צו מנהלי ליהודים ולערבים

מאת: מחברים שונים

אל: דואל מטה צפון

נכתב ב: 09:13:22  19.12.2006, כתוספת/תגובה ל: חרות ועבדות

[התפרסם ב 2006-11-19]

הצגנו לקהל הקוראים את השאלה הבאה:

צו מנהלי הוא הליך המנוגד לזכויות האדם הבסיסיות ביותר, מעצר אדם מבלי שתנתן לו הזכות הבסיסית להגן על עצמו הוא מעשה הנוגד את זכות הצדק הטבעי

שנים ידענו ושתקנו, האמנו בשרותי הביטחון ובמערכת המשפט. האמנו שזה כלי מסריח אך חיוני לבטחון המדינה. היום כשלמדנו על בשרנו באיזו קלות נעשים המעצרים הללו מתוך שיקולים פוליטים גם ללא קשר לבטחון המדינה, עולה השאלה האם מותר לנו להפקיד את זכויותנו הבסיסיות בידי מערכת הבטחון.

   ח"כ גלאון ממר"ץ אמרה היום שלא ייתכן להקים מהומה גדולה כל כך סביב חלוקת  תשעה עשר צווים בשעה שכ-700 אסירים פלסטינים מוחזקים תחת מעצר מינהלי. "אני חייבת לומר שאני מתנגדת לכל שימוש בכלי של מעצר מינהלי ולא חשוב אם מדובר   בערבי או ביהודי " דברי גלאון (על פי ווינט) 1

השוואה מקוממת. האמנם? ואולי היא צודקת הפעם?

להלן תשובות הקוראים ובסופו של דבר סיכום העורך:

מעצרים מינהליים הינם ירושה מתקופת המאבק של המחתרות בבריטים . השלטון הבריטי תיקן תקנות לשעת חירום ב-1945 על מנת שיוכל להילחם בטרור היהודי.

מאז עברו 61 שנים . הרבה מהתקנות שונו, בוטלו וגם הוגבלו. המעצר המינהלי הוא שריד חשוך מאותם ימים .

מעצר של אזרח מבלי להביאו בפני שופט על מנת שישמע על מה ולמה נעצר, ויוכל להוכיח במשפט את חפותו, נוגד עקרון דמוקרטי בסיסי . "הביאס קורפוס", עקרון שנקבע במאה ה-13 באנגליה, ואומץ על ידי כל המשטרים הדמוקרטיים.

נכון שזכותה של דמוקרטיה להגן על עצמה מפני המערערים את יסודותיה. נכון שדמוקרטיות מבוססות יותר מזו הישראלית נוקטות בשיטת המעצרים המינהליים כנגד אויביהן, ארה"ב למשל במלחמתה בטרור המוסלמי. עובדה היא שבמדינת ישראל משמשים המעצרים הללו ככלי בידי השלטון במאבקו הפוליטי ביריביו.

אחרת כיצד תסבירו את ההרחקה מהבית, ואת המעצר ללא משפט של אזרחים המואשמים בהפרעה למסיק זיתים על ידי האויב, כשאפילו אידיוט מבין שזהו רק תרוץ למאבק ביריב פוליטי-אידיאולוגי?. המסיק נמשך חודש וחצי, ואילו ההרחקה/המעצר הוא לחצי שנה-שנה? איך תסבירו את המעצרים המינהליים החוזרים ונישנים של נועם פדרמן ויהודים נוספים?

אילו נדרשו   כוחות האופל להסביר בהליך הוגן ופומבי מדוע נעצרו האנשים, ולהוכיח כי אמנם פשעו, לא היה סכוי שאותם 20 בחורים שסרבו לעזוב את בתיהם, היו יושבים במעצר.

כך גם ערבים המאשמים בטרור או בכל עבירה אחרת. מדוע לא להביאם בפני שופט?   מפני שזה מכביד על   מי שצריך לעבוד קשה על גלוי הוכחות? כי אין הוכחות?

עבריני סמים ואנשי ארגוני הפשע יוצאים לחופשי כשהמשטרה והתביעה אינן יכולות להוכיח לשופטים באמצעים כשרים וחוקיים את אשמתם. מדוע מרשים לעצמם אבירי שלטון החוק לזלזל בזכויות אדם של מתנחל?   של ערבי?

מרים בר יוסף


צמד המילים "סדום ועמורה" מאד ידוע.
 
