אל תירא עבדי יעקב

מו27 - מו28

ל10 - ל11

הדבר אשר דיבר ה’, אל ירמיהו הנביא – לבוא נבוכדראצר מלך בבל, להכות את ארץ מצריים... אמר ה’ צבאות אלוהי ישראל, הנני פוקד אל אמון מנוא, ועל פרעה ועל מצריים, ועל אלוהיה ועל מלכיה; ועל פרעה, ועל הבוטחים בו. ונתתים, ביד מבקשי נפשם, וביד נבוכדראצר מלך בבל, וביד עבדיו; ואחרי כן תשכון כימי קדם, נאום ה’. {פ}

כי הנה ימים באים, נאום ה’, ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה, אמר ה’; והשיבותים, אל הארץ אשר נתתי לאבותם—וירשוה... כי כה אמר ה’: קול חרדה שמענו—פחד, ואין שלום... הוי, כי גדול היום ההוא--מאיין כמוהו; ועת צרה היא ליעקוב, וממנה ייוושע. והיה ביום ההוא נאום ה’ צבאות, אשבור עולו מעל צווארך, ומוסרותיך אנתק; ולא יעבדו בו עוד זרים. ועבדו את ה’ אלוהיהם, ואת דויד מלכם, אשר אקים להם. {ס}

ואתה אל תירא עבדי יעקוב, ואל תיחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק, ואת זרעך מארץ שביים; ושב יעקוב ושקט ושאנן, ואין מחריד.

ואתה אל תירא עבדי יעקוב נאום ה’, ואל תיחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק, ואת זרעך מארץ שביים; ושב יעקוב ושקט ושאנן, ואין מחריד.

אתה אל תירא עבדי יעקוב, נאום ה’, כי איתך אני:

כי איתך אני נאום ה’, להושיעך :

1

כי אעשה כלה בכל הגויים אשר הדחתיך שמה, ואותך לא אעשה כלה, וייסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך. {פ}

כי אעשה כלה בכל הגויים אשר הפיצותיך שם, אך אותך לא אעשה כלה, וייסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך. {פ}