טבילה - לא לנשואות בלבד

מאת: אראל

בימי התורה והתלמוד

בתורה נאמר פעמים רבות, שכל איש ואשה שנטמאו - חייבים לטהר את עצמם במים. בפרט נכון הדבר לגבי אישה שנטמאה בנידה (וסת). כשבית המקדש היה קיים, בני ובנות ישראל הקפידו להיטהר כדי שיוכלו להיכנס למקדש בטהרה. בפרט, גם נשים לא-נשואות טבלו כדי להיטהר מנידה .

גם כשבית המקדש נחרב וכבר לא הייתה משמעות מעשית לטהרה, עדיין היו אנשים ונשים שהקפידו להיטהר (הם נקראו "חברים" - בניגוד ל"עמי הארץ" שלא הקפידו על כך). בהקפדה זו נהגו גם נשים נשואות וגם נשים פנויות .

במשך הזמן, כשבית המקדש התרחק, פחות ופחות אנשים הקפידו להיטהר. נשים פנויות, כמו גם גברים (פנויים ונשואים), כבר לא הקפידו לטבול כי לא הייתה לכך חשיבות מעשית. אולם טבילה אחת תמיד היתה חשובה - והיא טבילת אישה נשואה להיטהר מנידה . טבילה זו חשובה לא רק כדי להתיר לה להיכנס למקדש, אלא גם כדי להתיר לה ולבעלה ליגוע זה בזו. איש ואשה שנוגעים זה בזו כשהאשה לא טהורה, עוברים על איסור תורה. אם הם גם שוכבים, האיסור חמור יותר ("כרת").    

בימי הראשונים

אולם בתקופת הראשונים, לפני כ-650 שנה, הועלתה הצעה לתקן שגם נשים פנויות יטבלו. מדוע? כי היו פנויות שקיימו קשר גופני עם גברים שלא כדין, ואילו היו טובלות, רמת האיסור היתה נמוכה יותר. ההצעה נשלחה לריב"ש (ר' יצחק בן ששת, אחר מהראשונים), והוא דחה אותה וכתב: " ...ומה שנפלאת: איך לא תקנו טבילה לפנויה, כדי שלא יכשלו בה רבים, ואין כאן מקום תמה! שהרי כיון שהפנויה אסורה (אסור לשכב עם פנויה) , כמו שכתבנו. אדרבה! אם היתה טובלת, היה בה מכשול: שהיו מקילין באיסורה; כיון שאין איסורה, אלא מדרבנן. כמו שאירע לאותו תלמיד (שבת יג:) ... ונראה שנהגו בטבילה זו, בדורות הראשונים, משום טהרות. כמו שהיו מטבילין את הקטנות (נדה ל"ב) ... ואף על פי כן כתב הרמב"ן ז"ל, שבטלוה בדורות האחרונים, משום שהיא חומרה שבאה לידי קולא; שיבאו בה לידי מכשול, להקל באיסורא דרבנן; כמו שנכשל אותו תלמיד... " (שו"ת הריב"ש סימן תכה) . חז"ל לא תיקנו שכל אישה פנויה תטבול במקוה, כי חשבו שהחומרה הזו תגרום לאנשים להקל ולזלזל באיסור בעילת פנויה, שהוא לדעת הריב"ש מדרבנן (אמנם יש פוסקים הסבורים שבעילת פנויה אסורה מן התורה; ראו איסור זנות מהתורה ומדרבנן ).

יש להדגיש - הריב"ש לא כתב שיש איסור בטבילת פנויה, אלא רק שביטלו את המנהג! בסימנים שצה ושצח ביאר הריב"ש בארוכה את דעתו שיש איסור על בעילת פנויה, אך גם שם לא כתב שיש איסור על טבילת פנויה. דבריו של הריב"ש הובאו ע"י הבית-יוסף (סוף סימן קפג) , אך גם שם נאמר ש" לא תיקנו טבילה לפנויות ", לא נאמר שיש בכך איסור, אלא שזו אינה חובה.

