"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי: עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי
.".
יעקב מגנה את שמעון ולוי במילה
עכרתם.
מה הוא
עכרתם?
-
יהושע ז25
: וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה
עֲכַרְתָּנוּ
יַעְכֳּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים,
דברי הימים א ב7:
וּבְנֵי כַּרְמִי
עָכָר
עוֹכֵר
יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מָעַל בַּחֵרֶם: עכן בן כרמי, המכונה בדברי הימים "עכר בן כרמי", הוא האדם השני המגונה במילה "עכרתנו"
. הסיבה ידועה - האיש לקח שלל אשר היה אסור לקחת.
-
שמואל א
יד29:
וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן
עָכַר
אָבִי אֶת הָאָרֶץ רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה: -
כאן "עכר" הוא בהקשר להפרת חרם.
-
מלכים א יח18:
וַיֹּאמֶר לֹא
עָכַרְתִּי
אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹת ה' וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים:
אליהו נ ותן מעין הגדרה למונח "עוכר" - עוזב מצוות.
-
משלי פרק טו
(27)
עֹכֵר
בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה: - בעל בצע הוא עוכר.
כל השימושים הללו תומכים בהבנת "עכרתם" של יעקב כגינוי של לקיחת שלל אסור, הפרת איסור מוסכם, רדיפת בצע - כל זה טוב להסבר זה: "הכל טוב ויפה" - אמר יעקב - "אבל למה לבזוז? זה מעיד שלא כבוד ישראל הניע אתכם, אלא בצע.
עכרתם אותי בעיני ישבי הארץ - מעתה יאמרו אלה, שבני ישראל הם בסך הכל כמונו, אין בהם שום דבר מיוחד - לא הסתדרו על מחיר על בתם, זה הכל".
פסוקים נוספים
בתנ"ך ישנם עוד ארבעה שימושים בשורש "עכר". לדעתי מקרים אלה לא תומכים ולא מאפשרים כיוון\הבנה אחרת:
-
שופטים יא35:
וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי וְאַתְּ הָיִיתְ
בְּעֹכְרָי
וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל ה' וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב:
-
תהלים לט3:
נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי
נֶעְכָּר:
-
משלי יא17:
גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד
וְעֹכֵר
שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי:
-
משלי פרק טו6:
בֵּית צַדִּיק חֹסֶן רָב וּבִתְבוּאַת רָשָׁע
נֶעְכָּרֶת: