אופיים של ימי הנופש בצבא

מאת: עידן יוסף

אל: ראש אגף כוח אדם בצה"ל

קוד: נופש בצבא 1

כ"א בתשרי ה'תש"ס, 20.9.99

[טיוטה]

עבור: ראש אכ"א, רוב שלומות!

הנידון: חוסר ההתחשבות בי כחייל דתי

במסגרת השירות הצבאי נקבעים ימי נופש לחיילי צה"ל. כמו כן, נקבעות הופעות תרבות לחיילים. מאחר שאני ועוד רבים מחבריי, משרתים את המולדת ומוכנים, אם צריך, להקריב עצמנו למענה בחיילותיו הקרביים של צה"ל, אין זה הוגן, בלשון המעטה, ולקפח אותנו לעומת חברינו לנשק, שאינם חובשי כיפה. מה לעשות, שחיילים דתיים רבים מאוד (ומגמה זו הולכת וגוברת) התחנכו באופן שונה, על ערכים שונים. ועל פי התורה אסור לשחות בבריכה מעורבת (עם בנות) ואסור לשמוע קול שירה של זמרת. האם כל כך בעייתי ליחד את הנופש לחיילים בנים בלבד (שהם הרוב המוחלט), האם זו בעיה להביא זמר ולא זמרת? מדוע אני צריך לצאת החוצה בערב גדודי, מדוע אני צריך להישאר בגדוד כשחבריי יוצאים ליום חיילי בשפיים ולמה אי אפשר היה לסדר לי ולעוד 40(!) מחבריי חובשי הכיפה אלטרנטיבת נופש במקום הנופש באשקלון. לא עולה במוחי שום תשובה הגיונית, מדוע ב"צבא העם" ישנה אפליה כה חמורה וקוטבית בין מרכיביו השונים? לא מדובר כאן בהפיכת המערכת אלא בשינויים קלים בלבד, שיעידו על התחשבות, הערכת השירות הקרבי ורצון לבוא לקראת. כואב לי נורא לכתוב מכתב זה. התחבטתי אם לכותבו או לשמור על "שקט תעשייתי". ישנם נושאים נוספים הנפרצים קשות בצה"ל בענייני דת, מפאת רקב(?) ברבנות הצבאית או משהו אחר (השד יודע מה). אך לא זה נידוננו. בכך רק רציתי לציין שהניכור בין המערכת לחיילים הדתיים אינו צומח על חלל ריק, והרבה"צ שאמורה לגשר על הפער, אינה מבצעת תפקידה כיאות.

בהצדעה,

עידן יוסף

{הדברים נכתבו קודם כניסת הרב ישראל וייס לתפקיד הרב הצבאי הראשי}

 

תגובות