מאמר על: מכתב של הרבי לבן גוריון על המצב בארץ הקודש !

מאת: דוד

אל: david_arnon @ walla.co.il

נכתב ב: 20:04:58  23.02.2006, כתוספת/תגובה ל: קישורים שיעזרו לכם למחות בעצמכם


ב"ה
מכתב של הרבי
לראש הממשלה בן גוריון !
המכתב השני ממש חשוב ! אבל אי אפשר להבין אותו מבלי לקרוא את הראשון ! זה מכתב שהרבי כתב לבן גוריון כאשר התעוררה הסוגיה של גיור גויים, שלא על פי ההלכה, אז בן גוריון כתב לרבי לחוות את דעתו. המכתב הראשון הוא רשמי. אבל השני הרבי כותב לו דברים כליים בנוגע למצב בארץ הקודש ! חשוב ביותר

ב"ה, ח' אדר א' תשי"ט
לכבוד מר ד. בן גוריון שיחיה

ראש הממשלה

במענה על מכתב כבודו בשאלה לחוות דעתי בנוגע לרישום ילדי נישואי תערובת כשהאב יהודי והאם לא יהודיה ולא נתגיירה קודם לידת הולד. והמכוון – לפי נוסח ההחלטה במכתב הנ"ל – להגדיר הוראות שיתאימו למסורת המקובלת בכל חוגי היהדות, האדוקים והחופשיים לכל זרמיהם, ולתנאים המיוחדים של ישראל כמדינה רִבונית שמובטח בה חופש מצפון ודת וכמרכז לקיבוץ גלויות:

דעתי הברורה בהחלט, בהתאם לתורה ולמסורת המקובלת מדורי דורות, כי בענינים כאלה אין כל תורף להצהרה בדיבור על הרצון להירשם בתור יהודי, ואין בכח הצהרה זו לשנות את המציאות.

על פי התורה והמסורת של דורי דורות הקיימת וחיה עד היום הזה – יהודי, או בסגנון שונה אבל בתוכן שווה – שייך לעם בני ישראל, הוא זה ורק זה שנולד מאם יהודיה או גר שנתגייר באופן גירות מדויק, אשר פרטי סדר גירות זה מבוארים בספרי פסקי דינים של עמנו בית ישראל מדור לדור ועד להשו"ע.

האמור במלוא תקפו לא רק בנוגע לילדים שהוריהם או מי שהוא אחר מצביר על רצונו לרשום אותם בתור יהודי, אלא גם בנוגע לכל מי שיבוא להצהיר על עצמו שרוצה לשנות מעמדו ומצבו כדי להכנס לכלל ישראל, שאין בהצהרה כזו ולא כלום אלא אם כן יקיים בפועל, או שכבר קיים בפועל, סדר הגירות מתאים להמסורה וכמפורט בספר השולחן ערוך, כנ"ל.

בכבוד ובברכה.

אינני מציין המקורות וכו' – כי בענין הגירות הלכות פסוקות, ברורות ומפורטות ברמב"ם, טור, שולחן ערוך, ועוד.

הערה:

כל הבא להלם מובא רק כהוספה בשולח המכתב – בכוונה להדגיש, שאם אפילו לא יתקבלו הדברים דלקמן, בחלקם או אפילו בכולם, אין זה ממעט כלל וכלל בהחלטיות חוות דעתי האמורה לעיל, ולא באו ההערות דלהלן אלא בתור תגובה על ההסברה ותיאור המצב וכו' המובאים במכתב כבודו.

א. שאלת הרישום, באיזה תואר שיבחרו, אינו ענין המוגבל לארץ ישראל בלבד, כי מובן מאליו, וכמבואר גם במכתב כבודו, שאין ביכולתו של מישהו להקים מחיצה בין יהודי ארץ ישראל ליהודי חוץ לארץ, ואדרבה, כל אחינו בני ישראל באשר הם שם מהוים עם אחד, מיום היותם לעם, למרות פיזורם בכל קצוי תבל. מכאן, שפתרון השאלה צריך להיות כזה שראוי להתקבל על כל בני ישראל בכל מקום שהם, שיהיה מסוגל לקרב לאחד ולהדק את הקשרים ביניהם, ומכל שכן שלא ישמש סיבה, אפילו סיבה רחוקה, לריחוק או לפירוד. שלכן, אפילו אם תמצא לומר שבארץ ישראל קיימים תנאים הדורשים עיון מיוחד בשאלה האמורה, אין תנאים אלו מצמצמים הבעיה בשטח ארץ ישראל, אלא, כאמור, ענין משותף הוא לכל עם בני ישראל, בכל מקום שהם

ב. ההשתייכות לעם ישראל - מעולם לא נתקבלה באומתנו כענין פורמַאלי, חיצוני. מאז ומקדם ועד היום הזה היו פירושה ותחומה – מציאות כל האדם היהודי וחוויה פנימית ועמוקה הקשורה בנימי נשמתו וליבו. מבחינה זו, כל תנועה המקילה וגורעת מהנהוג ומקובל בשטח זה, הרי היא גורעת ומזלזלת ברגש ההשתייכות לעם ישראל, ואי אפשר שלא תגרום הירוס ביחס הרציני והעמוק לקישור הפנימי שבין יהודי לעמו.

ג. הקלת המעבר והצירוף לעם ישראל, בפרט במצב המיוחד של ארץ ישראל המוקפת ארצות ועממין שאינם אוהדים לה, ובחלק גדול מהם – הרבה גרוע מזה, עלולה להעמיד בסכנה במידה חשובה את הענינים הבטחוניים של ארץ ישראל.

ד. המורם מנקודות הנ"ל, שאם אפילו ייעשה נסיון להשתמט מפתרונה הנכון של הבעיה על ידי פשרה, כגון חילוף המילה "יהודי" בתואר חילוני, בהחלט אין זה מוצא, כי ההיזק בעינו יעמוד, הן בהנוגע להידוק הקשרים שבין כל אחינו בני ישראל באשר הם שם, והן מנקודת החיסון והבטחון, כנזכר לעיל.

ה. מובן, וגם פשוט, שאין להקשות מזה שהיו מקרים אשר גם שנתגייר כדת וכדין אף על פי כן היה גורם מזיק לעם ישראל; ולאידך, אפשר שזה שרק מצהיר על השתייכותו לעם ישראל יהיה גורם מועיל ביותר לעם ישראל, כמו שאין סתירה לדרישת סדר הגירות – מהעובדא דישנם חסידי אומות העולם, אף שכשמם כן הוא – מאומות העולם.

ו. בהסברת גדרי השאלה נזכר גם כן ענין הפליהץ אבל הפליה שייכת בנתינת או שלילת זכויות או עונשים, ולא ברישום מציאות קיימת.

ואסיים בתקוה ובצפיה אשר תהיה ארץ ישראל בכל פרטיה, בהוה ובעתיד, ענין אשר יקרב את בני ישראל בכל קצוי תבל, האדוקים והחופשיים לכל זרמיהם, על ידי שתלך ותתאים בכל עניניה יותר ויותר לשמה כן היא, השם שנקראת בו בפי כל עמי תבל – ארץ הקודש.

ב"ה, ט' אדר א', תשי"ט

לכבוד מר דוד שי' בן גוריון
ראש הממשלה
שלום וברכה !

אתמול שלחתי מענה שלי הרשמי על השאלה, שאלת הרישום, ואיתו רב הסליחה על עיכוב המענה עד עתה – מפני כמה סיבות. והבא לקמן כתוב בלתי רשמי, וגם לא חצי רשמי.

ולכן תקותי אשר יסלח לי כבודו על כתבי בלי דיפלומטיא, ואולי גם הסגנון אינו מתאים להפרטי כל, וגם – על שאקדים איזו שורות ברעיונות שלכאורה פשוטים הם.