גם הרמב"ן (בחידושיו למסכת שבת דף יג - המקור שהריב"ש מסתמך עליו) , לא כתב שיש איסור כלשהו בטבילת פנויות. לפי הרמב"ן, בתקופת התלמוד היו נשים שנהגו לטבול פעמיים - פעם אחת לאחר 7 ימים מתחילת המחזור, כדי להיות טהורות לפי עיקר דין תורה; ופעם שניה לאחר 7 ימים נקיים מסיום המחזור, כדי להיות טהורות לבעליהן, לפי תקנת "שבעה נקיים" שתיקנו חז"ל. מדברי הרמב"ן אנו למדים, שבתקופה מסויימת ביטלו מנהג זה, כי הוא גרם לנשים ולבעליהן לזלזל בהרחקות של ימי ספירת הנקיים; ההחמרה בדיני טהרה הביאה להקלה בדיני נידה מדרבנן. הרמב"ן לא כתב שיש איסור כלשהו בטבילה - בין בטבילה לפני סיום 7 הנקיים, ובין בטבילת רווקות; הוא רק כתב שביטלו את המנהג לטבול לפני סיום 7 הנקיים. מכאן, שגם הריב"ש, בהביאו את דברי הרמב"ן, לא התכוון לאסור על טבילת פנויות, אלא רק להסביר מדוע אין זה נהוג.

בימי הרבנות הראשית לישראל

רבני דורנו פסקו, שיש איסור על טבילת פנויות. איסור זה התפרסם במספר כרוזים (מאת הרבנות הראשית לישראלהרב עובדיה יוסף, ו הרב שמואל הלוי ואזנר). הרבנים לא פירסמו את מקורותיהם, אולם עד כה, מכל השיחות וההתכתבויות שניהלתי עם רבנים רבים, נראה שאכן אין מקור לאיסור זה - אלא זו גזירה שהתחדשה בדורנו .   מטרת הגזירה היא, שכל הנשים הפנויות יהיו בחזקת נידות, וכך גברים שומרי-מצוות ייזהרו שלא ליגוע בהן.

לעניות דעתי, הגזירה האוסרת על טבילת פנויות היא בעייתית מכמה סיבות:

1. מותר לרבנים לגזור גזירות חדשות כדי להרחיק את הציבור מעבירה, אולם הגזירה האוסרת טבילת-פנויות לא מרחיקה את הציבור מעבירה - הרי מי שרוצים לחטוא, יכולים לחטוא גם בלי טבילה!    הגזירה הזאת רק מונעת מהחוטאים להפחית את חומרת העבירה. הגזירה למעשה מכריחה אנשים, הנכשלים בעבירה, להיכשל בעבירה חמורה יותר - בדיוק להיפך ממה שגזירה אמורה לעשות!

2. הגזירה גורמת להצגה לא-מדוייקת של דין התורה. אכן יש בתורה איסור נגיעה בין איש לאשה, אולם מהתורה הוא מתייחס לאישה נידה (בין נשואה ובין לא נשואה), ובימינו מציגים אותו כאילו הוא מתייחס לאישה פנויה (בין נידה ובין טהורה). נוצר כאן אי-דיוק בסדר החשיבות: לפי התורה, דיני טהרת נידה חמורים יותר, ולפי הגזירה, לכאורה דיני נישואין חמורים יותר (ראו נישואין פורמליים לעומת טהרת הגוף והנשמה ).   אי-דיוק בדין תורה, הוא עצמו איסור תורה: " לא תוסיף ולא תגרע "!

בנוסף, רבנים רבים מציגים את "איסור" טבילת פנויות כאילו הוא נובע מדברי הראשונים, כאשר למעשה הוא חידוש של רבני דורנו; גם זה אי-דיוק שחייבים לתקן.

3. בנוסף, בימינו ישנה התעוררות של נשים לעלייה להר הבית. נשים אלו ודאי חייבות לטבול ולהיטהר בלי קשר למצבן המשפחתי. כשייבנה בית המקדש, במהרה בימינו, כל הנשים (כמו גם הגברים) יהיו חייבות להיטהר כדי שיוכלו להיכנס למקדש, ולכן ודאי שאין מקום לאסור על טבילה.

הרמב"ם מתאר את הדרך הראויה לגזור גזירות חדשות, בלי לעבור על איסור " לא תוסיף ": " הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר, ויעמוד איסורו לדורות, וכן יש להן להתיר איסורי תורה, לפי שעה--מה הוא זה שהזהירה תורה "לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו" (דברים יג,א) ? - שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרוע מהן, ולקבוע הדבר לעולם שהוא מן התורה, בין בתורה שבכתב, בין בתורה שבעל פה.

כיצד? הרי כתוב בתורה "לא תבשל גדי, בחלב אימו" (שמות כג,יט; שמות לד,כו; דברים יד,כא) . ומפי השמועה למדו שזה הכתוב, אסר לבשל ולאכול בשר בחלב--בין בשר בהמה, בין בשר חיה; אבל בשר עוף, מותר בחלב מן התורה. אם יבוא בית דין ויתיר בשר חיה בחלב, הרי זה גורע; ואם יאסור בשר העוף, ויאמר שהוא בכלל הגדי, והוא אסור מן התורה-- הרי זה מוסיף .

אבל אם אמר: "בשר העוף מותר מן התורה, ואנו נאסור אותו, ונודיע לעם שהוא גזירה: שלא יבוא מן הדבר חורבה, ויאמרו בשר העוף מותר מפני שלא נתפרש בתורה, כך החיה מותרת שהרי לא נתפרשה; ויבוא אחר לומר אף בשר בהמה מותר, חוץ מן העז; ויבוא אחר לומר אף בשר העז מותר בחלב הפרה או הכבשה, שלא נאמר אלא "אימו" שהיא מינו; ויבוא אחר לומר אף בחלב העז שאינה אימו מותר, שלא נאמר אלא "אימו". לפיכך נאסור כל בשר בחלב, ואפילו בשר עוף" - אין זה מוסיף, אלא עושה סייג לתורה. וכן כל כיוצא בזה "

בהתאם לזה, לעניות דעתי ראוי לרבנים לפסוק בזו הלשון (ע"פ שיטת הרמב"ם) :

1. מדין תורה, אסור לאיש ואשה לנגוע זה בזו כאשר האישה נידה ולא טבלה כהלכה. איסור זה קיים בין אם הם פנויים או נשואים.
2. מדין תורה, אסור לאיש ואשה לשכב זה עם זו כאשר הם לא נשואים זה לזו. איסור זה חמור במיוחד כשהאישה נידה, אולם האיסור תקף גם אם האישה טבלה כהלכה.
3. מדין תורה, מותר לאיש ואשה לנגוע זה בזו כאשר האישה פנויה וטבלה כהלכה. אולם, כדי להרחיק את הציבור מעבירה, אנו גוזרים שמעתה יהיה איסור על כל נגיעה בין כל איש ואשה שאינם נשואים זה לזו. אנו גוזרים שהאיסור יחול גם אם האשה טבלה כהלכה.

הוכח תוכיח את עמיתך

אם פנוי ופנויה כבר מקיימים קשר גופני ללא נישואין, ובניגוד להלכה - האם יש ללמד אותם דיני טהרה כדי להקטין את חומרת האיסור?   -  לדעתי כן - זה נובע מהמצווה " הוכח תוכיח את עמיתך ". ראו

אישה פנויה המעוניינת לטבול לשם טהרה, צריכה לחפש מקוה שבו הבלנית לא חוקרת את הטובלת לגבי מצבה המשפחתי; יש מקוואות רבים כאלו, במיוחד בערים מעורבות.   כדאי גם לקרוא את המאמר על טבילה בפרטיות.   אם לא מוצאים מקוה שבו אפשר לטבול, תמיד קיימת האפשרות לטבול בטבע.

נספח א: מכתב לרב עובדיה יוסף

[נשלח בפקס לבית-המדרש "מאור ישראל", בתאריך כ"ח ניסן ה'תשס"ה, 5.5.05]

בס"ד

כ"ח ניסן ה'תשס"ה

לכבוד מו"ר עט"ר,

           הגאון הראשון לציון,

            הרב עובדיה יוסף שליט"א

           שלום וברכה!

