חורבן יהודי מצרים

לכן, כה אמר ה’ צבאות אלוהי ישראל, הנני שם פניי בכם, לרעה—ולהכרית, את כל יהודה.

ועתה—לכן שמעו דבר ה’, שארית יהודה: כה אמר ה’ צבאות אלוהי ישראל, אם אתם שום תשימון פניכם לבוא מצריים, ובאתם, לגור שם. והייתה החרב, אשר אתם יראים ממנה, שם תשיג אתכם, בארץ מצריים; והרעב אשר אתם דואגים ממנו, שם ידבק אחריכם מצריים—ושם תמותו.

ולקחתי את שארית יהודה, אשר שמו פניהם לבוא ארץ מצריים לגור שם , ותמו כול בארץ מצריים ייפולו בחרב ברעב ייתמו, מקוטן ועד גדול בחרב וברעב ימותו; והיו לאלה לשמה ולקללה ולחרפה.

ויהיו כל האנשים, אשר שמו את פניהם לבוא מצריים לגור שם --ימותו, בחרב ברעב ובדבר : ולא יהיה להם, שריד ופליט , מפני הרעה, אשר אני מביא עליהם.

ופקדתי, על היושבים בארץ מצריים, כאשר פקדתי, על ירושלים בחרב ברעב ובדבר .

כי כה אמר ה’ צבאות, אלוהי ישראל, כאשר ניתך אפי וחמתי על יושבי ירושלים , כן תיתך חמתי עליכם בבואכם מצריים; והייתם לאלה ולשמה ולקללה ולחרפה , ולא תראו עוד, את המקום הזה.

ולא יהיה פליט ושריד , לשארית יהודה, הבאים לגור שם, בארץ מצרים; ולשוב ארץ יהודה, אשר המה מנשאים את נפשם לשוב לשבת שם – כי לא ישובו, כי אם פליטים. {פ}

הנני שוקד עליהם לרעה, ולא לטובה; ותמו כל איש יהודה אשר בארץ מצריים, בחרב וברעב --עד כלותם.

ועתה, ידוע תדעו, כי בחרב ברעב ובדבר , תמותו—במקום אשר חפצתם, לבוא לגור שם. {ס}