טעמי איסור לבישת שעטנז

קוד: ביאור:דברים כב11 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

דברים כב11: "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו"

איסור שעטנז נזכר כבר ב ויקרא יט19: "אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ: בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם, וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ" (פירוט), במסגרת איסורי כלאיים בחי בצומח ובדומם. גם כאן בספר דברים הוא נזכר בקבוצה של שלושה פסוקים העוסקים באיסורי כלאיים, בחי בצומח ובדומם (פסוקים 9-11).   הפסוק שלנו מסביר מה הם הכלאיים האסורים בעולם הדומם - האיסור הוא ללבוש בגד העשוי צמר ופשתים יחדיו.

טעם האיסור

איסור שעטנז שונה משאר איסורי כלאיים: בשאר האיסורים, בעולם החי או הצומח, נוצר מין חדש של חיה או של צמח. ניתן להבין איסורים אלה כאיסורים על התערבות במעשה הבריאה - מעין המגבלות המוטלות בימינו על הנדסה גנטית. אולם, בשעטנז יש רק ערבוב של חוטים שונים בבגד אחד, לא נוצר שום מין חדש, הרי הבגד הוא דומם. אם כך, מה הסיבה לאיסור? ומדוע האיסור הוא דווקא על צמר ופשתים ולא על סוגים אחרים של חוטים?

המפרשים הציעו כמה הסברים.

1. אסור לחקות את בגדי הכהונה.   בגדי הכהונה היו עשויים מצירוף של חוטים שונים, למשל שמות כח6: "וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב, תְּכֵלֶת, וְאַרְגָּמָן, תּוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב".  תכלת, ארגמן ותולעת-שני הם חוטי צמר צבועים בצבעים שונים;   שש הוא פשתן.   כדי להבדיל בין קודש לחול, נאסר עלינו להשתמש בצירוף זה של צמר ופשתן בבגדים של חולין ( חזקוני, ודומה לזה דעת זקנים ).   וכן נאמר על שמן המשחה, שמות ל32: "עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם", ועל הקטורת, שמות ל38: "אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ וְנִכְרַת מֵעַמָּיו". וכן אמרו בתלמוד: "לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר תבנית עזרה, שולחן תבנית שולחן, מנורה תבנית מנורה" (בבלי עבודה זרה מג.).

  • לפי זה יש לשאול, מדוע לא מצאנו במקדש כלאיים מסוגים אחרים, כגון כלאי בהמה או כלאי זרעים?

2. אסור לחקות את קין והבל.  הצמר בא מהצאן והפשתן בא מהאדמה. הערבוב ביניהם מזכיר את המריבה בין קין והבל, בראשית ד3-4: "וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לה', וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן..." (פירוט).   איסור שעטנז רומז לנו שכדי לשמור על השלום יש לשמור על "הפרדת כוחות" - להפריד בין קין להבל כדי שלא יריבו ( חזקוני, דעת זקנים , פני דוד ).   יש רק מקום אחד שבו מותר לחבר ביניהם, והוא במשכן - בבגדי הכהנים.  רק הכהן, המקדיש את חייו לעבודת ה', יכול לעשות שלום בין ההפכים.  מלאכי ב6-7: "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו; בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי; וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעֲוֹן. כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת, וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ, כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא" (פירוט).   וראו עוד במאמרנו: קין והבל נלחמו על הר הבית.

  • אולם, קין והבל לא הקריבו בגדים אלא מאכלים. קין לא הקריב פשתן אלא מנחה מפרי האדמה (כנראה חיטה, כמו המנחות בויקרא ב). הבל לא הקריב צמר אלא מבכורות צאנו ומחלבהן (כבשים שלמות, כמו העולות בויקרא א).  כדי להתרחק מחטא קין והבל, היה ראוי לאסור על אכילת לחם עם בשר, אולם איסור כזה לא קיים.

פירוש המילה שעטנז

המילה שעטנז נזכרת רק פעמיים, ובשתיהן היא קשורה לאיסור כלאיים בבגדים - כאן ובפסוק המקביל בויקרא יט.

1. מתוך ההקשר, היה אפשר לפרש שמשמעה היא פשוט "עירוב" (רש"י), ערבוב של צמר ופשתים בבגדים.   גם בלשון ימינו משתמשים במילה שעטנז כדי לציין ערבוב מינים שונים - לא דווקא בבגדים.

2. אולם, חז"ל פירשו שהמילה שעטנז רומזת לשלוש מלאכות הקשורות להכנת בדים - שוע, טווי, ונוז:

  • שוע - מציין סירוק והחלקה של חומר-הגלם ליצירת סיבים;
  • טווי - מציין צירוף של סיבים ליצירת חוטים;
  • נוז - מציין שזירה, צירוף של חוטים ליצירת אריג.
אין איסור ללבוש ביחד בגד של צמר ובגד של פשתים, אלא רק בגד שבו הצמר והפשתים מעורבבים באחת משלוש המלאכות הללו: "יכול לא ילבש אדם גיזי צמר ואניצי פשתן? תלמוד לומר שעטנז, דבר שהוא שוע טוי ונוז... הלבדים אסורים משום כלאים. אף על פי שאין בהם משום ארוג, יש בהם משום שוע" (ספרי);   "אין אסור משום כלאים אלא טווי וארוג, שנאמר לא תלבש שעטנז, דבר שהוא שוע טווי ונוז" ( משנה כלאיים ט ח). (והפוסקים נחלקו האם האיסור הוא רק בכל שלוש המלאכות יחד, או גם בכל אחת בנפרד; ראו שעטנז | עולמות - לימוד בעיון).

לפי זה אפשר להסביר את ההבדל בין הפסוק הזה לבין הפסוק המקביל בויקרא יט. בפסוק שלנו נאמר קודם שעטנז ואחר-כך יחדיו: "מתחלה היה כל מין מהם שעטנז בפני עצמו, ואחר-כך חיברם בתפירה או בקשר "; אבל בויקרא יט נאמר להיפך - קודם כלאיים ואחר-כך שעטנז:  "משמע דמתחלה היה כלאים שעירבם, ואחר-כך עשאן שעטנז " ( העמק דבר על דברים. וראו גם העמק דבר על ויקרא יט).  והפסוקים משלימים זה את זה וקובעים שבשני המקרים אסור לערבב.

3. ויש מפרשים חדשים שפירשו שהמילה היא מצרית: "לדעת Jablonskius et Forsterus, מלת שעטנז היא מצרית ועיקרה Sciontnes, וענינה בגד צמר ופשתים מהרבה גוונים - כל מיני כלאים היו חקי ע"ז אצל הקדמונים" ( שד"ל).

תגובות