השוק - לכהן המקריב; החזה - לכל הכהנים

מאת: אראל

ויקרא ז33: " הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן - לוֹ תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה "

מי שמקריב קרבן שלמים, צריך להקריב את הדם והחלב על המזבח, ואת שאר הבשר הוא יכול לאכול - אבל מתוך הבשר הנאכל, עליו לתת לכהנים את החזה ואת השוק.

בפסוק 31 נאמר, שהחזה ניתן לאהרן ולבניו,  ויקרא ז31: " וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַחֵלֶב הַמִּזְבֵּחָה, וְהָיָה הֶחָזֶה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו ", כלומר לכל הכהנים בשווה;

ובפסוק שלנו נאמר, שהשוק ניתנת רק לאותו כהן המקריב את הקרבן.

השוק - היד - מסמלת את העשיה, ולכן היא שכר למקריב בלבד;

אולם החזה - הלב - מסמל את המחשבה והאמונה, ולכן הוא שכר לכל בני אהרן, שכולם ביחד בליבם ואמונתם נותנים משמעות לקרבנות.

מקורות ופירושים נוספים

לפי חז"ל, השוק ניתן לא רק למקריב, אלא לכל כהן הראוי להקריב:  ""המקריב את דם וגו' " - מי שהוא ראוי לזריקתו ולהקטיר חלביו; יצא טמא בשעת זריקת דמים או בשעת הקטר חלבים שאינו חולק בבשר " ( רש"י ע"פ פסחים נט).

 "[ז] מנין טמא בשעת זריקה וטהור בשעת הקטר חלבים שאינו חולק?    תלמוד לומר ( ויקרא ז, יד) "לכהן הזֹרק את דם השלמים לו יהיה ".   [ח] אבא שאול אומר מנין טהור בשעת זריקת דמים וטמא בשעת הקטר חלבים שאינו חולק בבשר?    תלמוד לומר ( ויקרא ז, לג) "המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן ".   [ט] ואמר ר' שמעון: כל מי שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה.   אמר ר' שמעון לא זו בלבד, אלא יציקות ובלילות ופתתות והמליחות והתנופות וההגשות וההקטרות והקמיצות והמליקות והקבלות וההזאות והשקאות סוטה ועריפות עגלה וטהרת מצורע ונשיאות כפים בפנים ובחוץ -- תלמוד לומר "מבני אהרן " -- כל עבודה שהיא מסורה לבני אהרן.   [י] וכן היה ר' שמעון אומר: הרי הוא אומר ( מלאכי א, י) "מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם אֵין לִי חֵפֶץ בָּכֶם אָמַר ה' צבאות וּמִנְחָה לֹא אֶרְצֶה מִיֶּדְכֶם " -- שני דברים המשמשים את הגוף, ואין נמנעים לעשותם, ואין נוטלים עליהם שכר; שאומר אדם לחברו "הדלק לי את הנר הזה והגיף לי את הדלת אחריך" .    והרי דברים קל וחומר. ומה דברים שאין נמנעים לעשותם ואין נוטלים עליהם שכר -- לא עשיתם עמי חנם, דברים שנוטלים עליהם שכר על אחת כמה וכמה!" ( ספרא).

תגובות