קוד: יום ולילה ביציאת מצרים בתנ"ך
סוג: התאמה1
מאת: אראל
אל:
הסוגיות הראשונות של מסכת פסחים מתעכבות הרבה על הגדרת מושגים,
ומייחסות להם משמעות שונה מהמקובל. בדף ב, בסוגיה "אור לארבעה עשר בודקין
את החמץ",
עושים מאמצים רבים להוכיח שמשמעות המילה "אור" היא "לילה" ולא יום; ובדף ד: - ה:, בסוגיית "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם",
עושים מאמצים רבים להוכיח שמשמעות "היום הראשון" היא ערב פסח ולא פסח עצמו.
התורה קובעת שאסור לאכול חמץ או להחזיק חמץ ברשותנו במשך שבעת ימי
חג הפסח, מ15 בניסן עד 21 בניסן (כולל). אולם חז"ל קבעו שהאיסור מתחיל כבר
בחצות של ערב פסח, 14 בניסן. הראיות שמביאים לכך הן דחוקות למדי, ובנוסף לכך, קביעה זו היא יוצאת-דופן בכל לוח הזמנים של ההלכה:
אבל איסור שמתחיל מחצות היום הוא די נדיר. במאמר זה ננסה לברר מה משמעות האיסור הזה.
בשמות יב 43, לאחר שבני ישראל כבר יצאו ממצרים, מסר ה' למשה ואהרן כמה חוקים: "זאת חוקת הפסח: כל בן נכר לא יאכל בו. וכל עבד, איש מקנת כסף, ומלתה אותו אז יאכל בו. תושב ושכיר לא יאכל בו. בבית אחד ייאכל,
לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו...
"
כל החוקים האלה קשורים לאכילת קרבן הפסח, אבל הם נאמרו לאחר שבני ישראל כבר אכלו את הפסח ויצאו ממצרים, ובפרט כבר יצאו מבתיהם; במצב כזה, מה הטעם להגיד "לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה"? בכלל, מדוע נאמרו החוקים האלה לאחר יציאת מצרים, ולא בראש חודש ניסן, יחד עם שאר ההלכות של קרבן הפסח? גם לשאלה זו ננסה לענות במאמר.
מתי יצאו בני ישראל ממצרים - ביום או בלילה?
כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים": ע"פ חז"ל, משמעות הביטוי "
בעצם היום הזה" היא - בעיצומו של יום, בעוצמתו של יום, כלומר - כשיש אור. הם גם הסבירו את משמעות העניין - ה' לא רצה להוציא את ישראל ממצרים בלילה, כגנבים נמלטים, אלא "בעיצומו של יום", כך שכולם יראו שאין להם ממי לפחד ואין להם מה להסתיר.
ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר", ובהמשך נאמר (יב 28) "
וילכו ויעשו בני ישראל כאשר ציוה ה' את משה ואת אהרן כן עשו" - לא ייתכן שהם יצאו בלילה.
ויקם פרעה לילה... ויאמר קומו צאו מתוך עמי... ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ..." - המצרים דחקו בהם לצאת כבר בחצות הלילה!
ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה... כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צידה לא עשו להם" - הם גורשו כל כך מהר, עד שלא הספיקו אפילו להכין לעצמם צדה לדרך! לא ייתכן שהיציאה נמשכה יותר משעה אחרי חצות הלילה!
...ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים: ליל שימורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים, הוא הלילה הזה לה' שימורים לכל בני ישראל לדורותם"!
כי לי כל בכור - ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל..." - ומכאן שהבכורות הוכו ביום!
ויסעו מרעמסס בחודש הראשון בחמישה עשר יום לחודש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים" - מודגש שזה היה ביום, ממחרת הפסח, ושבני ישראל יצאו בלי להסתיר שום דבר - ביד רמה, כך שכל המצרים ראו.
כי בחודש האביב הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה"!
אז מתי בדיוק יצאו בני ישראל ממצרים?
בדברי הנביאים, גאולתם של בני ישראל ממצרים היא דגם לגאולה העתידית:
והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים. והייתה מסלה לשאר עמו אשר יישאר מאשור כאשר הייתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים"
והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים. כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים כן אשפט אתכם נאם ד' ה'"
לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר ודברתי על לבה. ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקווה וענתה שמה כימי נעוריה כיום עלותה מארץ מצרים"
כימי צאתך מארץ מצריים , אראנו נפלאות"
(ע"ע יציאת מצרים בדברי הנביאים )
לפי זה, אולי אפשר ללמוד מנבואות שנאמרו על הגאולה העתידית גם לגבי גאולת מצרים.