הנדון: איסור טבילה לפנויות

כת"ר הביא בכמה מקומות, שיש איסור על טבילת פנויות, וכגון בשו"ת יבי"א ח"א (חאו"ח סימן ל' אות ט"ו) , ובטהרת הבית (ח"א עמוד ל"ד) : " ...ולא עלה על דעת מאן דהוא, להתיר לבתולות בזמן הזה לטבול במקוה טהרה... "; וכן כתבו כמה מהאחרונים, וביניהם גם הרב פעלים בחלק ג' (חיו"ד סימן י"ב) ועוד, והביאם כת"ר ביבי"א ח"י (חיו"ד סימן נ"ח חלק שלישי אות י') . אך בבדיקת המקורות בדברי רבותינו הראשונים כמלאכים, לא מצאתי אף מקור לאיסור זה, ואפרש את שיחתי:

המקור שמובא לאיסור טבילת רווקות הוא שו"ת הריב"ש (סימן תכ"ה) . השואל שאל: " ... ואיך לא תקנו שום תקון, או שום גדר של טהרה, בפנויה; כדי שלא יכשלו בה רבים, אחר שהבא עליה ענוש כרת, והנוגע בה באצבע קטנה, חייב מלקות.... ", כלומר, מדוע חז"ל לא חייבו את הנשים הפנויות לטבול, כדי להציל את מי שיבוא עליהן מאיסור כרת? ועל כך ענה הריב"ש:" ...ומה שנפלאת: איך לא תקנו טבילה לפנויה, כדי שלא יכשלו בה רבים, ואין כאן מקום תמה! שהרי כיון שהפנויה אסורה (בבעילה), כמו שכתבנו. אדרבה! אם היתה טובלת, היה בה מכשול: שהיו מקילין באיסורה; כיון שאין איסורה, אלא מדרבנן. כמו שאירע לאותו תלמיד ( שבת יג:) ...  ונראה שנהגו בטבילה זו, בדורות הראשונים: משום טהרות. כמו שהיו מטבילין את הקטנות ( נדה ל"ב) ... ואף על פי כן כתב הרמב"ן ז"ל, שבטלוה בדורות האחרונים, משום שהיא חומרה שבאה לידי קולא; שיבאו בה לידי מכשול, להקל באסורא דרבנן; כמו שנכשל אותו תלמיד... ". כלומר, חז"ל לא תיקנו שכל אישה פנויה תטבול במקוה, כי חשבו שהחומרה הזו תגרום לאנשים להקל ולזלזל באיסור בעילת פנויה, שהוא מדרבנן (לדעת הריב"ש). אך גם הריב"ש לא כתב שיש איסור בטבילת פנויה, אלא רק שביטלו את המנהג.

בסימנים שצ"ה ושצ"ח ביאר הריב"ש בארוכה את דעתו שיש איסור על בעילת פנויה, אך גם שם לא כתב שיש איסור על טבילת פנויה.

דבריו של הריב"ש הובאו ע"י מר"ן הב"י (סוף סימן קפ"ג) . אך גם שם נאמר ש" לא תיקנו טבילה לפנויות ", לא נאמר שיש בכך איסור, אלא שזו אינה חובה.

גם הרמב"ן (בחידושיו למסכת שבת דף י"ג - המקור שהריב"ש מסתמך עליו) , לא כתב שיש איסור כלשהו בטבילת פנויות. לפי הרמב"ן, בתקופת התלמוד היו נשים שנהגו לטבול פעמיים - פעם אחת לאחר 7 ימים מתחילת המחזור, כדי להיות טהורות לפי עיקר דין תורה; ופעם שניה לאחר 7 ימים נקיים מסיום המחזור, כדי להיות טהורות לבעליהן, לפי תקנת "שבעה נקיים" שתיקנו חז"ל. מדברי הרמב"ן אנו למדים, שבתקופה מסויימת ביטלו מנהג זה, כי הוא גרם לנשים ולבעליהן לזלזל בהרחקות של ימי ספירת הנקיים; ההחמרה בדיני טהרה הביאה להקלה בדיני נידה. הרמב"ן לא כתב שיש איסור כלשהו בטבילה - בין בטבילה לפני סיום 7 הנקיים, ובין בטבילת רווקות; הוא רק כתב שביטלו את המנהג לטבול לפני סיום 7 הנקיים. מכאן, שגם הריב"ש, בהביאו את דברי הרמב"ן, לא התכוון לאסור על טבילת פנויות, אלא רק להסביר מדוע אין זה נהוג.

ואין לומר 'אילו לא היה איסור בטבילת רווקות, היו הראשונים מחייבים אותן לטבול', כי לא תמיד חז"ל תיקנו תקנות שמטרתן להקטין את חומרת העבירה, למשל בבבלי בבא קמא סט נאמר, שאדם שיש לו עצי ערלה -אינו חייב לסמן אותם בשש שני השבוע, למרות שמותר לו לסמנם; ואדם המפקיד פירות אצל פונדקאית - אינו חייב לעשר אותם, למרות שמותר לו לעשרם. כך גם כאן, ייתכן שהראשונים לא חייבו את הפנויות לטבול, ואין להוכיח מכאן שיש בכך איסור. 