לאמיתו של דבר היו 4 ערים שנענשו במהפיכה: "סדום ועמורה, אדמה וצבויים"!
 
מדוע איפוא תדיר מאוזכרות אך 2 הערים "סדום ועמורה"?
 
ועוד מדוע "סדום ועמורה" נענשו לא רק בהפיכתן אלא גם ב"גפרית ואש מן השמים"?
 
אלא,
 
המכנה המשותף של כל 4 הערים הנ"ל היה שהן חטאו בזנות (משכב זכר וכו') המביאה אנדרלמוסיא בעולם,
 
אבל סדום ועמורה הוסיפו לחטוא גם בכל הקשור ל"בין אדם לחברו" ועוד כיסו את חטאם בכיסויים  משפטיים ובמסוה של חוק (היה להם בית משפט ושופטים),
ובזה גדלה חטאתם יותר אפילו מהמשותף לכל 4 הערים הנ"ל - כאמור, עבירות של זנות.
 
שומו שמים! מתייחסים אל אלפי תושבים משל היו "אבק אדם" ללא זכויות הגנה משפטיות, ואת הסקנדל הזה מגבים בנימוקים של "חוק"!
(ועוד עושים השוואות עם הערבים שהצהירו במלחמה האחרונה שהם גאים להיות שאהידים ושנציגיהם בכנסת מחרפים מערכות אלוקים חיים)
 
ועל כגון דא נאמר: לא כשר, וגם מסריח!
 
חוק - צחוק, ואוי לאותו צחוק.
 
שאלה: האם יש לבטל את האמצעי הזה לחלוטין, גם נגד ערבים ?
 
הרי המדינה עצמה לא מגייסת ערבים לצה"ל,
כי גם אם יש ערבי חריג שאינו שונא את המדינה הוא איננו עומד בלחץ החברתי (במקרה הטוב) או בלחץ האיומים (במקרה הרע) של החברה בו הוא שרוי.
 
ומסיבה זו לא יתקבל ערבי לעבודה ברפא"ל גם אם הוא יהיה אינטלקטואל מאין כמוהו (אפילו לא תתקבל עובדת שיש לה חבר ערבי!)
 
אז מה פשר הצביעות?
 
אחת ולתמיד:
הערבי עובר על החוק כדי להחריב את המדינה,
יהודי, גם אם הוא עובר על החוק - כוונתו למען המדינה! 
 
הרב דוד דרוקמן.
 

שירן שלום
בזמנו הייתה התנגדות למינוי של דן חלוץ לרמטכל בגלל האמירה שמה שהוא מרגיש שמוטלת פצצה של סיכול ממוקד ופוגעת בילדים זה רק את ההדף בשיחרור הפצצה מכנף המטוס. אמירה מזעזעת המלמדת על אישיות שחצנית וחסרת רגש אנושי עוררה התנגדות מצד אנשי השמאל בלבד אנחנו שתקנו ואכלנו אותה בתהליך הגירוש כאשר הרגשנו את הרוח היהירה השחצנית והלא רגישה של הרמטכל מנשבת בכל הדרגים הכפופים לו.
 אין מוסר חד צדדי !
עלינו להבין שכח עלול להיות כרוך עם שימוש לא ראוי ואפילו מושחת וחרב הכח מופנת ללא אבחנה ולכן חייבים לגבש חשיבה של הגבלות הכוח גם אם הוא מופנה נגד אוייבנו האכזריים ולא לעצום עיניים ולתת לבעלי הכוח להשתולל ופתאום לעמוד נדהמים כאשר חרב זו ממשיכה בתנופתה ומופעלת עלינו. ( ראה שרון, מעצרי השב"כ, התעללות השוטרים וכו' )
כמובן שיש להבדיל בין ריסון הכוח שהוא מופעל נגד אוייבים לבין ריסון הכח שהוא מופעל נגד בני עמינו שאולי יש חשש שהם מפירי חוק. אבל אני מדגיש שצריכה להיות מגמה אחידה שנובעת מתוך עמדה שמציבים כאן עמדה אחראית של לקיחת אחריות על הנהגת המדינה ולא ראיה צרה הרואה רק את קידום האינטרסים הכיתתי הנוכחי שלי.
לכן צוים מינהליים הם כורח המציאות בתנאי שיש עליהם ביקורת המגבילה את השימוש בהם גם כלפי יהודים וגם כלפי ערבים. כי עיקר ההגבלה צריך להיות מופנה כלפי אלו המקבלים מאיתנו אזרחי המדינה את הזכות להשתמש בכוחנות זו. דהיינו כיצד אנו מוודאים שהמוסמכים להשתמש באמצעיים כוחניים עושים זאת, בכל פעם ובכל מצב שהם עושים זאת, באופן ראוי ומבוקר.
מי שיוצא כעת ( וכולנו צריכים לצאת כעת) נגד השימוש המוגזם בצווים מינהליים חייב לענ"ד לתת מענה כיצד לא מוצאים צווים מינהליים שרירותיים ללא אבחנה מוצדקת וסבירה כלפי אף אחד ולא משנה מאיזה צד הוא.
כוחנות מוגזמת ! היא כוחנות מוגזמת ! היא כוחנות מוגזמת !
 
