קוד: ביאור:שמואל ב כד24 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
אחרי המפקד, והמגפה, החליט דוד לקנות את גורן ארוונה שבהר הבית, כדי לבנות שם מזבח לה'. הוא התעקש לקנות את המקום ולא לקבלו בחינם. אבל כמה בדיוק הוא שילם?
בספר שמואל נאמר,
שמואל ב כד24: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה: לֹא, כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר, וְלֹא אַעֲלֶה לה' אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם! וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר
בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים
",
אבל בפרשה המקבילה בדברי הימים נאמר,
דברי הימים א כא25: "וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם
שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת
"!
1. "גובה מכל שבט ושבט חמשים, שהן שש מאות
"
(בבלי זבחים קטז:, ובסיפרי פרשת נשא פיסקא מב בשם רבי משום אבא יוסף בן דוסתאי). הסבר זה משתלב יפה בסיפור של הפרק: הסיפור התחיל כאשר דוד החליט לפקוד את בני ישראל. על-פי התורה,
שמות ל12: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לה' בִּפְקֹד אֹתָם, וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם
" (פירוט); הכופר שימש ליציקת האדנים למשכן. אולם בימי דוד, בני ישראל לא נתנו כופר, ולכן היה בהם נגף. כדי לכפר על העם, החליט דוד לגבות כופר, אמנם לא מכל אדם בנפרד (כי זה היה כנראה מסובך מדי לבצע לאחר מעשה), אלא מכל שבט. במקום
שמות ל13: "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים:
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לה'
" (פירוט), לקח דוד
50 שקל מכל שבט, והשתמש בו לקניית האדמה שעליה ניצב המזבח לה' (ואחר-כך בית המקדש).
כסף שוה שקלים חמשים של זהב - גבה מכל שבט ושבט" (רש"י על בבלי זבחים קטז:), אולם זה כבר נשמע דחוק.
2. "בקר ועצים ומקום מזבח בחמישים, וכל הבית כולו בשש מאות
"
(בבלי זבחים קטז: בשם רבי אלעזר בן שמוע). בספר שמואל נאמר שדוד קנה "
את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמישים", ובדברי הימים נאמר שהוא נתן לו "
במקום שקלי זהב שש מאות", כלומר קנה את כל המקום - כל הר הבית: "ומאשר ראה כי שם יהיה בית אלהים, קנה כל השדה סביב הגורן, ובעבורם נתן שש מאות שקלי זהב"
(מצודות).
3. בעלי התוספות כתבו, שבזמן התנ"ך, זהב היה שווה פי 12 מכסף באותו משקל, ולכן 50 שקלי זהב שווים 600 שקלי כסף: "ומפרש במדרש, דהכי פירושא דקרא דשמואל: כסף שש מאות שקלים, דהיינו, חמשים שקלים של זהב; וקרא דדברי הימים, ה"פ שקלי זהב חמשים, דהיינו שש מאות שקלים של כסף
"
(תוספות על בכורות נ., ד"ה דמזדבנא).
4. ופרופ' דניאל מיכלסון (מאתר "אמת הארץ" - http://truthofland.co.il), מסביר שהפסוקים בדברי הימים מדברים על השטח: "שדוד שילם ערך 600 שקלי זהב, והוא 7200 שקלי כסף... והוא גבה מכל שבט 50 שקלי זהב, שהם 600 שקלי כסף... שטח הר הבית המורחב אשר לפנינו הוא בדיוק 600 אלף אמות רבועות, או 8 בית כור... על כן מחיר שלו אמור להיות 400 שקל, 50 שקל לבית כור. ומדוע דוד שילם פי 7200/400=18 יותר? ויש לומר, שתשלום 50 שקל לבית כור הוא ליובל אחד. ודוד שילם פי 18, על 18 יובלות שהם 900 שנה. ואלו 410 שנות בית ראשון, 420 של בית שני ו- 70 שנות חורבן. ומדוע שילם עבור 70 שנות גלות? אולי כדי שעם זר לא ישתלט על הר הבית בזמן הגלות. אבל אחרי חורבן השני לא נשארה יתרת זכות.. לכן הר הבית עבר לידי גויים והם טוענים לבעלות על הר הבית ושוללים כל בעלות מבני ישראל. ומה זכותם? בעלות מקורית של ארונה היבוסי שהיה מלך פלישתים. לכן ערבים של היום מציגים את עצמם בתור פלשתים המקוריים.
", והפסוקים משמואל מדברים על נושא אחר: "פרט לשש מאות שקלי זהב עבור כל הר הבית, דוד שילם 50 שקל כסף עבור בקר לעלות ועבור כלי
הבקר לעצים. ונראה, שקנה שני שוורים, כי כתוב "בקר לעלות"... לשון רבים. 50 שקל זהו שני מנים או מאתים דינרים. מחיר שור בגמרא - מנה או מאתים. ואיך דוד קנה שני שוורים וכלים במאתים? אולי היו שוורים בני שנה וארונה השתמש בהם לדישה ולא לחרישה. ושורים במאתים היו מבוגרים ונועדו לחרישה. לכן קנה כל שור במנה, וקנה כלים אגב השורים...
"