לכן רציתי לדעת, מהו מקורם של האחרונים ושל כת"ר, שקבעו שיש איסור בטבילת פנויות?

אם זו גזירה חדשה, שאינה נזכרת בדברי הראשונים - הייתי רוצה לדעת מי גזר גזירה זו לראשונה, מתי והיכן?

                                                                                          בכבוד רב

אראל סגל

תגובה

לאחר ששלחתי את המכתב בפקס לבית-המדרש "מאור ישראל", התקשרתי כדי לברר את תשובת הרב, אמרו לי שהרב מעיין במכתב וישיב לי בקרוב. כשהתקשרתי לאחר כחודש (בין יום ראשון 19.6 ליום שלישי 21.6, בשעה 18:30 - הם מקבלים פניות לבית-ההוראה כל יום בין 17:00 ל 19:00), ענה לי אדם שלא הזדהה; ייתכן שהוא פקיד של הרב עובדיה, או שהוא רב בבית-ההוראה שלו.

בכל אופן, הוא אמר לי כך: " הרב אמר שזה אסור, והוא לא צריך לתת לך הסבר ".

אמרתי: " אבל אני ביקשתי הנמקה הלכתית... "

הוא קטע אותי ואמר: " הרב לא רוצה להסביר לך, אם אתה לא מבין לבד אז יש לך בעיה ".

שאלתי: " האם אפשר לפרסם את זה? " (כלומר - לפרסם את תגובת הרב באתר, כתגובה למכתב). הוא צעק: " אתה חצוף! " וצעק עוד כמה משפטים שאני לא זוכר, ואז טרק את השפופרת ולא נתן לי להגיב.

עד היום הזה, לא הצלחתי לקבל תגובה רשמית של הרב עובדיה יוסף למכתבי. אינני יודע אם הוא קיבל את המכתב, או שהפקידים "סיננו" אותו.

נספח ב: דיון עם הרב יובל שרלו / יעל

בקישורים הבאים מובא מבחר מתשובות הרב יובל שרלו, שבהן הוא מדבר על 'איסור' טבילת רווקות. ניתן לראות מתוך דבריו, שאכן אין איסור כזה במקורות, אלא זה איסור שהתחדש בדורנו.

