כוחו של הדיבור - "יען לא האמנתם בי להקדישני"

קוד: כוחו של הדיבור - "יען לא האמנתם בי להקדישני" בתנ"ך

סוג: כלל_ספר

מאת: משה הר נוי

אל:

( לפרשת חוקת )

ספר במדבר הוא חומש המאופיין בדיבורים רבים. אפילו בשמו של הספר נרמזת המילה " מדבר ". חכמינו, אשר ראו בשמירת הלשון ערך עליון בחיים היהודיים, עמדו על הקושי להגיע לדרגה זו:

אמר רב יהודה אמר רב: רוב בגזל, ומיעוט בעריות, והכל בלשון הרע. (בבא בתרא קסה:)

מאידך ראו חכמינו חובה לחייב את כולנו להשתדל יותר. בהבנתם העמוקה השיגו חז " ל כי מי שחוטא בלשונו (לא דווקא בלשון הרע, אלא בכל חטאי הלשון) התפתחותו הרוחנית מוטלת בספק:

אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: ארבע כתות אין מקבלין פני שכינה, כת לצים, כת חנפים, כת שקרנים, כת מספרי לשון הרע. (ילקוט שמעוני, הושע)

שכינה היא נוכחות ה ' בעולם הזה והתגלותו לנו, בני האדם. קבלת פני שכינה פירושו הזכות להתקדש ולהיטהר בעולם הזה, אלא שארבעת החוטאי בלשונם אינם זוכים לאותה התקדמות רוחנית. מעניין כי חז " ל מנו בין החטאים שאינם מאפשרים קבלת פני שכינה רק חטאי דיבור, ולא כל חטא אחר.

לאחר הקדמה זו ברור מדוע מרחיבה התורה ב " ספר הדיבור " בחטאי הדיבור. התורה הקדושה רוצה להראות לנו את המשברים הגדולים היכולים לעבור על הפרט ועל הכלל אם לא ישמרו על קדושת השפתיים.

הבה ונעקוב אחרי חטאי הדיבור בספר במדבר:

1. וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְדֹוָד וַיִּשְׁמַע יְדֹוָד וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְדֹוָד וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. (י"א, א)
2. וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים. (י"א, ד - ה)
3. וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. (י"ב, א)
4. וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת. (י"ג, לב)
5. וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא. וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ. (י"ד, א - ב)
6. וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְדֹוָד וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְדֹוָד. (ט"ז, ג)
7. וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְדֹוָד. (י"ז, ו)
8. וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל. (כ"א, ה)
9. פרשת בלק עוסקת רבות בדיבורו של בלעם אשר בא לקלל ונמצא מברך.

חדי ההבחנה שבינינו יבחינו מיד כי דילגתי על חטא אחד, שגם הוא קשור לדיבור, והוא חטאו של משה רבנו. הפרשנים ניסו לעמוד על חומרת העונש אותו קיבל משה רבנו על חטא שנראה על פניו כחטא לא כל כך קריטי. ננסה לעמוד על חומרת חטא מי מריבה בהשוואה לתוכן הכללי של ספר במדבר כמבואר לעיל. אך תחילה לעובדות:

(ח) קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם.

(ט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי יְדֹוָד כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ.

(י) וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם.

(יא) וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם.

(יב) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם (במדבר כ')

ואומנם, כנאמר לעיל, המפרשים מעלים מספר שאלות על קטע זה:

1. אם משה צריך לדבר אל הסלע לשם מה נצטווה לקחת את המטה?

2. מה היה חטאו של משה?

3. מדוע נחשב הדבר לחטא כל כך גדול שעונשו כל כך חמור?

אבקש להתמקד בשתי השאלות האחרונות. נראה מספר הסברים המובאים במפרשים, ולאחר מכן הסבר נפלא, אותו שמעתי מהרב מרדכי אלון שליט " א. לאחר הבאת הדברים אענה גם אנוכי הדל את חלקי.

רש " י

לפי שלא צוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע.

אבן עזרא

יש בדברי יחיד, בעבור שאמר לישראל שמעו נא המורים, והם בני אברהם יצחק ויעקב. ואילו היה כן, למה אמר להם עוד ממרים הייתם (דברים ט ', ז). (כלומר הדיבור הנלווה לפעולה היה לא כל כך נאה)

רמב " ן

והקרוב מן הדברים שנאמרו בזה, והוא טוב לדחות השואל, הם דברי רבינו חננאל שכתב כי החטא הוא אמרם (פסוק י) המן הסלע הזה נוציא לכם מים, וראוי שיאמרו יוציא ה' לכם מים, כדרך שאמרו (שמות ט"ז ח) בתת ה' לכם בערב בשר לאכול וגו', וכן בכל הנסים יודיעום כי ה' יעשה עמהם להפליא, ואולי חשבו העם כי משה ואהרן בחכמתם הוציאו להם מים מן הסלע הזה, וזהו לא קדשתם אותי. (משה ואהרן אמרו " נוציא לכם ", ועם ישראל בטעות היה יכול לחשוב כי הם אלו שמוציאים מים).

