נדודי גוף כעונש על נדודי נפש

קוד: ביאור:ירמיהו יד10 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

בתקופה של בצורת קשה, התפלל ירמיהו בעד העם (ירמיהו יד 1-9), וה' דחה את תפילתו:
התשובה מתייחסת לכמה עניינים:

1. תקופת הבצורת מתאפיינת בנדודים לחיפוש מים ומזון, כפי שתיאר ירמיהו בתחילת הפרק, למשל ירמיהו יד3: "וְאַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צעוריהם[צְעִירֵיהֶם] לַמָּיִם, בָּאוּ עַל גֵּבִים לֹא מָצְאוּ מַיִם, שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם, בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ וְחָפוּ רֹאשָׁם". על כך עונה ה': "כן אהבו, לנוע! רגליהם לא חשכו!" מה אתה מתלונן על כך שהם נאלצים לנוע ולנוד כדי למצוא מים, הרי כך בדיוק הם אוהבים! הם אוהבים לנוע מגבעה לגבעה כדי לעבוד אלילים, גם כשזה גורם להם צמא: ירמיהו ב25: "מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף וגורנך[וּגְרוֹנֵךְ] מִצִּמְאָה, וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ, לוֹא כִּי אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ". ה' רומז לירמיהו "אם כל-כך חשוב להם לגוון, אז הנה, אני מגוון להם את החיים ונותן להם אתגר חדש, לחפש מים בשנת בצורת...".

תקופת בצורת מתאפיינת גם בכך שחיות הבר נודדות לחפש מים ומזון: ירמיהו יד6: "וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל שְׁפָיִם, שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים, כָּלוּ עֵינֵיהֶם כִּי אֵין עֵשֶׂב"; ייתכן שגם זה משל לבני ישראל, שהרי בפרק ב בני ישראל נמשלו לפרא השואף רוח: ירמיהו ב24: "פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר, בְּאַוַּת נפשו[נַפְשָׁהּ] שָׁאֲפָה רוּחַ, תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה? כָּל מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ, בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ" (פירוט).

2. ירמיהו בתפילתו "האשים" את ה' על כך שהוא מתנהג כמו אורח: ירמיהו יד8: "מִקְוֵה ישרא, מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה! לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ, וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן?" מדוע אתה מתנהג כמו אדם שאינו מבני הארץ, שלא אכפת לו מה קורה בארץ? על כך ענה לו ה' "כן אהבו, לנוע!": - גם בני ישראל אהבו לנוע ולהיות גרים ואורחים בארצות הגויים, כדי לבקש מהם עזרה; לכן גם אני מתנהג עמהם כגר וכאורח.

3. וייתכן שהתשובה של ה' מתייחסת לטענה אחרת של ירמיהו (בפסוק 9) "אל תנאץ למען שמך": מכיוון שבני ישראל "אהבו לנוע" מאליל לאליל, שם ה' כבר לא נקרא עליהם. (ראו הסברים נוספים מדוע ה' לא קיבל את טענת "למען שמך").


ביטויים דומים מופיעים בהושע, בפרק שמדבר על בקשת עזרה מהגויים: הושע ח13: "זבחי הבהביי יזבחו בשר ויאכלו - ה' לא רצם; עתה יזכור עוונם ויפקוד חטאותם - המה מצריים ישובו", וגם בהושע ט9: "העמיקו שיחתו כימי הגבעה; יזכור עוונם, יפקוד חטאותם."

לעיון נוסף:

תגובות