נספח ג: תגובות

  • אב"י יומטוביאן (מכתב מתאריך 12.12.04)
  • אלמוני: למרות שיש לשמוע לדעת הרבנים וללכת על פיהם, שהרי (לפי הטיעון הדתי לאומי לפחות) הם כמשה בדורו, הריני לא שומע כלל לציבור ההנהגה הרבנית בימינו היות ועל גבם מונחים כמה יסורים כבדים מאד אשר רוב הציבור ככולו עובר עליהם, זהו אותו "חטא הידועה" של שפיכת זרע לבטלה אשר בגלל נישואין מאוחרים נכפה על בחורים צעירים, וכנראה בעניין זה לא ילכו על פי "אבן העזר" בגלל המציאות של העזרה לממשלה של הציונים ימח שמם, והתיקצובים אותם הם מקבלים. רק היום דרך מקרה גיליתי אתר זה, אשמח אם כבר הופיע לפני חומר לנושא הזה של נשואין בגיל צעיר, תודה (11.08.2003) .
  • -- אראל (בתגובה לנ"ל): לא הבנתי מה הקשר בין נישואין מאוחרים ובין התיקצובים הממשלתיים. האם תוכל לפרט? לדעתי, הנישואין המאוחרים נובעים מכמה סיבות, ראה: נישואין - יתרונות, בעיות, פתרונות וחובות (29.08.2003) .
  • לייזר (luzish@walla.co.il) : אשמח לקבל יותר פרטים על האתר-מי עומד מאחוריו, מה מטרתו ומהיכן שואב את מקורותיו. החומר באתר מעניין ונכון, אולם ברצוני לדעת מי עומד מאחוריו. תודה!! (17.08.2003) .
  • צחי:   במחילה, אך קריאת התשובות יחד עם ה'שאלות' היא כריתת הענף עליו את יושבת. שכן, וכפי שהעיר לך הרב, השימוש במלים בוטות וביטויים חצופים מעיד על חולשה רעיונית, וצורך לחפות עליה באמצעים אגרסיביים. גם אני, כאדם נשוי שמשתדל לשמור את דברי התורה, לא תמיד שמח ושש על כל חומרה, וודאי לא בענייני טהרת הבית. אולם, הכרת החומר אינה רק לימוד של מקורות ספציפיים ועיבודם (ראי ערך 'מקורות'), את אינך כותבת עבודה סמינריונית לתואר ראשון! אחריות הפסיקה, גם בנושא שאת מרגישה שהוא קרוב לליבך, ושלמדת אותו, מוטלת על כתפיהם של תלמידי חכמים, שמבלים כל חייהם בלימוד ותוספת לימוד, למען לא תצא שגגה מפיהם. לימוד זה אינו רק של הלכות נידה, ואין כזו חיה - רב או פוסק בנושא מסויים. פוסק צריך להיות בקי ושלם בכל (או ברוב) מקצועות התורה, לפני שהוא מעז לפתוח פיו בכל סוגיה שהיא.   מכח טיעונייך המלומדים ונימוקייך המשכנעים למדתי להכיר שזה אינו המצב, צר לי, פשוט אין לך את הסגנון היאה של תלמיד חכמים (עדינות בהתנסחות מול תלמיד חכמים אחר, כבוד לטקסט, עיון אחר מגמות התורה ועוד ועוד ועוד). לכן, אני מאחל לך סטאז' נעים בפסיקת ההלכה, ואשמח לשמוע את דעתך אחרי מבחני ההסמכה של הרבנות הראשית לישראל (כן, זו שמפעילה את המקוואות הנלוזים שלך, וכדאי לך לדעת, מנסיון, שמבחניהם דורשים רמת בקיאות ועיון מרשימה יותר מזו שהוצגה). אז, קודם לומדים - אחר כך מתבטאים. בשביל זה יש כל כך הרבה ספרים! קצת ענווה, קצת רגיעה, הרבה כבוד לאחר, כל אחר באשר הוא, ובהצלחה!   (30.01.2004) .
  • -- יעל בתגובה לנ"ל: שלום צחי,  "השימוש במלים בוטות וביטויים חצופים" לא מעיד על חולשה רעיונית, אלא על צער וכאב לנוכח המציאות. המילים בוטות כי המציאות בוטה - אנשים חוטאים בחטאים בוטים, והרבנים לא עושים מספיק כדי לעצור את ההתדרדרות. מי שנשאר שלֵו לנוכח המציאות הזאת, מראה שהדבר לא מספיק כואב לו.    "אחריות הפסיקה... מוטלת על כתפיהם של תלמידי חכמים", אולם אני לא באתי לפסוק אלא לתאר את הבעיות שאני רואה. הרבנים, עם כל הכבוד, לא מודעים לכל הבעיות, ולכן חובתי להתריע ולהגיד את מה שאני יודעת.   "לכן, אני מאחל לך סטאז' נעים בפסיקת ההלכה, ואשמח לשמוע את דעתך אחרי מבחני ההסמכה של הרבנות הראשית לישראל" - הרבה יהודים ייכרתו מעם ישראל עד אז. אסור לחכות. כל אדם חייב להגיד את מה שהוא יודע, ולא להשתמט רק בגלל שאין לו הסמכה מהרבנות הראשית.דרך אגב, לא כתבתי ש"המקוואות נלוזים", זה לא הסגנון שלי, אולי זה הסגנון שלך...  "הרבה כבוד לאחר, כל אחר באשר הוא" - תן דוגמה אישית. ובאשר למגמת התורה, ראה: ערך הנישואין לפני ואחרי מתן תורה.
  • איתיאל (itielgi @ fastmail.fm) : ב"ה.   ראשית, יש להדגיש כי פשוט וברור שאיסור הכרֵת על קשר בין בנים ובנות לפני הנישואין מרתיע רבים מקשר שכזה, והיתר טבילה לרווקות יגרור עוד רבים לחטוא.   אין להתחשב רק במי שחוטא, ורוצה להפחית את חטאו, אלא יש לקחת בחשבון רבים וטובים שהיתר כזה יגרום להם לחטוא (ומכיון שעבירה גוררת עבירה, לא ברור לי כלל אם בסופו של דבר גם לא יגיעו הדברים לכלל כרת, עם ההיתר). אבל, מעבר לכך - וזהו העיקר:    נתקלתי לפני זמן מה בסיפור (כעת אינני מוצא מקורו, ולכן גם אינני יודע על איזה צדיק מדובר, אך אי"ה כשאתקל בו שוב - משום שהוא בספר שיש בספרייתי - אוכל בלנ"ד לעדכן) על מי שפנה לצדיק בבקשת תיקון תשובה על שנכשל בחטא עם נערה פנויה, אך הוסיף לצדיק - כדי להפחית את חטאו - כי היא הקפידה על כל הלכות טהרה, וספרה ז' נקיים וטבלה, ורק אז חטאו. הצדיק צעק עליו - רשע, שבעה ימים חיכית על מנת לעבור עבירה (ובכל אותו הזמן הרהרת בכך, ולא התגברת על יצרך וכו'). מי שנופל בחטא כשגובר עליו יצרו אפשר להבין, ואחר כך מתקן בחרטתו, אך אתה חטאת ב'קור רוח' אחרי הכנה של שבעה ימים!    משמעות הסיפור שגם מי שיפול/תיפול בסופו של דבר לחטא, חמור מאשר בעילת פנויה טהורה, אף על פי כן יש צד של חומרה יתרה בחטאו (אולי רק מן הצד הנפשי, ולא מן הצד ההלכתי, אך גם בהלכה יש לחכוך שיש רמות שונות של 'מזיד' ואונס היצר, ויתכן שגם ביחס לאפשרות התשובה אם 'מספיקין בידו' וכו' יש כאן שוני, וצ"ע). זהו מיסוד של החטא, ומתן לגיטמציה למצב שלילי, ולפעמים טוב יותר שיפלו לחטא חמור יותר - ובע"ה יקומו ממנו - מאשר לפתוח פתח למציאות שיסודה בחטא. אשמח לתגובה, ובהצלחה בעמידה על האמת לנחת רוח לו יתברך (06.12.2004) .
  • -- אראל בתגובה לנ"ל: ה' כבר עשה את החשבונות הללו. " אין להתחשב רק במי שחוטא " - אין מדובר כאן בהתחשבות אלא באמירת האמת. האמת היא, שמהתורה מותר לפנויה לטבול, והפנויות צריכות לדעת את זה. מעבר לכל החשבונות, העיקר הוא להגיד את האמת - להגיד מה באמת מותר ומה באמת אסור לעשות על-פי התורה. אסור לשנות את התורה או להסתיר את דין התורה האמיתי. מותר לעשות סייג לתורה, אך חייבים להדגיש שזה רק סייג מדרבנן, ולא להגיד שהסייג הזה הוא חלק מהתורה. מי שמנסה להסתיר את המקור של הסייג, ומציג את הסייג כאילו הוא חלק מהתורה - עובר על "לא תוסיפו".     " ומכיון שעבירה גוררת עבירה, לא ברור לי כלל אם בסופו של דבר גם לא יגיעו הדברים לכלל כרת, עם ההיתר ": ייתכן, אך מצאנו שה' התיר לחייל לקחת שבויה יפת-תואר, וחז"ל אמרו שההיתר נועד "כנגד יצר הרע". כלומר, במקרים מסויימים ההיתר מחליש את היצר ומונע עבירות חמורות יותר. כך גם בדין פנויה - אם ה' התיר לפנויה לטבול, בוודאי היתה לו מטרה, ואסור לנו לשנות ולהסתיר את הדין המקורי.     " מי שנופל בחטא כשגובר עליו יצרו אפשר להבין... אך אתה חטאת ב'קור רוח' אחרי הכנה של שבעה ימים! ": דווקא לפי הסיפור הזה נראה שיש הגיון רב בטבילת פנויות, כי ייתכן שדווקא הצורך להמתין שבעה ימים יקרר את יצרם, ובתוך שבעת הימים הם יתחרטו על כל העניין. כיוצא בזה אמרו חז"ל על אישה יפת תואר, שכל הדינים המפורטים שם ("וגילחה את ראשה, ועשתה את ציפורניה, ובכתה את אביה ואת אימה ירח ימים") נועדו לקרר את יצרו של החייל, בתקוה שבמשך החודש הוא יתחרט.   " זהו מיסוד של החטא, ומתן לגיטמציה למצב שלילי, ולפעמים טוב יותר שיפלו לחטא חמור יותר - ובע"ה יקומו ממנו - מאשר לפתוח פתח למציאות שיסודה בחטא " - לא צריך לתת לגיטימציה למצב שלילי. צריך רק להגיד את האמת: מותר לפנויה לטבול (06.12.2004) .
  • רם: צודק בהחלט.   אני יוסיף עוד נושא שמכיר מקרוב בגלל שטבילה נתפשת לנשואות בלבד גם גרושים\גרושות - שיש היום הרבה - ג"כ נכשלים בזה שלא ברצונם. או שמתיבשים ומתוסכלים למרות שאפשר לעשות בהיתר וכדין בלי שום איסור כלל ואפשר להביא לזה הרבה אסמכתות שאין איסור בטבילה (09.05.2003) .
  • ניר פידל: כל הכבוד לכם מצווה לפרסם מידע זה ברבים יש לדעת שקיום יחסי מין עם בת זוג קבועה לפי רוב הפוסקים הוא היתר גמור זה נקרא פילגש ובלבד שישמרו את דיני הנידה כמו זוג נשוי בדיני הנידה אין חילוק בין פנויה לנשואה הרבנים כמו שרלו ודומיו יודעים זאת ומסתרים מידע זה מהציבור לדעתי בצורה פושעת וגורמים עוול כבד לציבור שיש לו בעיה קשה של רווקות לדעתי מישהו צריך להרים את הכפפה ולהקים מקוואות לרווקות שירצו בכך ומצווה לפרסם מידע זה ברבים (04.04.2006) .
  • -- אראל בתגובה לנ"ל: זה לא מדוייק. חז"ל תיקנו את חובת הכתובה ובכך למעשה אסרו לקחת פילגש .
  • שי בוארון: איך מותר לעשות עבירות להחטיא את הרבים בזימה וניאוף אלו לא מצוות אלא עבירות הממלאות את הארץ בזימה. שאפילו בערב יוהכ"פ לא התירו לבתולות לטבול. בברכת התורה הצ' שי בוארון
    יו"ר מטה המאבק לצדק חברתי (31.04.2005) .
  • טל (talchabad) : אני פשוט בהלם! הכזונה יעשה את אחותינו??? האם מכיון שזו ה'אמת', לפי אחד שכתב שמצד ה'אמת' מותר לפנויה לטבול. מותר לתת היתר הס-ו-ת-ר את פסק ההלכה שאסור לפנויות לטבול?  צריך להוביל ולהדריך פנויים ופנויות לקראת חתונה בקדושה ולא להרבות פריצות בישראל (2005) .
  • רחל: לפי הבנתי (הדלה), כל אדם ששוכב עם אישה לא בנידה חייב כרת. בפרשות בתורה על איש ששוכב עם אישה - שחייב לקחת אותה לאישה (אם היא רוצה) לא מוזכר בכלל איסור נידה. האם כל הפרשות האלו מדברות על אישה שטבלה? הרי בתולות לא טבלו (בטח לא אז) אז איך הוא יכול לקחת אותה לאישה הרי הוא (או שניהם) חייבים כרת! אשמח להסבר מניח את הדעת (14.10.2005) .
  • -- אראל: בימי התורה דווקא כן טבלו, כי היו הולכים הרבה למשכן ולמקדש, כך שרוב הנשים היו טהורות (14.10.2005) .
  • ר' דב שטיין:   א. בקשר לדתיים שאינם מצליחים להישמר מנגיעה בנידה: המדובר הוא בציבור שחונך במסגרות מעורבות המכניסות את המחונכים לפיתויים ונסיונות קשים.    ב. המושג רשע אינו מי שעוזב את התורה. אלא כל מי שעובר על מצות לא תעשה שיש בה איסור מלקות .    ג. השיקול של הצלת זוגות מעונש כרת, הוא שיקול קצר טווח. ד. הגמרא כבר בימי קדם הגדירה עיתות מסויימות ככאלה בהן רובן רשעים (2005) .
  • אילנה: אם יש כתובת למקווה שמקבלים נשים רווקות אשמח לקבל כי בדרום ת"א אוסרים על נשים רווקות לטבול במקווה (2013-12-03) .

תגובות