אני ממליץ לעיין במאמריו של דניאל סטטמן "שאלת המוחלטות המוסרית של האיסור לענות, משפט וממשל, ד', תשנ"ד, עמ' 161 ..." ובמאמריו על סוגית הסיקול הממוקד  ההמלצה איננה באה לבטא הסכמה לדבריו ( ואף כבר דנתי איתו בנושא) אבל הוא פורס מערכת שיקולים מעמיקה ומורכבת המנסה לתת מענה ערכי לשימוש ההכרחי בכוחנות. ולפי דעתי זהו הדיון הרציני ביותר בנושא שאני מכיר.
 
בברכה
קובי

על השימוש במעצרים מנהליים

  האם השימוש במעצר מנהלי כנגד יהודים טובים (בגלל היותם יהודים טובים) פוסל מעצר מנהלי?

 

את   השאלה שהוצגה לנו   ניתן לראות חלק משאלה כללית:

האם שימוש לרעה בכלי שלטון פוסל את הכלי?

 

דוגמאות:

לפקיד שומה רשאי שלא לקבל דו"ח של אדם ולהפעיל "שומה כמיטב שיפוט" .

 

נניח שיתברר שיש פקידי שומה המשתמשים בסמכות זו לרעה, כגון לרושש מתחרים של האחים שלהם, האם נפסול את הכלי : שומה לפי מיטב שפיטה?

 

שופט רשאי לשלוח אדם למאסר.

  נניח שיתברר ששופט שלח למאסר אדם אך ורק מכיון שהשופט נתן עיניו באשתו של אותו אדם,

האם נבטל את הכלי השלטוני "מאסר" ?

 

ברור שמעצר ללא משפט – מעצר מנהלי - הוא כלי שעלול לנגוד בחריפות "זכויות אדם", ממש כמו ירי   ללא משפט.  

 

צמצום שימוש לרעה של כלי שלטוני   יכול להעשות   על ידי:

    1.   הפקדת הכלי בידי אנשים שלא ישתמשו בו לרעה ,

    2.    מערכת בקרה

 

  מאידך לעתים מרחיבים את הסמכות ( לאחר מעשה, דבר הקובע דפוסי התנהגות לעתיד)   ע"י :

1.       החלטת   פרקליטות או קצין משטרה "חוסר ענין ציבורי" .

2.       חנינה הניתנת (   גם בטרם משפט ) ע"י נשיא .

 

  בכל המקרים הדבר תלוי בטיב בני אדם:

 

אנשים רעים עלולים למנות שופטת רעה, שנתנה הרשאה לבדות הפללה נגד   אדם ממחנה פליטי יריב, לנשיאת בית משפט עליון. אשה רעה שכזו עלולה להמשיך בנורמות הרעות   שקבעו אנשים רעים שלפניה.

כך שגם בג"ץ והעברת כל נושא לשיפוט ועדות בקרה, בתי משפט וכו' אינם מבטיחים בקרה הוגנת וראויה.

 

  מערכת פרקליטות עלולה להציק לשוטרים שהמיתו 13   מהאויבים שהשתתפו במאמץ הערבי הכולל להשמדת יהודי המדינה.  

 

הפרקליטות התנכלה ללוחם שהמית מחבל , במקום למחזר אותו ( מעצר, משפט, מאסר, שחרור , חזרה לפעילות , רציחת יהודים)    קו -300 .

הנשיא הרצוג חנן אותו בטרם משפט.

גם המערכת החצי רשמית הקובעת נורמות התנהגות היא תלוית-אנשים. לאנשים כמו אסא כשר   יש השפעה חריפה על המערכת . ברור שאין לומר על הרמה המוסרית הממוצעת של האוכלסיה שהיא נמוכה מזו של כשר.

