התרגלות - הקבלה שגויה בין פעולות חד-פעמיות לבין מדיניות כללית שמתרגלים אליה

קוד: התרגלות

במקרים רבים, יש הבדל עקרוני בין פעולה שמבצעים אותה פעם אחת, לבין אותה פעולה בדיוק - כאשר מבצעים אותה באופן קבוע, כמדיניות כללית. הסיבה היא, שכאשר הפעולה הופכת למדיניות כללית, אנשים מתרגלים אליה, ומתחילים להתכונן ולפעול לפיה. לכן, במקרים רבים, פעולה שהיא טובה כשעושים אותה פעם אחת - עלולה להיות רעה מאד כאשר היא הופכת למדיניות, ולהפך. לדוגמה:
  1. טענה: "נו, בסדר, אז עליתי לרכבת בלי לשלם. למה להוריד אותי? מה זה יעזור? הרכבת ממילא נוסעת, אז מה אכפת לך שיהיה עליה עוד נוסע?"

    תשובה: "נכון, אבל אם ניתן לכל אחד ליסוע בלי לשלם - הרכבת תפשוט רגל..."

  2. טענה: כשיהודים נלקחים בשבי - צריך לפדות אותם בכל מחיר, כדי להציל את חייהם!

    תשובה: אם הגישה הזאת תהפוך למדיניות כללית - האויבים שלנו יראו שזה משתלם להם לקחת יהודים בשבי, ויעשו את זה שוב ושוב! לכן נקבעה ההלכה ש"אין פודין את השבויים ביותר מדמיהן".

  3. טענה: למה אנחנו צריכים להישאר בשטחים? זה סתם עולה לנו בחיים של חיילים. עדיף לצאת משם כמה שיותר מהר.

    תשובה: הגישה הזאת, שכבר כמעט הפכה אצלנו למדיניות כללית, עולה לנו בחיי-אדם רבים, כי היא גורמת לכך שהאלימות משתלמת.

  4. טענה: הבחינה הפסיכומטרית עוזרת לאוניברסיטאות לנבא את סיכויי ההצלחה של המועמדים.

    תשובה: זה נכון רק בשנים הראשונות, כשאנשים ניגשים לבחינה ללא הכנה. אבל כאשר הבחינה הופכת למדיניות קבועה, אנשים מבינים את העיקרון של הבחינה, ומקימים מכוני-הכנה שמעבירים קורסים יקרים, ואז הבחינה לא מנבאת שום דבר - היא רק מגדילה את סיכויי הקבלה של העשירים שיש להם כסף לממן את הקורסים האלה.

  5. טענה: זה לא הוגן שילדים להורים עשירים יתחילו את חייהם עם יתרון כלכלי כה גדול ביחס לילדים להורים עניים. לכן צריך לאסור על הורים להוריש רכוש לילדיהם; את כל הרכוש של הורים עשירים צריך לחלק לילדי עניים.

    תשובה: באופן חד-פעמי, פעולה כזאת באמת יכולה לתרום להגדלת השוויון. אבל אם היא תהפוך למדיניות כללית, זה לא יעבוד: אנשים פשוט יפסיקו לעבוד באמצע החיים, כאשר הם מגיעים לרווחה כלכלית עבור עצמם, ולא יטרחו לצבור עוד כסף ורכוש כאשר הם יודעים שכולו יעבור אחרי מותם לאנשים שהם לא מכירים. המשק יפסיד כוח-עבודה מנוסה, והעניים בסופו של דבר לא ירויחו שום דבר כי אנשים ידאגו לגמור את כל הרכוש שלהם לפני מותם.

  6. רעיון (זכה במקום שני בתחרות רעיונות למניעת תאונות דרכים, שהתקיימה ביחידה ללימודי המשך של הטכניון): כדי לגרום לנהגים לשמור מרחק, יש להתקין בכל רכב חיישן שיזהה שהרכב מאחור לא שומר מרחק, ויפעיל את אורות הבלימה. אורות הבלימה יגרמו לנהג מאחור לחשוב שהרכב מלפניו בולם, ללחוץ על דוושת הבלמים ולהגדיל את המרחק.

    תשובה: זו הצעה מסוכנת מאד. אולי בהתחלה זה יעבוד, אבל אם יתקינו את זה על כל הרכבים - הנהגים יתרגלו לכך שאורות הבלימה לא בהכרח מעידים על בלימה, ובמקרים מסויימים הם לא יאטו גם כשהרכב שלפניהם באמת בולם.

  7. טענה: למה אתם, הדתיים, כל-כך פוחדים לראות טלביזיה? הרי, אם האמונה שלכם מספיק חזקה - לא ייתכן שהטלביזיה תגרום לכם להתפתות!

    תשובה: כשהפיתוי הופך למדיניות כללית - כושר העמידה קטן

  8. טענה: זה טוב שיש היתרים הלכתיים ש"עוקפים" את המצוות הקשות

    תשובה: זה רע מאד כשהיתרים הופכים למדיניות

  9. טענה: אם אתה בצרה, כדאי שתלך לרב ותבקש ממנו שיתפלל בשבילך.

    תשובה: תמיד טוב שיש עוד אדם שמתפלל בשבילי, אבל אם ההליכה לרבנים הופכת למדיניות כללית - ואנשים פונים לרבנים באופן קבוע, במקום לפנות לה' - כבר יש בזה פגם בקשר הישיר שבין האדם לבין ה', ואפילו חשש של עבירה על "לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי" (ע"ע).

  10. כתוב במסכת אבות "האומר 'שלי שלי ושלך שלך' זו מידה בינונית; ויש אומרים - זו מידת סדום'. הסביר הרב אביגדור עמיאל, שצריך להבחין בין לשון יחיד "אומר", לבין לשון רבים "אומרים": כאשר יש אדם אחד שאומר 'שלי שלי ושלך שלך', זו מידה בינונית, כי זה טבעי שאדם רוצה לשמור על רכושו. אך כאשר יש רבים שאומרים כך, ונוצרת מדיניות כללית של אנוכיות והתנגדות לעזרה לזולת, הרי זו מידת סדום. ע' http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/1-2.htm

במקרים מסויימים, אקראיות יכולה להיות פתרון לבעיות של התרגלות.

תגובות