שני פסוקים מנבואות הגאולה קשורים לענייננו:
קומי אורי כי בא אורך, וכבוד ה' עלייך זרח. כי הנה החושך יכסה ארץ, וערפל לאומים, ועלייך יזרח ה', וכבודו עלייך ייראה"
והיה יום אחד, הוא ייוודע לה', לא יום ולא לילה; והיה לעת ערב יהיה אור"
אם אפשר להסיק מסקנות מהפסוקים האלה לגבי גאולת מצרים, אז גם בגאולת מצרים קרה דבר דומה: למצרים (ולשאר העמים) היה חושך, אבל בחצי הלילה - לאחר שה' עבר לנגוף את מצרים - זרח כבודו על ישראל, ולעת ערב - היה להם אור! הבוקר האיר להם מיד אחרי אמצע הלילה!
ברגע שחושבים על הפירוש הזה, מגלים שהוא כתוב למעשה בפרשת יציאת מצרים (שמות יב41): "...ויהי
בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים:
ליל שימורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים...
": בני ישראל יצאו ממצרים בעצם היום הזה, שנוצר בלילה, כאשר ה' הגיע להוציאם מארץ מצרים.
נחזור לחוקי הפסח שנכתבו לאחר יציאת מצרים (יב43-50): אם נעיין בהם, נראה שכמעט כולם דנים בנכרים מסוגים שונים: "בן נכר
", "עבד
", "תושב ושכיר
", "ערל
". אם נקרא כמה פסוקים קודם לכן, נראה שביציאת מצרים (יב38) "וגם ערב רב עלה איתם
". ע"פ חז"ל, "ערב רב" הם גויים שהצטרפו לעם
ישראל בזכות השתדלותו של משה רבנו, ובניגוד לדעת ה' (לכן, כשה' מספר למשה
על חטא העגל, שנגרם בגלל ה"ערב רב", הוא אומר לו "לך רד כי שיחת
עמך אשר
העלית מארץ מצרים
" - הם לא העם שלי, אני לא רציתי אותם, אתה
העלית אותם מארץ מצרים!). בתוכנית המקורית של ה', רק בני ישראל היו צריכים
לצאת ממצרים, ולכן החוקים האלה לא נאמרו. אבל לאחר שהנכרים האלה הצטרפו,
היה צריך ללמד את בני ישראל איך להתייחס אליהם.
בפרט, מכיוון שבאותו זמן "החושך יכסה ארץ וערפל לאומים
" - עבור הגויים זה עדיין היה לילה,
ולכן היה אפשר לחשוב שהם עדיין יכולים לאכול מקרבן הפסח (למרות שבני ישראל
כבר לא יכלו לאכול ממנו, כי עבורם זה כבר היה בוקר). לכן היה צורך ללמד את
בני ישראל את חוקי אכילת הפסח ע"י נכרים מסוגים שונים.
לגבי הפסוק "בבית אחד ייאכל
" - אפשר ללמוד את פירושו מההקשר שבו הוא מופיע:
מכיוון שכל הפרשה מדברת על אנשים שרשאים או לא רשאים לאכול מהפסח, אפשר
להסיק שגם הפסוק הזה מדבר על אנשים, והמילה "בית" באה כאן במשמעות של "בית אב
", משפחה (כמו בתחילת הפרשה - יב3 "דבר אל בני ישראל... ויקחו להם איש שה
לבית אבות , שה
לבית
"). מטרת הפסוק היא ללמד, שצריך לאכול את הפסח במשפחה
אחת - גם אם רוצים לתת לעבד לאכול מהפסח, מותר לתת רק לעבד ששייך למשפחה,
ולא לעבד אחר.
ע"ע פרשת יציאת מצרים - המבנה .
לפי זה אפשר להבין מדוע קבעו חז"ל במסכת ברכות, שכל מצוה שזמנה כל הלילה - יש להקדים ולקיימה עד חצות: יש תקדים - היה לילה אחד בהסטוריה שנגמר מיד אחרי חצות; ולכן, אם אנחנו צריכים לקיים מצוה כלשהי בלילה, כדאי שנקיים אותה לפני חצות, כי מי יודע - אולי גם הפעם הלילה ייגמר מייד אחרי חצות...
עכשיו אפשר גם להבין מדוע קבעו חז"ל שיש לבער את החמץ ביום 14 בניסן עד חצות: בדרך-כלל, כשיש איסור שחל ביום מסויים, אנחנו מתחילים את האיסור כבר בערב שלפניו - כ12 שעות לפני הזריחה (למשל, אסור לעשות מלאכה בשבת, ואנחנו מתחילים את האיסור כבר בערב שבת - 12 שעות לפני הזריחה). מכיוון שבליל פסח הזריחה הגיעה כבר בחצות הלילה - קבעו חז"ל שיש לשמור על אותו מרווח-זמן, ולהתחיל את איסור חמץ של חג הפסח כבר 12 שעות קודם לכן - בחצות של יום 14 בניסן...
לוח הזמנים המיוחד של ערב פסח בא להזכיר לנו את השינוי בזמנים שחל
ביציאת מצרים, ולרמוז לנו שגם היום הבוקר של הגאולה יכול להופיע מתוך אמצע
הלילה של הגלות.
ע"ע: אור לארבעה עשר בודקין את החמץ..., אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם