קוד: ביאור:ירמיהו ח7 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ, וְתֹר וסוס[וְסִיס] וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בֹּאָנָה; וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט ה'"
חסידה, תור, סיס ועגור הם סוגים של עופות הנודדים מעל שמי ארץ ישראל. נדידת הציפורים היא משל לעזיבה זמנית, שהרי הציפורים תמיד נודדות בעונה אחת וחוזרות בעונה שאחריה.
אילו בני ישראל היו חוזרים אל ה' לפחות פעם בשנה, במועד קבוע, כפי שעושות הציפורים הנודדות - היה סיכוי לתקן; אולם בני ישראל יותר גרועים מהציפורים - הם לא ידעו את משפט ה' כלל.
ראו גם
בני ישראל לא חוזרים בתשובה אפילו לדקה, וירמיהו מתייאש.
2. יש אומרים, שנדידת הציפרים מסמלת את ידיעת החוקים שקבע ה', שהרי הציפורים נודדות כדי לברוח מהקור או מהחום, בניגוד לבני ישראל, שאינם יודעים את חוקי הגמול שקבע ה' בעולם: "העופות ההם יודעים דרך מנהג העולם, ועמי לא ידעו משפט והנהגת המקום ברוך הוא, שמשלם לאיש כמפעלו
" (מצודת דוד), ואינם בורחים מהפורענות: "העופות הנוסעים מרגישים בטבע את החורף והשלג, עת שלא ימצאו מחסה ומזון, ומתרחקים אז אל ארצות החמים... ועמי לא ידעו את משפט ה', להבין את הרעה אשר יביא ה' עליהם המשפט לפני בואה, ולדעת זמן העונש, ולעזוב דרכם הרע לפני בוא יום המשפט
" (מלבי"ם).