סל הבריאות - איזה תרופות להכניס?

מאת: אראל

אל:

נכתב ב: 12:15:39  30.11.2005, כתוספת/תגובה ל: בריאות


מפעם לפעם אנחנו שומעים דרישה להכניס תרופה מסויימת או טיפול רפואי מסויים אל סל הבריאות ( סל התרופות והטיפולים הרפואיים ), ויש לקבוע קריטריונים שלפיהם נוכל לבדוק באילו מקרים יש להיענות לדרישה זו?
כיום מתבצע עדכון סל הבריאות ע"י ועדה מקצועית, שמדרגת את התרופות החדשות לפי סדר חשיבותן; אולם, הוועדה אינה יכולה לקבוע מה גודל התקציב שיוקצה לעדכון הסל - קביעה זו היא באחריות משרד האוצר, כך שבסופו של דבר, האוצר הוא שקובע איזה תרופות ייכנסו לסל ואיזה יישארו בחוץ. קביעה זו מעוררת ביקורת - ע' למשל בדבריו של יו"ר ההסתדרות הרפואית בכתב העת "חברה" מספר 16 - http://www.yesod.net/yesod/archives/2004/12/post_75.html .
לכאורה, כאשר מדובר בהצלת חיים (למשל טיפול שעשוי להציל חולי סרטן), אין כל מקום לדיון, מובן מאליו שיש להכניס את הטיפול לסל הבריאות, כי לחיים יש ערך אינסופי, ואפילו חיים של אדם אחד שווים פי אינסוף מכל הכסף שבעולם. גם בתורה נאמר " לא תעמוד על דם רעך ". ואם אין תקציב - אז צריך לקצץ בכסף לישיבות / להתנחלויות / לתרבות / לספורט / לקיבוצים (סמן את מה שנראה לך מיותר).
אבל האם זה לחיים באמת יש ערך אינסופי?
לפני שמחליטים מה המדינה צריכה לעשות, יש לחשוב מה כל אחד ואחד מאיתנו מוכן לעשות באופן אישי. המדינה היא לא כספומט - היא אוסף של אנשים שצריכים ביחד לממן פעולות מסויימות, ולפני שדורשים מהמדינה לעשות דברים - צריך לבדוק אם אנחנו היינו מוכנים לעשות דברים דומים בעצמנו, אילו לא הייתה מדינה.
אז הנה כמה שאלות שיעזרו לכם לברר מהו ערכם של החיים בעיניכם:
אם עניתם "לא" לאחת או יותר משאלות אלו - סימן שאתם מייחסים לחיים ערך סופי. יש דברים שאתם לא מוכנים לעשות על-מנת להציל חיים.
ולעניות דעתי, אתם צודקים.
החיים נמשכים זמן סופי - (תהלים צ) " ימי חיינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה... ". אנחנו לא מסתפקים בחיים עצמם, אנחנו רוצים גם לנצל את הזמן הקצר שניתן לנו כדי לעשות דברים מסויימים שנראים לנו מעניינים או חשובים (כל אחד לפי השקפתו). כשאנחנו נאלצים להשקיע זמן במעשים שאנחנו לא רוצים לעשות - אנחנו פחות "מרגישים את החיים"; אם יכריחו אותנו במשך כל חיינו לעשות דברים שאנחנו לא אוהבים - הרצון שלנו לחיות יהיה קטן יותר.
כך גם לגבי רכוש: אנחנו משקיעים חלק גדול מחיינו בעבודה שמטרתה להשיג רכוש שישפר את רמת חיינו; כשאנחנו נאלצים לוותר על רכוש (למשל כששודדים אותנו, או להבדיל כשאנחנו משלמים קנס) אנחנו למעשה מוותרים על חלק מהחיים שלנו - אותו חלק שהשקענו בהשגת הרכוש הזה.
לכן, גם התורה אינה מחייבת אותנו לתת את כל רכושנו על-מנת להציל את הזולת. אמנם יש מצוה להציל חיים -  " לא תעמוד על דם רעך " - אך למציל מותר לדרוש מהניצול שיחזיר לו את ההוצאות שהוציא על ההצלה (זמן וכסף), כך שהמצוה היא למעשה להלוות לצורך הצלת חיים, ולא לתת בחינם ( לדיון בנושא ע' כאן ). ע"פ ההלכה, מותר לאדם שנמצא בסכנה לקחת את רכושו של הזולת על-מנת להציל את חייו, אבל הוא חייב להחזיר ( לדיון בנושא ע' כאן ).