כיון שבעולמנו כל ענין אינו מופשטי אלא קשור באישים ותנאים, הנני משתמש בהזדמנות זו לבוא בשורותי דלהלן, אל כבודו בתור זה העומד בראש בעית הרישום, ויותר מזה – שהשפעתו גדולה ברקע החיים שבארצנו הקדושה, אשר הבעיה הנ"ל היא רק אחד הפרטים שלו.

בודאי שאין צורך להאריך בנקודה שתקופתנו זו היא תקופת הרת עולם, ביחוד בחיי שעמנו בני ישראל בכל מקום שהם, הן בגשם והן ברוח. וכמו שהיה מתמיד בתולדות ימי עמנו, הרי הענינים הרוחניים משפיעים הרבה יותר על הענינים הגשמיים מאשר להיפך. (לא נעלם ממני, כי השקפה זו אינה עולה בד בבד עם שיטת החמרניות וכיוצא בזה, אבל אין זה נוגע כל כך להבא להלן).

מובן אשר לעת כזאת האחריות המוטלת על כל אחד ואחד – חשובה וגדולה פי כמה מאשר בשנים כסדרן, ובפרט האחריות המוטלת על אלה שיש להם השפעה גדולה בכמה שטחים בחיי עמנו, ואפשר גדולה עוד יותר מאשר המשפיע משער בנפשו.

ובכל ענין ודבר, הרי אחריות קשורה בזכות, וככל שתגדל האחריות של האדם, תגדל גם זכותו, כשנושא באחריות וממלא תפקידו בזה, ולא כל אדם זוכה לאחריות – זכות גדולה וציבורית, וגם הזוכה לזה – לא כל עת שעת הכושר היא למילוי התפקיד והאחריות.

כוונתי כאן להשפעתו של כבודו, אשר איך שלא יוגדר המצב באופן רשמי, הרי בפועל בארץ ישראל כעת, הנה החלטתו של כבודו קובעת היא בשטחים הכי חשובים בחיי הציבור בארץ, ובזה – גם בכמה ענינים אשר בשטח הרוחני.

ואין לי עסק כאן בשאלה אם המשטר הוא דימוקרטי או לא, שהרי לא להתווכח באתי, וכנ"ל – מכתבי הוא בלתי רשמי ורק בהשייך להמציאות כמו שהיא בפועל, והמציאות שהנני רואה – שלכבודו השפעה הכי גדולה בעיצוב המצב בארצנו, אף שלפעמים יכול לפעול במישרין ולפעמים רק בעקיפין.

בשנים מלפנים שגור היה, בחוגים מסוימים, הפתגם אשר סתם בני ישראל הדרים בחוץ לארץ מוכרחים לדת ישראל ועניניה – כתריס בפני הטמיעה בעמים וכו', אבל אלו שימציאו "תריס" אחר במקום הדת, וביחוד – כל אלו שיסתדרו בארץ ישראל במסגרת משלהם איזו שתהיה, שהאוירה והשפה והמסגרת וכו' (לכאורה) תריס למופת הם – יכולים לוותר על דת ישראל, או בנוסח עקבי יותר – מה להם ול"מעמסה" זו שבחייהם, מעמסה יום יומית ובדבר גדול ובדבר קטן.

אבל מהלך והתפתחות הענינים בארץ ישראל במשך ז-ח שנים האחרונות – מבליט יותר ויותר את הנקודה, אשר כמה שלא יהיה גדול ההכרח בדת ועניניה לבני ישראל אשר בחוץ לארץ, מוכרחים הם עוד יותר וחיונים לבני ישראל אשר בארץ ישראל. ואחד הטעמים היסודיים: בארץ ישראל דוקא נראית סכנה אשר דור השני יקים טיפוס חדש, אשר בשם בני ישראל ידגול, אבל זר יהיה לעברו של עמנו על כל ערכיו הנצחיים והעצמיים, וגם מְנַגֶד לו – בהשקפת עולמו, בתרבות שלו ובתוכן חייו היום יומיים. מְנַגֶד למרות אשר עברית ידבר, בארץ האבות ידור וגם לשמע התנ"ך יתלהב.

