אי-הממלכתיות בטקסי המדינה והצבא

מאת: עידן יוסף

קוד: טקסים ממלכתיים

03.09.99

יחידות הטקסים הממלכתיים בישראל, הן במסגרת האזרחית והן בזו הצבאית אינן קשובות דיין להלכי הרוח הקיימים בישראל, ואינן נותנות דעתן לתכנים המובעים בטקסים אלא לתפאורה ולליהוק שמסביב. יעיד על כך מופע היובל למדינה ולהקת בת שבע עם "אחד אלוהינו" בתחתונים, או טקס הדלקת המשואות בליווי מילות השיר "נס לא קרה לנו, כד שמן לא מצאנו" או המופע לתנועות הנוער עם זמרת מבלי להתחשב כלל בתנועת הנוער הגדולה בארץ, "בני עקיבא" הדתית ואחותה הקטנה "עזרא". לאחרונה נכחתי בטקס זיכרון לחללי התותחנים וקבלתי על עצמי החלטה שאם, חלילה, אהיה אב שכול לעולם לא אגיע לטקס זיכרון ממלכתי. מארגני הטקס לא שקלו כלל את תכניו ולא התחשבו במספר הדתיים הלא מבוטל שנכח בטקס, הן מהמשפחות השכולות והן מחיילי צה"ל חובשי הכיפה. אין לי שום בעיה עם הגברת השכולה שדיברה על הפצע שמסרב להגליד, או על נאומו הראוי להערכה של השר רן כהן. התרעמתי על קטע פרי עטו של יאיר לפיד, שמספר מה לא יהיה לבן שנהרג, עם מי לא יתחתן וכמה ילדים לא יהיו לו, או איך לא יקבל את מפתחות הרכב לצאת לבילוי בליל שבת (קודש!?), הספד אינפנטילי-רגשני שאינו תורם למין העניין, למי זה נצרך, הרי זה כ"כ ברור!. מדוע הקריין שקרא את תפילת ה'יזכור' לא יכול לכבד בחבישת כיסוי ראש כשאר הקהל? מה הלהיטות לשים דווקא זמרת ולא זמר, ואולי כדאי היה לאפשר לצלילים של תזמורת צה"ל לפעול את פעולתם מבלי צורך בליווי קול אנושי. שהרי קולה של אשה בשעה ששרה ערווה הוא, לפי ההלכה, משום שבזמרתה מוציאה היא אל הפועל אינטימיות הגנוזה בעימקי נשמתה ואינה ראויה להיות נחלת הכלל. אף אם מישהו חושב שערכי היהדות הינם נחלת ימי הביניים, אין שום סיבה שבעולם שיבוא לעשות לדתיים חינוך מחדש וינסה לכפות את ערכיו הנאורים. לצאת לא היה נעים לי, שלא אראה, חלילה, כמבזה את טקס הזיכרון. בלית ברירה, רכנתי מטה בכיסאי ואימצתי את כפות ידיי לאוזניי. גם נאומיהם היובשניים של מפקדי צה"ל עם אותם ריטואלים חוזרים של "שלום וביטחון" מבלי שמץ של פוריות מחשבתית, מצריכים שישב כותב נאומים צמוד ליד אנשי מעש אלו, שאין כוחם אלא ברגליהם (ועל כך יבורכו) אך לא בפיהם. שומה עלינו להקים ועדה לאופי טקסים, שתחת סמכותה יהיו נושא סינון הנאומים ופרקי הקריאה ונושא הרגישות של ציבורים מסוימים בחברה לתכנים.

עידן יוסף

תגובות