אם אין שום סיכוי שהניצול יוכל להחזיר את הרכוש לאחר שיינצל, אז אסור לו לגנוב רכוש זה, וגם אין חובה לתת לו את הרכוש כדי להציל את חייו. זה אמנם נראה אכזרי, אך למעשה ההיפך הוא הנכון: אכזריות היא לחייב אדם לתת את רכושו, שכדי להשיג אותו הוא עבד חלק גדול מחייו, כדי להציל את חייו של אדם אחר; כמו שאסור להרוג אדם כדי להציל אדם אחר, מהטעם של "מה ראית שדמך אדום יותר מדמו של חברך?" כך גם אסור לקחת את רכושו של אדם כדי להציל אדם אחר, מטעם דומה - "מה ראית שהזמן שיתווסף לחייך כתוצאה מהגניבה, שווה יותר מהזמן שיאבד חברך כתוצאה מהגניבה?" (אלא אם כן החבר יקבל בחזרה את כל רכושו, כך שלא יפסיד שום חלק מחייו). מובן מאליו שאסור לרצוח כדי להציל רכוש או חיים, כי את החיים שנלקחו כבר אין אפשרות להחזיר, אי אפשר "לקחת חיים בהלוואה"...
לעיון נוסף ניתן לקרוא במאמרו של הרב שלמה אישון ב"תחומין טז", שדן בשאלות שונות הקשורות לערכי החיים, הכבוד והרכוש ביהדות.
מכאן נובעות כמה מסקנות:
באופן כללי, אם מישהו בא אלינו ומבקש הלוואה כדי לקנות תרופה שתציל את חייו, אנחנו צריכים להשוות בין שני גורמים:
ככל שהיחס עלות/תועלת קטן יותר - הנטיה שלנו לתת לו את התרופה תהיה גדולה יותר, כי יש יותר סיכוי שהוא יצליח להחזיר.
כעת, כשאנו מדברים על ביטוח בריאות ממלכתי, השיקולים צריכים להיות דומים, פרט לכך שחברת ביטוח אינה צריכה לחשב את העלות ע"פ הכנסתו השנתית של כל חולה בנפרד, אלא ע"פ ההכנסה הממוצעת במשק; החולה עצמו לא יצטרך להחזיר את ההלוואה בעצמו, שהרי זו כל מהותו של ביטוח - כל המבוטחים משלמים לפני שקורה אסון, כדי שלא יצטרכו לשלם לאחר שקורה אסון.
יש טוענים שהמדינה בכלל לא צריכה להכריח אנשים להיות מבוטחים בביטוח בריאות; שאלה זו ראויה לדיון נפרד; במאמר זה אני מניח שחוק ביטוח בריאות נשאר על כנו.
לכן, כדי לקבוע אילו תרופות ייכנסו לסל הבריאות, יש לבצע את החישוב הבא:
בכל מקרה, יהיו טיפולים שלא ייכנסו לסל הבריאות, למשל, טיפול רפואי שעולה בסה"כ 240 אלף ש"ח, ומאריך את החיים בשנה אחת בממוצע - כנראה לא ייכנס, ואנשים הזקוקים לטיפול זה - כנראה ימותו שנה מוקדם יותר (אלא אם כן יוכלו לשלם בעצמם או ימצאו תורמים), וזה מאד עצוב, אבל אין מה לעשות - אי אפשר לדרוש מאנשים להשקיע סכום, שכדי להרוויח אותו הם עבדו לפחות שנתיים מהחיים בלי מנוחה, רק כדי לתת שנה אחת לאדם אחר. החיים הם זמן !
מי שחושב שזה לא הגיוני להשוות חיים לזמן ולכסף - אבקש שיקרא שוב את השאלות ששאלתי למעלה (א ב ג ד) ויענה עליהן בכנות, לפני שהוא תוקף אותי.
נשלח ל: פורום ארץ הצבי editor@faz.co.il (לא פורסם),

ראו גם: קדימויות בהקצאת משאבים ציבוריים לרפואה / הרב שבתאי הכהן רפפורט, אסיא מט-נ.

משאבים מוגבלים ברפואה - שיקולים כספיים בהצלת חיי אדם / הרב יצחק זילברשטיין, פרופ' מתתיהו וייסנברג -> אסיא
 

תגובות