פתרון - צבאי או מדיני?

קוד: פתרון צבאי או מדיני

הרבה אנשים שנחשבים לחכמים טוענים "שאין פתרון צבאי - חייבים פתרון מדיני". האמנם?

  1. ההסטוריה מראה שבמקרים רבים יש רק פתרון צבאי ולא מדיני

הדוגמה הבולטת ביותר היא - הטרור של גרמניה הנאצית. כל הנסיונות להשיג פתרון מדיני איתה רק גרמו נזק, כפי שאפשר ללמוד בכל ספר הסטוריה.

ברגע שעזבו לחלוטין את הדרך המדינית והשתמשו בכוח צבאי (כולל כיבוש, טרנספר והפגזה של אזרחים "חפים מפשע") - הצליחו בסופו של דבר להכניע אותה, ומאז ועד היום היא מדינה שוחרת שלום וידידותית לשכנותיה.

דוגמה נוספת - המחתרת הכורדית בטורקיה ( PKK ). לאחר שנים של טרור, פתחה טורקיה במלחמה נגד המחתרת הזאת (כולל חיסולים ומעצרים נרחבים), ואף איימה במלחמה על סוריה - שנתנה חסות לראש המחתרת. סוריה הבינה את המסר, גירשה את ראש המחתרת, והוא נעצר ונדון למוות בטורקיה. המחתרת הכורדית הפסיקה את פעולות האיבה באופן חד-צדדי.

יש עוד דוגמאות רבות. המשותף לכולן - בכולן הניצחון הושג רק לאחר ש"ראש הנחש" חוסל או נעצר. את המסקנות לגבי ערפאת כל אחד יכול להסיק לבד.

  • על-פי חוקי האסלאם, אי-אפשר להשיג פתרון מדיני עם מוסלמים ללא כוח צבאי
  • על-פי חוקי האסלאם, כל מוסלמי חייב להילחם כדי לכבוש כמה שיותר אדמות, עד לכיבוש העולם כולו. המצב היחיד שבו מותר למוסלמי לעשות הסכם של "שביתת נשק" (הוּדנה) הוא - כאשר היריב חזק ולא ניתן לנצח אותו. אבל ברגע שהיריב חלש ויש סיכוי לנצח אותו - אין ברירה, החוקים מחייבים להתקיף אותו.

    מסקנה: כאשר מדינת ישראל מפגינה חולשה, היא מחייבת את המוסלמים להילחם בה, גם אם בסתר ליבם הם היו מעדיפים לחיות לצדה בשלום. כאשר מדינת ישראל מפגינה כוח, היא מאפשרת למוסלמים לעשות איתה "שביתת נשק".

    מסקנה: הדרך היחידה להגיע ל"פתרון מדיני" עם המוסלמים שמסביבנו היא - לגרום לכך שאנחנו נהיה חזקים מבחינה צבאית, ושהם יהיו חלשים.

  • אם אין פתרון צבאי, אז אין גם פתרון מדיני
  • הוכחנו, גם מבחינה הסטורית וגם מבחינה תרבותית, שהטענה "אין פתרון צבאי" חסרת יסוד.

    אבל גם אם מישהו עדיין לא השתכנע וחושב שבאמת "אין פתרון צבאי" - בוודאי אין טעם שיחפש פתרון מדיני.

    כדי להוכיח זאת, נניח בשלילה שאין פתרון צבאי, ונניח שנצליח להשיג "פתרון מדיני", ע"י כניעה לדרישות של הפלשתינים; במקרה זה, לא תהיה לנו שום דרך לאכוף את "הפתרון המדיני"!

    כל הטענות מהצורה "אם יהיה להם מה להפסיד הם לא יילחמו", "אם המצב הכלכלי שלהם ישתפר הם יהיו נחמדים" וכו' כבר הופרכו ע"י האינתיפאדה השניה , ולכן עכשיו חייבים לקחת בחשבון את האפשרות הסבירה שהפלשתינים יפרו את ההסכם ויפגיזו את תל-אביב בקטיושות (אם תהיה להם מדינה זה יהיה קל מאד). מה נעשה במקרה כזה? פתרון של חרם כלכלי לא יעבוד - הפלשתינים כבר הוכיחו שלא מפריע להם לסבול מרעב במשך כמה שנים; והרי - לפי הנחת השלילה - "אין פתרון צבאי"!

    אם אין פתרון צבאי, אין דרך לאכוף שום הסכם, ולכן אין טעם לחתום על הסכם!

    לכן, אם מישהו בכל-זאת חושב ש"אין פתרון צבאי", אין טעם שיחפש פתרון מדיני, או כל פתרון אחר. כל שנותר לו לעשות הוא - להשתדל כמיטב יכולתו להחליש את הפלשתינים, כדי שלא יוכלו לגרום לנו נזק גדול מדי; לדאוג שלא יהיה להם נשק, שלא יהיו להם שטחי אימונים ושלא יהיה להם חופש-פעולה. זה לא יפתור את הבעיה, אבל זה לפחות יצמצם את הנזקים.

  • מאמרים נוספים
  • תגובות