לסיכום: אין לפסול כלי יעיל והכרחי בגלל שיש שמשתמשים בו לרעה.

                                                            גדעון ארליך

 


אני מתאר לעצמי שהתגובות הנפוצות יהיו "זה לא אותו דבר, כי הערבים הם רוצחים בפוטנציה ולכן זה מוצדק לשים אותם במעצר מינהלי".
אבל רגע, מניין אנחנו יודעים שאותם 700 ערבים שיושבים במעצר מנהלי הם אכן רוצחים בפוטנציה?
 - כי כך אמרו בתקשורת.
ומניין התקשורת יודעת?
 - כי כך אמר לה דובר צה"ל / השב"כ.
ומי אמר שהשב"כ דובר אמת?
הרי אנחנו רואים שהשב"כ יודע טוב מאד לשקר כשהוא רוצה.
אז מי אמר שדווקא בקשר לערבים השב"כ דובר אמת?
אולי אנשי השב"כ המציאו האשמות נגד ערבים, רק כדי לספק לעצמם תעסוקה?
ועכשיו, כשהשיטה הזאת מיצתה את עצמה, הם ממציאים האשמות נגד מתנחלים, בדיוק מאותה סיבה - לספק לעצמם תעסוקה?
אולי כל הסיכסוך בינינו לבין הערבים היה יכול להסתיים כבר מזמן, אלא שיש אנשי ביטחון שחוששים, שאם הסיכסוך יסתיים, הם יאבדו את הרלבנטיות שלהם (וגם את מקור הפרנסה שלהם), ולכן הם דואגים ללבות את הסיכסוך?
אחת הדרכים לעשות זאת היא להמציא האשמות שווא נגד ערבים ונגד מתנחלים, שגורמות לתיסכול בקרב הקרובים והחברים של המואשמים, וכתוצאה מכך נוצרות התפרצויות אלימות בשני הצדדים, והנה - לצבא כבר יש תעסוקה...
זה נשמע קונספירטיבי, אבל מי יודע? צריך לבדוק את כל האפשרויות.
ארל סגל
אתם יכולים לפרסם את התגובה הבאה -
 
בצער רב, וביגון קודר, אני תומך בזהבה גלאון. צו גירוש מנהלי או מעצר מנהלי הוא עבירה חמורה על כללי הדמוקרטיה החופשית, ואף עבירה חמורה על דיני היהדות. יש במעצר מינהלי משום הפקעה שרירותית של חירות הפרט, הפקעה שרירותית של זכותו להתפרנס, של זכותו לקורת גג, ולכן גם הפקעה שרירותית של ממונו (כי הוא צריך למצוא פרנסה אחרת ולממן מגורים אלטרנטיביים). זה גזל מהסוג הגרוע ביותר (גזל שרירותי).
 
לתיקון עולם במלכות שד-י,
רותם מירון,
סניף נווה אביבים, תל אביב

לק"י
מי שלא מבדיל בין אויב לאוהב הרי שהשתבשה אצלו ההבחנה המינימאלית.
הערבים הם אויבינו והם נלחמים בנו - אין שם חפים משפע כולם שם רוצים שנעלם וחלק מהם פועלים נגדינו בפועל והאחרים מסייעים בשתיקה. לכן צוים מנהליים הם מוצדקים ויותר מכך - אילו נהגנו כראוי ונלחמנו בהם כמו שנלחמים באוייב הרי הצוים היות מיותרים כי הערבים לא היו כאן בכלל.
הפעלת הצוים נגד יהודים מלמדת שצה"ל והשב"כ חדלו להיות הצבא שלנו או כוחות הבטחון שלנו והפכו להיות אויבים - אם אלו היחסים הרי צריך לשנות את יחסינו לגופים אלו בהתאם. אם לא הרי שגופים אלו צריכים לשנות את יחסם בהתאם.
אליצור סגל


