19) מה הועיל פסל, כי פסלו יוצרו -- מסכה, ומורה שקר: כי בטח יוצר יצרו עליו לעשות אלילים אילמים. הוי אומר לעץ הקיצה, עורי לאבן דומם; הוא יורה -- הנה הוא תפוש זהב וכסף, וכל רוח אין בקרבו.

(פסוק 20) וה' בהיכל קודשו; הס מפניו כל הארץ:

 

תגובות