רבי יוסף אלבו (" ספר העיקרים ")

היו צריכים משה ואהרן לעשות בעצמם את המעשה ולא לחכות לציווי אלוקי.

בכל אחד מן הפירושים, מעיר " אור החיים " הקדוש, יש התייחסות לשאלה זו או אחרת, אך אף לא אחד מן הפירושים (והוא מביא בדבריו עשרה פירושים) עונה על כל השאלות.

פירוש נפלא שמעתי מהרב מרדכי אלון. פירושו מסביר גם את קשיחותו הלא דיפלומטית של מלך אדום בפרשה הסמוכה לפרשת מי מריבה. כך מתארת התורה את המשא ומתן בין משה רבנו לבין מלך אדום:

(יד) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ.

(טו) וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ.

(טז) וַנִּצְעַק אֶל יְדֹוָד וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶך.

(יז) נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ.

(יח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶך. (במדבר כ')

משה רבנו שולח למלך אדום בקשה, ועימה הרגעה דיפלומטית. אנו, אומר משה, אמנם נעבור בארצך, אך אל לך לפחד שמא נפתח עמך במלחמה, שהרי אנו לא אנשי מלחמה אלא אנשי תפילה. דווקא אתה, אדום, קיבלת את הברכה: "על חרבך תחיה ", ולכן תהיה זו התאבדות מצידנו לעזוב את אומנות אבותינו ולנקוט את אומנות אבותיך, שאתה ודאי מאומן בה יותר. (רש " י הקדוש כבר עמד כל העומק שבדברי משה:

וישמע קלנו - בברכה שברכנו אבינו (בראשית כז, כב) הקול קול יעקב, שאנו צועקים ונענים. (פסוק טז).

אלא שמלך אדום שולח למשה מסר חריף, ובו טענה חזקה. משה רבנו עצמו, הטוען כי עם ישראל הוא " כוח התפילה " ולא " כוח הזרוע ", נצטווה להשתמש בדיבור כדי להוציא את מים מן הסלע, והוא הלך והשתמש בידיו. שמע מינה, אמר מלך אדום, נטשו ישראל את אומנות אבותיהם והחליטו לתפוס אומנות עשו בידיהם, וממילא פחד לתת אפילו להתקרב לגבולו.

ובעצם זהו ה " לא האמנתם בי להקדישני ", שהרי החטא גרם חילול ה ' בקנה מידה עולמי עם פרסום הידיעה כי עם ישראל כנראה מפסיק לדבר ונהיה ככל העמים, "... והידיים ידי עשו ".

ובסיעתא דשמיא נראה לי לומר הסבר רחב יותר הנוגע לעברו של עם ישראל, להווה שלו ולעתידו.

כנאמר בתחילת מאמר זה, כל ספר במדבר מלא בחטאי דיבור מסוגים שונים ומגוונים: מחלוקות, לשון הרע, בכיות חינם ועוד. נראה כי יש כאן מעגל קסמים של דיבורים שליליים שאי אפשר להפסיקו.

והנה משה רבנו מקבל אל מול הסלע הזדמנות להראות לכלל ישראל את הצד החיובי של הדיבור, בבחינת " הפה בשירות ה '". אך הוא מפספס את ההזדמנות, וכתוצאה מכך ממשיך אותו " כדור שלג " של חטאי דיבור להתגלגל ולהתגלגל לאורך דורות רבים, עד שמגיע השיא השלילי:

הוא שדוד אומר נפשי בתוך לבאים אשכבה וגו ' אלו אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה, לוהטים אלו דואג ואחיתופל שהיו להוטים אחר לשון הרע, בני אדם שניהם חנית וחצים אלו אנשי קעילה שנאמר היסגירוני בעלי קעילה, ולשונם חרב חדה אלו הזיפים שנאמר בבא הזיפים ויאמרו לשאול, באותה שעה אמר דוד רומה על השמים אלהים סלק שכינתך מביניהון: (ילקוט - שמעוני, מלכים)

לכן נראה כי חמור חטאו של משה רבנו. הקדוש ברוך הוא ציפה לאותה הזדמנות חינוכית - היסטורית, בה יוכל להראות לעם ישראל את הצד החיובי של דיבור לשם שמים, ומשה " פיספס " אותה, והעם נשאר שקוע בחטאי הלשון עד שנפל אפילו בית המקדש. עם נפילתה של ירושלים נוצר בעולם החילול ה ' הגדול ביותר שהיה מאז ימות עולם.

ואפשר לומר כי הדברים רמוזים בנזיפתו של ה ' " יען לא האמנתם בי להקדישני".

וממילא אם ברצוננו לשוב לעצמנו עלינו לשוב אל מקורותינו, אל אותה אומנות שלמדנו מאבינו, "הקול קול יעקב ", ואז ממילא לא יוכלו לנו שעיר וחותנו, כנאמר:

אמר רבי אבא בר כהנא: לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי, נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו, אמרו לו: תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו, אמר: לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולים להזדווג להם, שכך הבטיחן אביהן ואמר להם: הקול קול יעקב. בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשו, ואם לאו - הידים ידי עשו, (בראשית רבה, ס " ה)