אקסיומות בפרשנות המקרא

קוד: אקסיומות בפרשנות המקרא בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: אראל

אל: כפית ה'תשס"ב אלול

/ אראל סגל

מאד התלהבתי לקרוא את מאמרו של אורי פרץ "עשו - האיש והאגדה" , שהתפרסם בכפית סיון-תמוז ה'תשס"ב. אורי עבר על סיפורי יעקב ועשו והראה, שמכל חלק בסיפור ניתן להסיק שתי מסקנות סותרות. הוא הסיק מכך, ש"אסור לפרש פסוקים אך ורק על-פי הפשט, כי בצורה כזו נוכל להגיע לכל מסקנה בה נחפוץ". לדעתי אפשר להסיק מכך מסקנות נוספות.

אחד העיסוקים העיקריים של מתמטיקאים הוא - להמציא מערכות של אקסיומות (מוסכמות), ולראות איזה משפטים אפשר להוכיח מתוכן. אדם שמסתכל מבחוץ יכול לחשוב שהאקסיומות הן שרירותיות לחלוטין - כל אחד יכול להמציא לעצמו כל מערכת-אקסיומות שיבחר. אבל זה לא נכון: יש כמה כללים לוגיים שכל מערכת אקסיומות צריכה לעמוד בהם. אחד הכללים החשובים הוא כלל ה עקביות , שמשמעותו היא - אסור שיהיו שני משפטים סותרים שאפשר להוכיח מתוך אותה מערכת של אקסיומות. אם כלל העקביות לא מתקיים, אז מערכת האקסיומות לא שווה כלום (לפחות מבחינה מתמטית), כי אפשר להוכיח בעזרתה כל מה שרוצים, ולכן היא לא יכולה לעזור לנו להבחין בין אמת לשקר.

כשמתמטיקאים מגלים שמערכת אקסיומות כלשהי אינה עקבית, הם לא מתייאשים - הם מנסים 'לתקן' אותה על-ידי מחיקת אקסיומה אחת או יותר, כך שהמערכת שתישאר תהיה עקבית.

הטבלה של אורי, שבה הוא 'הוכיח' מאותם פסוקים מסקנות סותרות, יכולה לעזור לנו לגלות כמה "אקסיומות" בעייתיות בפרשנות המקרא - אקסיומות שכאשר משתמשים בהן אפשר להוכיח דבר והיפוכו. אפשר להסיק מכאן, שאם אנחנו רוצים לפרש את המקרא בצורה עקבית - אנחנו לא צריכים להשתמש באקסיומות האלו.

עכשיו נעבור על הטבלה לפי הסדר, וננסה לראות מהי האקסיומה הבעייתית בכל שורה (הבאתי כאן רק את החצי הראשון של הטבלה; אפשר לבדוק באותו אופן גם את החצי השני).

הבעיה

עשיו הרע (/ יעקב הטוב)

עשיו הטוב (/ יעקב הרע)

אקסיומות בפרשנות המקרא

הסקת מסקנות על טיבו של אדם (האם הוא טוב או רע) מאירועים שקרו לפני שנולד . לכל אדם יש בחירה חופשית: האירועים שקרו לפני שנולד לא יכולים לקבוע באופן חד-משמעי את אופיו לטוב או לרע.

נבואה זו הניתנת לרבקה אינה נבואה לאותו רגע, אלא לעתיד, שאז ינצח הצעיר המסכן את הגדול ממנו.

הרש"ר הירש : "רב- גדול במספר ובעצמה.. נושא הרוח והמוסר יצא כמנצח אחרון ממאבק זה, ואילו רב הכח לא יושמד אך יראה מטרה לעצמו להתמסר לצעיר ולרומם שלטונו"

אין כאן סתם השפלה של אדם העובד את משנהו, אלא אח בכור העובד את אחיו הצעיר! יעקב ינצל את אחיו הגדול ובכך אף ישפיל אותו!

כ"ה, כג: "שני גויים בבטנך... ורב יעבוד צעיר"

הסקת מסקנות על טיבו של אדם מתוך צורתו החיצונית . עידית פריירייך כבר הראתה, במדורה "היפים והתנכיים", שהצורה החיצונית היא חומר גלם - אפשר לנצל אותה לטובה או לרעה, והכל תלוי בבחירה החופשית של האדם.

עשיו נקרא בשמו כיוון שכבר בתחילה התנהג כמבוגר, שעיר מגיל צעיר, מסתכן כל חייו, "אדמוני"- מזכיר דם, מילה השגורה בפי הצייד, כמובן.

ספורנו : "עשיו" ע"ש שעשו אותו, יעקב מלמטה עזר לו לצאת.

מה רע באדמוני? להפך- גם דויד היה "אדמוני עם יפה עיניים", ולא היה זה צבע שיערו, כמו הדוד: "דודי צח ואדום ... קוצותיו תלתלים שחורות" (שיה"ש ה', י-יא). גלית מבזה את דויד בגלל היותו אדמוני- ילד טוב ירושלים. הרש"ר הירש : "... גם ביחס לדוד, אדום לחיים, סימן לרעננות החיים".

כ"ה, כה: "ויצא הראשון אדמוני כולו... ויקרא שמו עשיו"

הסקת מסקנות על טיבו של אדם מתוך שמו . גם שמו של אדם, שנקבע על-ידי הוריו כשנולד, לא משנה את הבחירה החופשית של האדם לאחר שהתבגר, בטוב או ברע.

יעקב הוא התגלמות התמימות, הולך ב עקבות כל מה שזז, אחיו, אביו ואמו.

יעקב. כל זה עוד לא נגלה אז, אך המשמעות האמיתית שלו טמונה בשמו- "ויעקבני זה פעמיים"- כל כולו רמיה ו עקבה , ערמומיות וכזב.

כ"ה, כו: "וידו אוחזת בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב"

הסקת מסקנות על טיבו של אדם מתוך מקצועו . לכל מקצוע יש תפקיד בעולם; בכל מקצוע אפשר לעבוד את ה'. גם צייד יכול לתרום לחברה, וגם יושב-אוהלים יכול. השאלה שקובעת את טיבו של האדם היא - מה הוא עושה עם המקצוע שבחר.

צייד, מזכיר את ישמעאל דודו שהיה רובה קשת ונפרד מהשושלת. שוב, כולו דם.

יעקב ממשיך בדרכי אבותיו, איש צדיק

תמים, פשוט, ישר, אברהם אף הוא היה מפורסם באוהלו, וכן אהל שרה.

עשיו הוא בן אדם שמועיל לחברה, מעשי, תורם למשפחתו.

יעקב בטלן, עצל, בלתי מועיל בעליל.

תמים: פראייר, פתי.

כ"ה, כז: "ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה...

... ויעקב איש תם יושב אהלים"

העלאת השערות לגבי המניעים והכוונות של דמויות.

התורה מספרת לנו הרבה על מעשים של דמויות, אבל מעט מאד (אם בכלל) על המניעים שלהם לאותם המעשים, ובדרך-כלל אי אפשר לדעת בוודאות מה המניעים אלא רק לשער.

אנחנו יודעים שיצחק אהב את עשיו, אבל איננו יודעים מה היתה המטרה של יצחק - האם הוא רצה לבנות את העם הקדוש על יסוד המעשיות של עשיו, או שהוא רק רצה להחזיר את עשיו למוטב.

אנחנו יודעים שרבקה אהבה את יעקב, אבל איננו יודעים מדוע - האם היא הזדהתה עם הערמומיות שלו או דווקא עם תמימותו.

אנחנו יודעים שעשיו הסכים למכור ליעקב את הבכורה, אבל איננו יודעים מדוע - האם הוא היה כל-כך רעב שלא שם לב למשמעות המעשה, או שממילא רצה להיפטר מהבכורה.

אותה אי-ודאות חוזרת גם בסיפור הברכה.

ואיזה אב אינו אוהב את שני בניו? הרי ברור שיש כאן בסה"כ ניסיון לקרב את עשיו לדרכי אבותיו, כל עוד אין בחירה שמימית בממשיך השושלת, יש לתת הזדמנות שווה לשניהם. יצחק הצדיק גם מנסה בצורה לא מודעת לדבוק בניגוד שלו.

ספורנו ו רד"ק : ויאהב יצחק גם את עשיו

חזקוני : "כתיב "ויאהב" ללמד שלא היה יצחק אוהבו תמיד אלא באותו זמן כי ציד בפיו"

קודם כל משחקת כאן העובדה שיצחק אוהב אותו- האב הרוחני יודע מה הוא לוקח. ליצחק ברור שבשביל להקים את העם יש צורך באדם מעשי, ערמומי מעט, ולא בשה תמים.

רש"ר הירש : "ידע לרתק את אביו בהרפתקאות הציד"

כ"ה, כח: ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו"

אין מה להוסיף, הרי ברור שתבחר בבן הצדיק והישר, ולא בציד הרשע?!

חזקוני : "ורבקה אוהבת את יעקב- אהבה תדירה".

רש"ר הירש : יעקב משלים את שחסר לרבקה בבית אביה- תום ויושר.

נו, בטח, אשה- מה היא יותר תאהב? את הבן הצייד, המלא בדם או את הבן הלכאורה תמים והנחמד, שהתכונות הפנימיות שלה (בת לבן ה ארמי ), והתכונות הפנימיות שלו (ערמומיות), מזדהות מצויין בתת מודע שלה?

כ"ה, כח: "ורבקה אוהבת את יעקב"

עשיו מגיע לביתו לאחר מסע ציד רצחני, עייף מלמשוך בקשת לתומו ומלנעוץ סכינו בטרף המפרפר... "הלעיטני", מלשון טרף, תאכיל אותי "נא"... לא היה פה שום ניצול, יעקב פשוט התפרץ לדלת פתוחה, עשיו כבר שנים מחכה שיגאלו אותו מהאחריות למשפחה- ויעקב ב"השבעה לי" רק מחפש תוקף ומחוייבות.

ספורנו : "מן האדום האדום הזה"- וכפל לו הדבר מרוב תאוותו אליהם".

עשיו מגיע לביתו ורואה על השולחן מרק. בעצם לא- נזיד . שורש י.ז.ד. ויזד- יעקב חשב על הכל מראש- הכל במזיד. אז עשיו חוזר, עייף מת, ומבקש בנימוס רב- "הלעיטני נא". יעקב מזנק מיד ודורש- "מכרה כיום את בכורתך לי".

ספורנו : "במצבך כיום, שאינך כשיר"- יעקב מנצל בערמומיות רבה את עייפותו הרגעית של עשיו וסוחט ממנו הבטחה בלתי מודעת.

כ"ה, כט- לו:

הבכורה

אקסיומה נוספת, שמתאימה לכל הטבלה, היא: התייחסות לאנשים כ'טובים' או 'רעים' לפי מעשה אחד.

הדמויות בתנ"ך (כמו בחיים) הן מורכבות, הן עושות לפעמים דברים טובים ולפעמים דברים רעים, אין בכך סתירה. הם גם משתנות עם הזמן.

למשל:עשיו לקח בהתחלה נשים רעות, אבל לאחר מכן שיפר את מעשיו ולקח אישה טובה. הוא רדף את אחיו, אבל מצד שני כיבד את אביו. לדעתי זה לא נכון להתייחס אליו באופן חד-צדדי כ"טוב" או "רע".

סיכום

מתוך הטבלה ניתן ללמוד על כמה כללים שראוי לזכור כאשר מפרשים פרשות בתנ"ך:

  1. לא ניתן ללמוד על טיבו של אדם (האם הוא טוב או רע, צדיק או רשע) מאירועים שקרו לפני שנולד, כי יש לו בחירה חופשית לאחר שנולד.
  2. לא ניתן ללמוד על טיבו של אדם מהצורה החיצונית שלו.
  3. לא ניתן ללמוד על טיבו של אדם מהשם שנתנו לו כשנולד.
  4. לא ניתן להסיק מסקנות חד-משמעיות מהשערות שאנחנו משערים לגבי המניעים והכוונות של דמויות (מעבר למעשים שלהן המפורטים בכתוב).
  5. האנשים בתנ"ך (כמו בחיים) הם לא בהכרח "טובים" או "רעים"; הם עושים מעשים שונים - חלקם טובים וחלקם רעים, ואין בכך סתירה.

והמסקנה הכי חשובה - תמיד כשמפרשים פרשה כדאי להבהיר לעצמנו מה אנחנו לא יודעים...

תגובות