איני רוצה להאריך בנקודה כאובה זו כלל וכלל מטעמים מובנים (ובפרט שאיני רואה צורך באריכות). ואחד הטעמים, כי רוצה הנני לקוות אשר לא תקום פעמיים צרה, וסוף סוף גם מתוך בני הדור האמור יתריעו בקול גדול על סכנה האמורה וישמע הקול ויפעול פעולתו לקדם פני הרעה בעוד מועד. והרי דוקא בשנים האחרונות מורגשת תסיסה חזקה בחוצה לארץ ובארץ ישראל לדרוש ולתבוע תוכן רוחני בחיים, ואם להתעמק בזה, הרי הכמיהה היא אחרי משהו למעלה משכל האדם.

ובודאי שלא ירוו צמאונו של הנוער והצעירים של עמנו הנצחי – על ידי הסברות ושיטות מעשה ידי אדם היום, ואשר גורלם יהיה כגורל השיטות שנתחדשו אתמול ולא תמצאינה עוד בין החיים. וכאן המקום לדת משה וישראל, שבכתב ושבעל פה, ערכינו העצמיים מיום עמוד עם ישראל לפני ה' אלקינו בחורב ונשמע קול הגדול ולא יסף: אנכי ה' אלקיך גו' לא יהיה לך אלקים אחרים גו'.

ציווי והוראה – אבל בסגנון שפירושו גם הבטחה.

וכמובן שאין כלל הכוונה לדתיות תיאורטית, כהשקפת עולם עיונית בלבד וכנושא להרצאות בימי חג ומועד, אלא אורח חיים בפועל ובמעשה, גם בימות החול וגם הענינים הנקראים בפי העולם ענינים חילוניים; והרי דתנו – בעיקרה מעשית היא.

שעת הכושר היא עתה מאין כמוה להטות ולשנות את כל רקע החיים בארץ ישראל לפרטיו – בכיוון האמור, ושעת כושר זו דופקת על פתחו, כי ביד כבודו האפשריות והזכות לנצלה באופן הכי יעיל. זכות ואפשריות שלאו כל אדם זוכה להם, ושלא היו כמותן משך עשיריות ועשיריות בשנים.

לכאורה, קרוב לומר אשר שורות הנ"ל יעוררו תמיהה בלב כבודו – האומנם חושבני שבמכתבי אוכל לשנות ולהשפיע על השקפת עולם בת עשיריות בשנים, ובפרט – השקפתו של אדם שראה פרי בעמלו.

אבל כיון, שלדעתי, המצב בארץ ישראל הוא כנ"ל, הרי המצב כשלעצמו והאמת לאמיתו אשר ברעיון עצמו, והאפשרות הכי נפלאה ומיוחדה במינה שניתנה למר – הם המדברים, המבקשים ודורשים. ובודאי אשר גם בלעדי מכתבי – התבונן כבודו בכל זה פעמים רבות. אלא שלא ראיתי רשות לעצמי לעבוד על כל זה בשתיקה – בה בשעה שכותב הנני בבעיית הרישום אשר חלק היא מכללות רקע האמור, ומצאתי לחוב שלי לעורר אודות זה – לפחות במכתב פרטי לכבודו.

ובהזדמנות זו, ובבקשת סליחה על האיחור בזה, אביע תודתי על מה שבשעתו שלח לי את החוברת שלו, ואסתייע להאמור במכתבי זה – ממה שרשם על החוברת, בהזכירו את הארץ, הביטוי – ארץ הקודש. והרי התואר "קודש", כמו התואר "יהודי" תוכנו הוגדר והוקדש על ידי דורי דורות של עמנו, החל ממתן תורה –

שאז ניתן לנו התואר "ממלכת כהנים וגוי קדוש" ושם ניתנה לעם ישראל ארץ הקדושה לגבולותיה "ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדול נהר פרת" –

ועד לימינו אלה ועד בכלל.

בכבוד ובברכה

מנחם מענדל שניאורסאהן


תגובות