המדינה לא צריכה לעשות הכל

קוד: התערבות המדינה

פעמים רבות, בויכוחים, הבעתי את דעתי נגד חוק מסויים, וזכיתי לתגובות נזעמות בסגנון "איך אתה יכול לדבר נגד החוק - הרי החוק הזה מקדם עיקרון חשוב! האם אתה מתנגד לעיקרון הזה?!".

התגובות האלו נובעות מהנחה שגויה, שלפיה - אם יש עיקרון חשוב, המדינה חייבת לחוקק חוקים כדי לממש אותו. לא תמיד זה נכון. לפעמים דווקא ההפך הוא הנכון - דווקא התערבות המדינה עלולה לפגוע בעיקרון שרוצים לקדם.

לדוגמה:

  1. שמירת שבת : בעיני, חשוב שכל היהודים ישמרו שבת. אבל זה לא אומר שאני תומך בחוקים שיכפו על אנשים לשמור שבת. חוקים כאלה עלולים לגרום דווקא לתוצאות הפוכות - גם בגלל שהם עלולים לעורר שנאה והתנגדות לתורה, וגם בגלל שבאופן מעשי הם עלולים לגרום לחילול שבת (למשל, כשאוסרים על תחבורה ציבורית בשבת, יש יותר אנשים שמחללים שבת בנסיעה ברכב פרטי). צריך לבדוק כל חוק לגופו.
  2. שוויון הזדמנויות בתעסוקה : בעיני, אין שום הצדקה להפלות נשים לרעה בקבלה לעבודה. אבל זה לא אומר שאני תומך בחוק שיאסור על הפליה כזאת. בסופו של דבר, מעסיקים שיסרבו לקבל נשים מוכשרות לעבודה, יפסידו עובדות מוכשרות, שיעברו לעבוד אצל המתחרים. לא בכל דבר המדינה צריכה להתערב.
  3. חוקי תנועה : אני כמובן תומך במאבק בתאונות הדרכים, אבל אני לא בטוח שחוקים שמגבילים את התנועה הם הפתרון לתאונות. לדוגמה: חוק שמגביל את המהירות יכול להקטין את מספר ההרוגים בתאונות, אבל הוא גם עלול לפגוע בעירנות של הנהגים ולגרום לתאונות נוספות. לא עשיתי מחקרים בנושא ולכן אני לא יודע מה המהירות המרבית הטובה ביותר, אבל השאלה העקרונית כאן היא - האם בכלל המדינה צריכה להתערב בנושא מהירות הנסיעה? אולי הפתרון הטוב יותר לבעיה הוא לקבוע עונשים מחמירים יותר לנהגים שגורמים לתאונות בפועל - למשל מאסר עולם לנהג שהרג הולך רגל (באשמת הנהג), או שלילת הרשיון לכל החיים לנהג שגרם לפציעתו של נהג אחר, ולתת לנהגים לקבוע בעצמם באיזו מהירות ליסוע? אם העונשים יהיו מספיק חמורים, אולי הנהגים יהיו יותר זהירים, יילכו מיוזמתם לקורסי נהיגה מונעת, ויקבעו בעצמם את מהירות הנסיעה שלהם לפי נסיונם? אני לא יודע מה התשובה כי לא חקרתי את הנושא מספיק לעומק; אני רק מעלה את האפשרות שהמדינה לא צריכה להתערב בנושא הזה. לא בטוח שהמדינה יודעת טוב יותר מהנהגים מהי המהירות האופטימלית בכל מצב.
  4. שכר מינימום : לדעתי צריך לשלם לכל עובד שכר הוגן, אבל זה לא אומר שאני תומך בחוק שכר-מינימום. החוק הזה עלול לגרום לתוצאות שליליות - למשל לפיטורי עובדים ולאבטלה, מכיוון שהמעסיקים לא יוכלו לעמוד בתשלומי שכר המינימום. ייתכן שצריך לחייב מעסיקים לשלם שכר מינימום רק במקרים מסויימים (כאשר הרווחים שלהם מספיק גדולים), או לבטל לגמרי את החוק ולתת לכוחות השוק לקבוע את רמת השכר לפי היצע וביקוש. אני לא יודע מה הפתרון - צריך לבדוק, בכל מקרה לגופו, האם חוק מעין זה יועיל או יזיק.
  5. עידוד הילודה : אנשים רבים תומכים בעידוד הילודה בעם היהודי, על-מנת לחזק את אחיזתנו בארץ ישראל. הבעיה היא, שרוב המנהיגים, מתוך נאמנותם לעקרון השוויון (או לבג"ץ), לא יעזו לחוקק חוק שייתן, באופן ישיר, עידוד לילודה יהודית דווקא (למשל קצבאות ילדים ליהודים בלבד), ולכן כל החוקים והקצבאות מעודדים ילודה ערבית לפחות כמו ילודה יהודית ואף יותר. התומכים בעידוד הילודה צריכים לחשוב, האם התערבות המדינה היא הדרך הטובה ביותר להשיג זאת: אולי עדיף שהמדינה לא תתערב בכלל בכל הנושא הזה, ועידוד הילודה יתבצע ע"י גופים חיצוניים שאינם מחוייבים לעיקרון השוויון, למשל - הסוכנות היהודית, אגודת "אפרת", או נדבנים פרטיים.
  6. הקצבות לתרבות : נושא ההקצבות למוסדות תרבות מעורר ויכוחים רבים בציבור: יש אנשים שחושבים שההקצבות למוסדות דתיים (בתי-כנסת וישיבות) הן מוגזמות, ויש אנשים שחושבים שההקצבות למוסדות לא-דתיים (תיאטראות, ספורט וכו') הן מוגזמות. כל צד טוען שהתרבות שלו היא התרבות ה"אמיתית", והתרבות של הצד השני היא סתם "בטלנות" ונועדה רק כדי לסחוט כספים מהקופה הציבורית. אולי, כדי למנוע מריבות, עדיף שהמדינה לא תתערב בנושא זה בכלל. במקום שהמדינה תחליט מה נחשב "תרבות" ומה ראוי לקבל הקצבה ממשלתית - כל אזרח יחליט בנושא זה בעצמו, ויממן את התרבות שהוא תומך בה מכיסו הפרטי: מי שחושב שהתרבות החשובה ביותר היא התורה - ייתן תרומה לישיבה; מי שחושב שהתרבות החשובה ביותר היא תיאטרון - יקנה כרטיס להצגה; וכן הלאה. לא בכל נושא המדינה צריכה להתערב. אם אני מתנגד להקצבות לתרבות - זה לא אומר שאני מתנגד לתרבות.
  7. גיוס לצבא : במצב הבטחוני של ימינו, זה חיוני להחזיק בצבא חזק. אבל - זה לא בהכרח אומר שצריך חוק גיוס חובה . גיוס החובה גורם למדינה נזק רב - חיילים חסרי-מוטיבציה מגיעים ליחידות שבהן אין בהם צורך, ובכך יוצרים אבטלה סמויה על חשבון משלם המסים; במקרה הגרוע יותר, חיילים כאלה עוסקים בסחר בסמים בצבא, או אף מוכרים נשק לאויב. ייתכן שצבא קטן וחכם, שמבוסס על מתנדבים ו/או שכירים המקבלים שכר הולם, ישמור על הבטחון בצורה טובה יותר.
  8. פיצויים מהרש"פ : פיגועי הטרור, שמתבצעים בחסות הרשות הפלשתינית, גרמו למדינת ישראל נזקים עצומים, וזה בהחלט צודק לדרוש מהרש"פ שתיתן לנו פיצויים על הנזקים האלה. משום-מה, מדינת ישראל מתמהמהת, ולמרות שיש באפשרותה להחרים כספים ששייכים לרש"פ - היא לא עושה כך. כמה ארגונים פרטיים החליטו לקחת את העניינים לידיים - הפסיקו לחכות למדינה, והחליטו להגיש תביעת נזקים פרטית נגד הרש"פ (למשל, חברת "אגד" הגישה תביעת פיצויים על האוטובוסים הרבים שפוצצו ע"י מחבלי הרש"פ). ואכן, בית המשפט פסק שיש להחרים מיליוני דולרים מכספי הרש"פ הנמצאים ברשות המדינה, ולהעבירם לתובעים. זוהי דוגמה מצויינת לכך שאין צורך לחכות שהמדינה תעשה הכל.

בקיצור, כאשר יש עיקרון כלשהו שאותו רוצים לקדם ע"י התערבות המדינה, זה לא מספיק להסביר למה העיקרון הזה הוא חשוב - צריך גם לבדוק, בכל מקרה לגופו, האם המדינה היא הגוף שיכול לממש בצורה הטובה ביותר את העיקרון הזה.

צריך לזכור - כל התערבות של המדינה כרוכה בהפעלת כוח פיסי נגד חלשים - לקיחת אזרחים לכלא או החרמת רכוש של אזרחים. כדי להצדיק פעולה כזאת, לא מספיק לצטט עיקרון חשוב שאנחנו רוצים לקדם ע"י כך; צריך גם לבדוק האם התערבות המדינה היא הדרך הטובה ביותר לקדם את העיקרון הזה.

יש רק מקרה אחד שבו התערבות המדינה מוצדקת בכל מקרה, והוא - כאשר יש אלימות, פגיעה פיסית של אדם אחד באדם אחר. הסיבה לכך היא, שהתוקפן מודה במעשיו שהוא לא מתנגד להפעלת אלימות, ולכן הוא לא יכול לטעון נגד המדינה כאשר המדינה מפעילה אלימות נגדו.

בכל מקרה אחר שבו טוענים שהמדינה צריכה להתערב - צריך לבדוק האם אכן ההתערבות הזאת תקדם את העיקרון שעבורו היא נועדה.

ע"ע מהי כפיה?

תגובות