 
מעצר מינהלי הוא כורח במדינה הנמצאת במלחמה. חשיפת מקורות המידע למעצר פוגעת ביכולות להשיג מודיעין בעתיד ומסכנת לעיתים קרובות את מקורות המידע. בסיכון כזה יש גם יסוד של כפיות טובה.
הבעיה אינה צווים מינהליים, אלא התפתחותו של "ציבור"  המתנער יותר ויותר מהמחויבות שלו לעם היהודי. במקום זאת הוא מפנים ערכים אליליים זרים. במקום שהקב"ה יהיה מעל לכל הרי הנבחרים הדמוקרטיים הם מעל לכל. זהו גם שורש השחיתות הפושה.
כמו כן נמחקת סגולת ישראל מן הלקסיקון העברי.
גם השפה מאבדת את הקשר שלה עם ערכי היהדות. ובכך מתחילה להפוך למואבית ואשדודית. לדוגמה במקום ראובן נשא את חוה לאשה - חוה וראובן נישאו. יציבות מקפחת חשובה יותר מרדיפת האמת.
כדי להעצים את יכולתו של הציבור היהודי המתייון להנחיל את ערכיו ואת כוחו ננקטת מדיניות של בגידה המוכרת כבר מימי המשנה, היינו עידוד הגירת זרים ארצה כולל אויבים ערבים (רה"מ ברק העניק אזרחות ישראלית ל150000 ערבים בשנות שלטונו). קשה מאוד להשיג מידע סטטיסטי אודות התנהגותה של מערכת המשפט בסכסוכים יום יומיים בין איש לרעהו כאשר היריבים הינם אחד יהודי שומר תורה והשני לא. להערכתי ניתוח של מידע כזה יגלה תופעות מענינות מאוד.
בלשון אחרת מתקיימים דברי דוד המלך עליו השלום ראיתי בגדים ואתקוטטה אשר אמרתך לא שמרו (תהילים קטז). בנסיבות כאלו נעשה שימוש בכלים מלחמתיים שאומצו להגנה על אזרחים מפני אויבים כלפי ברי פלוגתא מבית.
הצפי הוא שהדבר יביא במוקדם או במאוחר למלחמת מכבים, כולל מעורבות גורמים זרים (ארה"ב).
בברכה
דב שטיין

 

בס"ד
 
אם ה"צו" בא לעצור או לסכל סכנה ממשית וקרובה למדינת ישראל,
אז ברור שיש לנקוט בו.
אבל אם זו לא סכנה ממשית וקרובה אז בודאי שלא צריך להשתמש בו אלא באמצעים 
ה"קונבנציונאלים" כגון צווי מעצר וכד'.. ולא משנה אם זה ערבי או יהודי..
למשל אם זה יהודי דוגמת - עדן נתן זדה הי"ד צריך לנקוט בצעדים דרסטיים..(צו מנהלי)
אבל אם אלו סתם אנשים שמחזיקים מאחזים והצווים מחולקים על מנת ל"הפיל" את המאחזים ולא כדי להציל את מדינת ישראל מ"פצצה מתקתקת".. אז ודאי שאסור להשתמש בהם...  

--
בב"ח לתו"ע ובציפייה לישועה.
בועז די-טור.


נוספים:
בעקבות מטה צפון הציג גם ערוץ 7 את הסוגיה לציבור. על הדיון בערוץ 7 ראו:

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/156312

בחרתי לצטט תגובה אחת המיצגת את הגישה האחרת:

 

בשטחים חיים כמעט רבע מיליון איש. כך לפחות הימין טוען. אין צו הרחקה או מעצר לכולם אלא רק לעשרים. המשמעות היא שהצווים ניתנו בפינצטה. אם היה מדובר ברדיפה פוליטית של ממש הייתם רואים צווי מעצר מיידיים לכל תפוח, יצהר ושאר הישובים הקיצוניים. עובדה שאין כאלה ולכן, מבחינתי הצווים ענייניים לחלוטין.

יעל


סיכום העורך:

אין ספק שבעקבות הגירוש חל שבר עמוק באימון הציבור הכתום במערכת החוק, המשפט והאכיפה. התגובות כאן נעות בין שלילת נוהל המעצרים המנהלתיים באופן מוחלט (מרים בר יוסף, רותם מירון) לבין אלו הרואים בהם רע הכרחי ושוללים את רמתם המוסרית של  המפעילים אותם (הרב דרוקמן, גדעון ארליך, ארל סגל).

זאת אינה התחושה בציבור הכללי המאמין שהשחיתות רחוקה מדלת ביתו, ואותו, כפי הנראה, מיצגת יעל, שם עדיין רוצים להאמין שהם מיצגים את הרוב הנורמטיבי ומי שאינו חושב כמותם הוא קיצוני.

שבתאי

תגובות